חמודה יקירתי

קודם כל מצטערת על העיכוב בהודעה ... אין לי כמעט זמן לנשום כך שיצא שלא ממש עניתי לך ולבנות אחרות בפורום לצערי . בנוגע להודעה שלך - אז קודם כל זה טבעי שלא כל פעם שאני או מישהי אחרת תרשום לך משהו בפורום את תתחברי לזה ברמה כזאת או אחרת . לא תמיד תרגישי שזה נוגע אלייך , ולא בטוח שזה באמת נוגע בשביל הרקורד . אבל אני כן יכולה להבטיח לך שכל דבר שנכתב עבורך כאן ממני לא נכתב סתם . הפורום הזה בסה"כ הוא לא פורום מומחים . הוא פורום תמיכה ולכך הוא נועד . ולכן אני מנסה לעשות כל שביכולתי כדיי להראות שאת לא לבד ושאפשר אחרת אם רק רוצים בכך ומראים נכונות לעבור תהליך של שינויי והחלמה . מתוקה , אם לומר לך את האמת כפי שאני עושה איתך מהודעתי הראשונה - אני חושבת שבכדיי לצאת "מזה" את צריכה להביע נכונות אמיתית לעבור שינויים ותהליכים שונים שכן ישפיעו עלייך ולא תמיד זה יהיה "גן של שושנים" וכיף או קל . זה סוג של קבלה שאת חייבת להשריש אותה לראש שלך כדיי שהיא תיטמע שם באמת . ובסופו של עניין תמיד מגיע עניין הרגש שלך . אם את מרגישה שזה "מעבר ליכולות שלך" אז התשובה עבורך היא אכן טיפול כלשהו . את לא מוכנה לזה עדיין ? אוקי מקבלת , לא מסכימה אבל יכולה להבין אותך כמובן לכן אני לא אשפוט או אדחוק בך לעשות משהו שאת לא מוכנה אליו עדיין . אבל אני כן רוצה להגיד שייתכן ואף פעם לא תהיי מוכנה באמת ללכת לטיפול וככה תבלי את מרבית חייך כשאת מסתכלת עליהם חולפים אי שם משועבדת וכבולה לה"א מסוגים שונים . ובסופו של עניין את תחשבי לעצמך - למה לא יצאתי משם יותר מוקדם ? למה ביזבזתי כ"כ זמן על דברים שלא יתנו לי תועלת? ולמה הבחורה שחיה את החיים האלה -מרגישה כמו אדם שונה לחלוטין ? בסופו של עניין המחלה הזאת - שזה בעצם כל "הזה" שאנחנו מדברות עליו בכינויים , בכל צורה ובכל מסכה שלא תלבוש היא קטלנית . ואולי אחד הדברים הנוראים שהיא עושה זה לשנות את הבן אדם מקצה לקצה ולהקצין התנהגויות שלא תמיד הם טובות לצורך העניין כאן . ככה שאני מנסה למנוע ממך או יותר נכון לגרום לך להגיע לתובנה בעצמך שממחלה כזאת את לא תצאי שלמה ובריאה . וכנראה לא תצאי אותו בן אדם ... אז למה לך למעשה לדחות את הקץ ...? עוד שנה ,עוד שנתיים ,עוד 10 שנים תמשיכי לאכול את השקרים האלה שאת עצמך מוכרת לעצמך השנייה ? ובינתיים כל מה שאת מפסידה ... כל מה שאת יכולה להשיג ולא תשיגי כי מירב ומיטב הכוחות שלך ילכו למאמצים של ההפרעה . ובסופו של עניין זה תמיד מסתכם בנקודה מסויימת בסוף . לחיות עם המחלה לא תוכלי עד אינסוף . או שתמותי איתה ותכנסי לסטטיסטיקה העגומה של מוות מה"א . או שיירד לך האסימון ותרצי לעזור לעצמך ולהציל את שארית חייך שנותרו . ואז התובנה שאני מדברת עלייה תגיע .. והיא תגיע . אם את מעדיפה לחיות את חייך עם הה"א עד שיגיע הקץ - אז את מבזבזת את חייך לשווא . ואם את רוצה באמת שינוי כפי שאת אומרת - קבלי על עצמך את העובדה שאת צריכה טיפול . בלי אבל . בלי חבל . ובלי שום ספק ... פעם אחת תני לעצמך את מה משגיע לך באמת כדיי לחיות בצורה שאת תרצי ולא הה"א שלך רוצה . מותק אני נאלצת לחתוך את ההודעה ... הייתי שמחה להאריך ולפרט כמו שאני נוהגת לעשות אבל מחכים לי בחוץ עכשיו . בכל אופן אני חושבת שכן הבנת את המסר של ההודעה . ו.. תחשבי על דבריי אני מצפה לשמוע ממך . המון המון אהבה ממני ושבוע קסום ומדהים תמי.

