הרגשת הפכפכות ...

חשבתי שכבר יש לי מספיק ניסיון בשביל לדעת מתי ההרגשה "נכונה" ומתי לא ... הנטייה הזאת של להרוס כל דבר טוב או יפה שיש בי ... אני פשוט נוטה לחשוב שכבר אין לי שליטה עלייה כמו שחשבתי או ששיכנעתי את עצמי להאמין . אני אומרת שהכול סבבה . מחייכת חיוך מזוייף , צוחקת את הצחוק שכולם אוהבים . מקשיבה לבעיות שלהם , מנחמת אותם כשקשה להם , הולכת לישון עם האמונה שאני בן אדם טוב , מנסה בכל הכוח לגרום לי להאמין בזה ... להפסיק לתת להרס העצמי ששלי לקונן ולחלחל פנימה ...להרקיב כל דבר שצומח בי . אני קמה בבוקר , מזייפת עוד יום של "הכול סבבה ומושלם" , ממשיכה עם החיים , מתמודדת בחוסר התמודדות שלי , נאבקת בשדים הפנימיים ואומרת לעצמי - עוד יום וזהו.. וההרגשה - של כבר אין כוח . להמשיך . לזייף . לנסות . להגיד לעצמי שהכול בראש שלי ושאני סתם מפרשת לא נכון דברים . שכולם באמת אוהבים אותי ולא עושים את עצמם , שהנתק עם אבא שלי בחודשיים האחרונים הוא יותר בריא בשבילי , ולמה אני צריכה אותו בכלל .. שהפירוק של המשפחה שלי שכל כך נזק נגרם לי ממנה הוא סביר ונורמלי , ושזה קורה במשפחות הכי טובות . אז אם "הכול בסדר" . למה שום דבר לא מרגיש ככה ? למה יש הרגשה שעוד רגע והכול מתמוטט ... שהכול שביר כל כך ואם אני לא עושה משהו בנידון אז העולם יתפרק לחתיכות ? וכל היכולות שלי ? יש לי בכלל יכולות ? מאיפה אני יודעת את זה ? אומרים העיקר הכוונה . אני חושבת שהפער בין מה שהמשפט אומר למה שקורה בשטח הוא עצום ברמות שזה כבר מכאיב . ממש מכאיב . אז אני מנסה . אז מה . אז מפרשים לא נכון את הכוונות שלי ואז אני צריכה להתחיל שוב פעם להסביר ולהתנצל על משהו שבכלל לא התכוונתי אליו . אני כל כך מנסה לשרוד . כל כך רוצה לתת לעצמי להיות שלמה עם החיים ולא לתת לעצמי לדעוך . אבל אולי פשוט אוזלים לי הכוחות . אולי זה רק שאלה של זמן עד מתי אני אוותר על הכול . ולמה כל מה שאני רוצה עכשיו יותר מכול זה להתחיל דיאטה שתתן לי את הביטחון והוודאות של פעם . שתתן לי את ההרגשה שכל כך התמכרתי אלייה - ההרגשה הזאת שאני יוצרת והורסת שאני בונה ומפרקת . שתחזיר לי קצת את החיים למסלול , שתפסיק את הכאב . שתפסיק את ההרגשה הזאת ששום דבר כבר לא מספק אותי ... עוד בילוי , ועוד בדיחה ועוד חיוך ועוד מבחן ועוד יום כאילו הכול קורה ושום דבר באמת לא קורה . כאילו הכול תקוע באדמה למרות שהחיים ממשיכים . אז למה אני מרגישה עכשיו הבן אדם הכי נוראי עלי אדמות ? כאילו החטא הכי גדול שלי הוא שנולדתי . רק קצת הכוונה . רק קצת ביאור . רק קצת אמונה עצמית . מה כבר ביקשתי . ועם זאת כל כך קשה מנשוא שכבר אין לי כוח להקליד יותר . כל כך חסרה לי ההרגשת היטהרות הזאת . כל כך חסרה לי ההרגשה של הביטחון והשליטה שהייתה בזמן ההוא . אולי זה שווה את זה . כי בלעדי זה אני פשוט לא מצליחה לחיות . אז אולי שווה שרק לתקופה קצרה אני אתן לעצמי קצת קרדיט וארגיש יותר טוב . עצוב לא ? לוותר על הכול . ועם זאת האופציה השנייה לא נשמעת כל כך רעה אבל אין דרך חזרה משם . כבר לא אכפת לי למען האמת . אז זה לא כזה משנה .

