חמודה
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
טוב אחותי , רציתי להגיד לך שקראתי את ההודעה שלך וחייכתי :) את יצאת גדולה מהחיים כשענית לאמא שלך ככה . ואני לא מדרדרת אותך להתחצפות להורים , אבל אני כן אומרת לך שהורים - הם בסה"כ בני אדם . וככל בני האדם גם הם עושים טעויות . אמא שלך אולי לא מודעת לגודל ההשפעה עלייך , ולא מבינה את הנזק שגלום בכל המעשים וכמובן בהשתקפות המצב עלייך ועל אחייך , אבל את - את שלך תעשי . כלומר אני הגעתי למסקנה ,בדרך הקשה בואי נגיד , שעם רוב האנשים , ובייחוד עם הורים שעושים טעויות לפעמים הרסניות כלפי הילד , אי אפשר ולא רצוי לנסות ללכת בדרך של שינוי הבן אדם . [השינוי הריי יגיע רק אם הבן אדם עצמו ירצה בכך ויראה זאת לנכון וחשוב . אז עזבי לבוא ולנסות להסביר לה את המצב מבחינתך , אלא אם כן את מוכנה לפתוח בפנייה את כל הקלפים כלומר להתוודות על מצבך . תתעסקי בעצמך . כל פעם שהיא אומרת לך עוד בלבול ביצים - את תכניסי מאוזן אחת ותוציאי מאוזן שנייה . וכמובן אם היא ממש מציקה ואף מדרבנת כפי שעשתה , אז יש לך אישור ואף יותר מזה לענות לה שתעזוב אותך במנוחה . תראי את יודעת מה ההבדל בין זמני לנצחי ? הפרופורציה אצלך בראש . מה זאת אומרת ? שאת זאת שתחליטי מה יהפוך לזמני ,ארעי ולא חשוב , ומה יהפוך להרגל בריא לחיים . הכול תלוי בגישה כמו כל דבר בחיים . אם תאמרי לעצמך שהמצב כרגע הוא מצב שאת הולכת לשמור עליו ולעשות כל שביכולתך כדיי לשמר אותו לדאוג לעצמך כי זה העיקר בעצם - אז כך יהיה . ואיך נמנעים ממצב שזה הופך ל"זמני" ? א) משנים את צורת החשיבה ומגדירים לנו בראש שזה מצב לחיים ולא מצב ביניים . ב)לא קובעים יעדים , מורידים לחץ , מבטלים "דד-ליינים" למינהם ולוקחים את פרה -פרה . ג)לא מסתכלים על זה כמטלה, כמשהו שקשה לעשותו , אלא כמעשה שמשנה את חייך שהולך להפוך אותך לאדם שלם , לא משועבד ולפיכך שווה , כדאי וכיף לעשות אותו . זכרי זה תהליך . אל תצפי לתוצאות מיידיות -למרות שלדעתי את כבר רואה בשטח חלק . יהיה בסדר , הפחד הוא רק שד בראש . תתעמתי איתו ותראי שזה לא נורא כפי שחשבת. המון חיזוקים ממני , ונשיקות תמי
טוב קודם כל מה שלומך? יוצא לנו להתכתב לעתים די רחוקות..כבר לא כמו פעם.. אני לא כ"כ יודעת מה קורה איתך אני רק מקווה שהכל בסדר=] אני שמחה ששמחת על איך שעניתי לאמא שלי, אבל העניין הוא שזה הצליח להשפיע עליי במדה מסויימת..מרגע שהיא אמרה לי את זה לא הפסקתי כל שנייה להסתכל במראה מפרופיל כדי לראות את גודל הבטן שלי, ואז התחלתי "לרדת" על עצמי..לבקר את עצמי. התחלתי לקלל את עצמי, להעליב את עצמי...והכל בגללה. אבל את יודעת מה הכי מעצבן? שהיא אפילו לא מודעת למה שהיא עושה!. היא פשוט אומרת לי מילה והולכת, מבלי לדעת או להבין בכלל מה היא עושה לי, ומה קורה לי אח"כ. אבל כמובן,כחלק מהשיטה החדשה לחיים טובים שאני מנסה לאמץ לי, החלטתי לא לשקוע אלא להרים את עצמי בכל פעם שאני נופלת (וזו הפעם הראשונה שהמילה "נפילה" אצלי לא מסמלת את שבירת הדיאטה..חחח)- ואז החלטתי להטיל על עצמי משימה, אולי אתגר אפשר לקרוא לזה: לא להסתכל על עצמי במראה מפרופיל!. זה אולי נשמע טיפשי אבל זה לא, כי אני פשוט באובססיה עם הקטע הזה של להסתכל על עצמי במראה בפרופיל..