הזמן לא עובר ומצבי מדרדר יותר
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
היי דינדין שמי רוני ואני בחורה בת 23 אשר סובלת מאנורקסיה ניברוזה רוצה ומוכנה לצאת מאותה מחלה שהורגת אותי אבל הכול מתעקב לי לא מסתדר אני ביאוש ובתסכול מחשבות אין סופיות רוצה לצאת מכול העולם ההזוי הזה שבניתי לי כבר 6 שנים של גהנום אנה עזרי לי רוני
ב"ה מאחר וכרגע אני בעקר כותבת לבנות אענה לך אולי גם דין דין תראה ותגיב אני לא מכירה אותך וספרת מעט מידי הייאוש תמיד "חוגג" כשלא מוצאים פתרונות או ליתר דיוק לא מוכנים ליישם את הפתרון זה מאוד פשוט כביכול מה צריך לעשות במצב שאת מתארת אבל המוכנות לא תמיד מאפשרת זאת. אני תמיד חושבת שזה עניין של החלטה. זה כמו לקפוץ לים את לא יודעת אף פעם מה מחכה לך שם מתחת אבל אם את נותנת טיפת אמון שהחיים לטובתך המים הנסתרים הופכים להיות שיקוף לכך וכך כל תהליך ההחלמה שלך להתחיל לתת אמון בעשייה שנועדה להעיף אותך משם ומהר אבל אם בעת ובעונה אחת תרצי לחיות ולמות הסיכויים להחלים כלושים ביותר כי לא ניתן להשיג את שניהם החיים לא מסוגלים להכיל את תפקיד המוות המוות לא מסוגל להכיל את תפקיד החיים הם שני דברים שהם חלק מהקיום אבל רק בתנאי של שלב. תהליך. התחלה. אמצע. סוף זה לא יכול להיות סוף סוף סוף ולצפות שהסוף הזה מתאים לחיים את חייבת להבין את זה כדי להיות מסוגלת לעשות שינוי ספרי לי קצת יותר מה את עושה ברמה טיפולית את מטופלת? מאושפזת? בינתיים חיבוק ענקי ואל תאמרי נואש המון אהבה :-)
ידוע לי שקיצרתי בדברי כי לא חשבתי שמישהו באמת יגיב לי וגם קשה לי להיתבטות במילים ולהסביר את העובר עלי ...בכול אופן אני ינסה לפרט יותר אני בחורה בת 23 אשר חייה בדרום הארץ סובלת מהפרעת אכילה יותר מ6 שנים מתמודדת עם המחלה לבד מאחר וכול מקרי חושבים שזהו מבנה גופי אני לא יפרט את משקלי כי זה לא העיניין ביכלל בשנתיים האחרונות המחלה פרצה והביאה את חותמה עלי מרגישה רע ובדיכאונות אין סופיות מרגישה כלואה "אישה בגוף של ילדה" לא מסוגלת לתפקד בכול תחומי החיים מבחינה הגיונית אני יודעת שאסור לי להמשיך ...אני חייבת לצאת מזה אבל הגוף מגיב בצורה אחרת ולא מאפשרת לי לצאת מאותה אפלה שניכנסתי אליה והכי אירוני זה שאין איש בעולם שאני יכולה לשתף אותו בכול העובר עלי חברות כבר אין לי והורים אין על מה לדבר עירוני איך אדם יכול להרגיש כול כך לבד ובודד .... בכול אופן ליפני חודש פניתי לקופת חולים כדי לקבל עזרה בהתחלה הרופא לא היתייחס ואמר לי לא להחניס סתם דברים לרואש ושאני בחורה בריאה מאחר והבדיקות יצאו תקינות חוץ מאנמיה קשה שאפשר לטפל בה באמצאות זריקות ברזל חזרתי הבית במצב נפשי דיי קשה... חזרתי עלו וביקשתי דיאטנית כדי להתחיל לאכול בצורה מכנית.. מסגרת... כי חשבתי שזה מה שאני צריכה נשלחתי לפסיכולג אשר אמר לי שאני צריכה פסיכאטר וקבעו לי טור לעוד 3 חודשים היתייאשתי קודם לחכות חודש לפסיכולוג ולאחר מכן עוד 3 חודשים לפסיכאטר בנתיים רק ירידה ומצבי הנפשי מתערר אין לי כוחות ואולי אין לי גם זמן מאחר ורגלי כבר לא מחזיקים אותי אני בבית בלי מהות בלי תכלית לצפות לכלום ... אוףףף מצב מייאש עד כאב ... rony