תמי מתוקה, כבר המון זמן לא שמעתי אותך מדברת ככה... בכל מקרה זה חורא כי כיוון שאת אדם חזק! באמת את אדם חזק. מקווה שתשני את דעתך כי זה צריך לשנות לך אם את מתחילה שוב את המערבולת האין סופית של החוסר אונים העצמאים ומצד שני את "צוחקת את הצחוק שכולם אוהבים" הצחוק המזוייף תעשי לי טובה מי שמכיר אותך טוב יודע בוודאות כי לא טוב לך. ודבר שני מי כמוך יודעת כמה את לא רוצה בזה... כי אכפת לך מעצמך ואינך רוצה בזה שלך דניאלה

האמת שגם אני לא שמעתי אותך אף פעם מדברת ככה.. תמי, אני לא יודעת אם יש מישהי שלימדה אותי יותר ממה שאת לימדת אני לא יודעת אם יש מישהי שנתנה לי הכוונה יותר ממה שאת נתת אני לא יודעת אם יש מישהי שנפתחתי אליה כמו שנפתחתי אלייך את עזרת לי מאוד והכל- לא כי את פסיכולוגית, ולא כי את מטפלת בה"א בתל השומר, אלא כי למדת מהחיים שלך!! את לימדת אותי שהדיאטה היא לא פיתרון לשומדבר, והיא לא דרך! והיא לא תעזור לך בבעיות האמיתיות של החיים שאותם את צריכה לפתור ולא לברוח לדיאטה.. הרי מי כמוני יודעת כמה זה קל! אבל בכל פעם שרציתי לברוח לדיאטה, ולחזור להרעיב את עצמי את זו שאמרת לי שאני יכולה למצוא בי דברים טובים, ואני צריכה לנסות להעסיק את עצמי בדברים שאני אוהבת, לתרום מעצמי לחברה, להתנדב.. את בנאדם מדהים תמי, וזה די ברור שאת לא רואה את עצמך כפי שאחרים רואים אותך. אני אולי לא מבינה הרבה, ולא יודעת כל כך הרבה, אבל מה שאני כן יודעת זה לא מספרי לימוד אלא ממה שאת לימדת אותי! תעשי לי טובה אל תתייאשי לי...בבקשה תעשי חיפוש בפורום, תסתכלי על השיחות שלנו, על ההודעות שלך. אני אוהבת אותך המון, מקווה שתרגישי יותר טוב **חמודה**

ב"ה כל פעם שאת מביעה כוונה בוחנים אותך שם למעלה ומי כמוך יודעת המבחנים שלהם קשים ממש... ככה זה כשמביעים כוונה. הם בוחנים כמה את נאמנה לה... בין כל מה שאמרת יש פער מאוד גדול בין שחור ללבן יש גם ימים שהכל מסתדר. יש רגעים שהכל מרגיש נכון ויש רגעי משבר כי הכל קשה היום ולא רק לך את חלק מפזל של קיום עולמי שלם שמשלם מחיר כבד כל רגע מאיזו הווייה שלא תהיה לא זה לא ממש מנחם \ אבל מה שכן מנחם לדעת שהכל לטובה כי זה באמת האמת נכון שלנו יש חלק אדיר כשאנחנו מתערבים שלא בקדושה ואז את חוטפת סטירות רבות שמטרתן להביא אותך חזרה לתלם שממנו את בורחת כי קשה לך מאוד עם הזיוף ועם זה שבהחלט לא פשוט ללהיות חלק מהקיום נכון להיום... אז מה תעשי? תתאבדי? שתינו יודעות שחיי אבדון מאלה הם במילה "בולשיט" ואל תגידי שאת לא יודעת כי הלב שלך יודע את זה ואני מאמינה שהקיום שלך אינו סתמי. כרגע קשה לך כי כנראה שהמהות שלך היא כל הזמן לדחוף הלאה וזה לא כל כך בא לידי ביטוי ומכאן התסכול קשה מנשוא ואז הבריחה למה שמוכר בטוח ומסריח עושה חשק כמו שד ומלאך " אני צודק... לא אני צודק.. לא אני יודע ..לא אני יודע" ואפשר לדפוק את הראש בקיר כי את הקול שלך את לא ממש מצליחה לזהות מה את באמת רוצה השיעור הכי גדול בחיים שלך הוא להאט את הקצב שלך ולהתחיל לשים לב לדברים הקטנים ולגלות שוואלה הם ממש אדירים... מה את אומרת?... תפסיקי לרוץ דברים ממילא יקרו המון אהבה חיבוק ענקי