פשוט לכל מקום שאני הולכת אני מסתכלת על עצמי בפרופיל כדי לראות כמה אני שמנה, ואז זה מדכא אותי ואני שונאת את עצמי עוד יותר. אז עד עכשיו זה די מצליח לי.. אני לא מסתכלת על עצמי מהצד..חחח אוף את יודעת, היום נסעתי לסופרלנד עם חברים של אחי וידידות..והיה מצחיק באוטובוס ונהדר ונפלא.. ואז היה לי רגע של שקט וישבתי וחשבתי עם עצמי..ופתאום הגיע אליי גל כזה של..לא יודעת כ"כ איך להסביר..זה היה כאילו ניסיתי להראות לעצמי את המציאות- אמרתי לעצמי שאני כאילו הולכת לישון כל הזמן אצל חברה שלי, אני נוסעת לסופרלנד וכל זה.. אבל בעצם אין לי באמת חברות, ואין לי באמת שמחה, וברגע שנחזור ללימודים לא ייהיה לי עם מי להיות, וזה הכל מזוייף.. אני לא יודעת אם זה היה באמת או סתם רחמים עצמיים..אבל אני לא רוצה שהאושר שלי לא יהיה אושר אמיתי..אני לא יודעת אם אני באמת סופסוף מצליחה לרצות את עצמי ולגרום לעצמי אושר או שזה סתם לא אמיתי.. את בטח תגידי לי- תלוי איך את מרגישה..אז זהו שאני לא יודעת. אני לא יודעת מה אמיתי ומה לא. זה אושר אמיתי או מסכה?.. אני לא מרגישה מזוייפת..אבל אני חושבת על הצדדים האחרים שבחיים שלי שהם לא כל כך טובים..כי אם טוב לי, למה יש צדדים שהם לא טובים? את מבינה שאף פעם לא התעסקתי בשאלות כאלה..בגלל שכל הזמן רק הדיאטה היתה קיימת אצלי, לא הכרתי שומדבר אחר בחיים שלי שקיים, לא הייתי צריכה להתמודד עם דברים.. ועכשיו, פתאום אני מקבלת את החיים שהזנחתי במעין גל גדול שמציף אותי במחשבות ורגשות..ואני כבר לא יודעת מה אני מרגישה באמת ומה סתם לא אמיתי.. כ"כ הרבה זמן שמתי על עצמי מסכה..משהו בסגנון "בחוץ שמחה בפנים אחרת"..ובגלל זה עכשיו אני לא יודעת מה אמיתי ומה סתם... חחחח סיבכתי אותך?... טוב האמת שאין לי כ"כ עם מי לדבר על זה..חחח אז אני מצטערת אם כל ההתלבטויות שלי נופלות עלייך.. אגב, יש לי שאלה אלייך- כל העניין עכשיו שהפסקתי עם הדיאטה..וכאילו ה"החלמה".. זה לא ייהרס אם אני נכנסת לפורום?.. כי בעבר שהפורום יכול להוות טריגר.. סליחה על האורך, תמוש, תספרי מה קורה איתך, שבוע טוב! **חמודה**
אני חושבת שאנחנו נוטות,מן הסתם, הרבה פעמים "להפיל" הכול על ההפרעה . והרבה פעמים זה באמת ככה , ההפרעה הפכה את החיים שלנו והביאה עלינו צרות כאלה ואחרות . אבל בסופו של עניין , תמיד יש גורמים אחרים מבחוץ שלרוב אנחנו נוטים לשכוח במקרים שכל עולמך היה סביב הה"א . חלק מאותם גורמים בין היתר הם גם גורמים שקשורים להתבגרות והתפתחות . מה הקטע ? במלה אחת "בלבלות" ... לי היה את זה מלא פעמים בגיל ההתבגרות , הייתי יוצאת ומבלה כל הלילה עם חברים מוקפת באנשים והמון פעמים הרגשתי ריקנות . סוג של הרגשת מזוייפות נוצרה לי . הרגשתי שאני מזוייפת וכולם מזוייפים ובעצם התחלתי לאד אמון באנשים והכי גרוע בעצמי . זה תנליך שנגרר לרס עצמי בשילוב של גורמים אחרים . אבל מה שאני מנסה להגיד זה שהכול בראש לנו . כמו שאני לא האמנתי בזמנו , שחברים שלי באמת אכפת להם ממני , ושלמשפחה שלי באמת אכפת ממני ושבאמת אנשים רוצים בחברתי ולא מזייפים את זה - אז ככה את מרגישה חוסר בטחון וודאות לגבי כל אלה . אלה תחושות נורמליות שאני חושבת שיש אותם להרבה מתבגרים . את בסה"כ מפתחת את מנגנון ההתבגרות ונפש שלך .
