להילה

ממש תודה על ההצעה אבל אין מצב שאני הולכת "להיפתח" ככה אני בכלל לא מוכנה לחשיפה וכן, אני די מפחדת מזה אבל מה אני יכולה לעשות?.. כתבת שאני בסכנה כבר הרבה זמן.. אני לא בסכנה איזו סכנה? תראי, בסך הכל יש לי משפחה די בסדר..הם לא עושים את זה מתוך רשעות.. למרות שלפעמים אחרי קטעים כאלה אני מרגישה שאני ממש שונאת אותם.. כמו עכשיו, ישבנו בחדר ואני והאחים שלי ודיברנו וצחקנו..ואז פתאום שלושתם התחילו "לרדת" עליי ולהגיד לי שאני מכוערת וכל שאר הטמטום שלהם. אז יצאתי מהחדר. וכן, נפגעתי. וכן, התעצבנתי. אבל מה אני יכולה לעשות? זה ככה זה. זה כמו שבתיכון תמיד השולטים וה"מקובלים" תמיד יורדים על החלשים?..זה אותו דבר רק שאצלי זה בבית.. אבל אין מה לעשות זה ככה זה וככה זה ישאר..אני צריכה ללמוד לסנן את המילים. גם אם הם חודרות עמוק. אין מה לעשות המצב לא ישתנה. הדברר היחיד שאני מפחדת ממנו זה שאני ידחיק יותר מדיי זה כמו שיש עם מרק ואז המרק מתחיל לרתוח והוא מבעבע ומבעבע עד שבסוף הכל "מתפוצץ" והמרק גולש מהסיר.. בינתיים אולי כדאי להתרחק מהמשפחה..לצאת יותר. לנסות לא לקחת ללב את כל מה שהם אומרים למרות שזה קשה.. אני מקווה לטוב.. תודה בכל מקרה, שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה! **חמודה**

ב"ה להודות בלב שלם שיש בעיה ברור שזה מפחיד לא חשבתי אחרת סכנה? כל מה שתיארת מסכן אותך ואת עתידך כל עוד את לא פועלת והפחד לגמרי לגיטימי יהיה קשה מאוד לסגל לאעצמך אורח חיים בריא וטוב אני לא רואה איך אפשר לצאת שפויים מהסיטואציה שאת מספרת עליה כל הזמן.. בכל אופן עד שתחליטי אחרת המון אהבה חיבוק ענקי ושנה נפלאה ממני שלך :-)

אני יודעת שיש בעיה אני הודיתי בזה בפני עצמי הסיטואציה אצלי בבית היא באמת לא קלה..אבל אצל מי הבעיה? אצלי?..אצלהם? כל מה שתיארתי לך אצלי בבית..יש לי עוד אלפי דוגמאות כאלה אבל מה אם זו אני? אולי אני נפגעת בקלות מדי? אולי אני לא צריכה לקחת ללב כל מה שהם אומרים לי? אולי זו אשמתי שאני כזאת רגישה? אולי זו אשמתי שאני בוכה מכל השטויות שלהם? לפני חודש הייתי בבית מלון עם אחים שלי. אני והם לבד. ובהתחלה אני לא הייתי אמורה לבוא ובסוף ברגע האחרון הצטרפתי. ואז אחי אמר לי: "אוף נו בשביל מה באת? עכשיו בטח תיפגעי לנו מכל שטות ותתחילי לבכות" לא עניתי לו אבל כ"כ כאב לי שהוא אמר את זה ממי אני נפגעת?? בגלל מי אני בוכה?? מי גורם לי לבכות??? אבל שוב.. אולי באמת הוא צודק, אולי אני נפגעת יותר מדי מהר ויותר מדי בקלות.. אולי זה משהו שדפוק אצלי ולא אצלהם. ובכל זאת, אני כמעט ולא מתרחקת מהם אלא להפך.. אני רוצה את הקשר איתם. למרות שלפעמים יש את כל ההערות האלה ונכון שזה קורה לעיתים קרובות מאוד ובתדירות גבוהה ונכון שאני לא זוכרת את הפעם האחרונה שקיבלתי מאמא שלי מחמאה [אולי בגיל שנתיים] ונכון שהפעם האחרונה שהיה לה אכפת ממני היתה בגיל 4 כשנדרסתי למרות זאת, אני לא מחפשת ניתוק. אולי מאמא שלי אבל לא מהאחים שלי ואולי זה עוד פאק אצלי אני כבר לא יודעת...מה בסדר ומה לא אולי המשפחה שלי גורמת לי להרגיש כ"כ חרא עם עצמי ואולי הם בעצם מחשלים אותי לעתיד..ככה שבעתיד אני באמת יהיה חזקה וכבר לא אפגע משטויות של אנשים אחרים אני מנסה וינסה לסגל לעצמי אורח חיים בריא וטוב. ואם הם לא יועילו לי אז גם ניתוק יעזור. ממילא עוד שנתיים בערך אני מתגייסת [ עוד כמה חודשים צו ראשון,!] ואני ממש לא יעשה שירות לאומי אני ילך כמה שיותר רחוק מהבית ואולי ככה סופסוף יתגעגעו אליי. ואולי ככה ספוסוף יבינו שאני חסרה להם. ואולי גם אני יתגעגע ויבין שמשפחה לא בוחרים וככה זה לתוך זה נולדתי ואני צריכה ללמד את עצמי לא להיפגע ולא ליפול ולא להחדיר לעצמי לראש את כל מה שהם אומרים שגורמים לשנאה עצמית.. סכנה? אין כאן שום סכנה סתם חוסר אחריות של משפחה ושוב- אולי זה לא חוסר אחריות שלהם אולי זו אני שנפגעת בקלות.. הילונת, קצת חפרתי לך פה.. אני רוצה להודות על הכל..פשוט על הכל על העבודה שאת עושה כאן בפורום..את מדהימה שתהיה לך שנה טובה ומתוקה, אגב, ממש ריגשת אותי עם הברכה שכתבת לשנה החדשה. תודה. חג שמח, **חמודה**