והיא שאני יצליח בדיאטה וירזה. אני לא מבינה המון בנות שמנות ובכלל אנשים שמנים עשו ועושים דיאטה והם מרזים ורזו אז למה אני לא יכולה?? כי עליי זה משפיע בצורה אחרת? הרסנית?.. אז איך עושים שזו תהיה דיאטה רגילה ולא הרסנית? הרי אפילו כשניסיתי לא להרעיב את עצמי ולתת לעצמי להכניס הרבה קלוריות זה לא הלך. אוף תמי בא לי לבכות [והייתי עושה את זה אם אבא שלי לא היה פה בחדר]. כבר חופש ואני לא יוצאת לשום מקום, לא מדברת עם חברות. אני כל היום בבית! כל היום!. המקום היחיד שאני יוצאת אליו זה החדר כושר והבריכה. את מה שנהרס כבר בלתי אפשרי לתקן.. אבל מה הלאה?? אני לא מדברת בטלפון לא יוצאת..כלום!. עם חברה הכי טובה שלי לא דיברתי כבר שבוע. הכל סביב הדיאטה. אני חיה אותה. נושמת אותה. כל רגע שאני מתכננת זה ע"פ שיקולים של הדיאטה. אם אני רוצה לצאת אני קודם כל חושבת באיזה שעה אני צריכה לאכול ובודקת שזה לא מתנגש. ואם זה מתנגש אז אני לא יוצאת. את בטח חושבת שאני חוזרת על עצמי כל הזמן וזה נכון..אני לא מתקדמת לשום מקום. אני רק מתלוננת על כמה רע לי במצב הזה אבל לא עושה שומדבר כדי לעזור לעצמי. אז רק טיפול?? זאת האופציה היחידה?..בלי טיפול.. זהו? אני אבודה? אני יישאר עם זה תמיד? אני רוצה לעשות דיאטה שלא תשתלט לי על החיים. אין כזה דבר? למה זה קורה כל פעם שאני מתחילה דיאטה? וואי אני עוד שנייה בוכה.. הכל נהרס כבר, תמי. לא נשאר מה לתקן. אין לי חיי חברה. אני לבד. יש אנשים שחושבים שאני שיא השמחה והכיף.. בחיים לא היו מנחשים. רציתי לצאת היום בערב ובסוף החלטתי שלא. אין לי כוח לצאת, אין לי כוח לדבר עם חברות בטלפון. ואני בת 16 את מבינה?..את היומולדת שלי לא היה לי כוח לחגוג!. אני בנאדם הרוס.. יש לי הצלחה בלימודים, יש לי הצלחה בתיאטרון, יש לי חכמה [באמת, בלי להשוויץ], יש לי חוש הומור, יש בי הרבה אהבה, יש בי נתינה. אבל אני לא מאושרת. אוף אני מרגישה כל כך הרוסה מבפנים. אני מרגישה מתה. אני חיה פיזית אבל מבפנים אני לא. האושר והשמחה היחידים שיש לי בחיים נוצרים מכך שהלכתי 75 דקות על הליכון או שהצלחתי בדיאטה היום. זה שטחי. זה לא אושר אמיתי. זה לא בסדר! זה לא אמור להיות ככה! אני לא בסדר!. משהו אצלי דפוק, כי כמה שאני מתלוננת על המצב ורע לי, וכמה שאני רוצה שינוי- אני לא עושה כלום. ולמה? בשביל דיאטה. אוף היא לא עוזבת אותי!! העיניים שלי מתמלאות בדמעות עכשיו... אני לא רציתי את החיים שלי ככה אבל אני העניין הוא שאני הפכתי אותם לכאלה במו ידיי! אין אפשרות לטיפול. זה מסובך מדי. אין אפשרות אחרת? אין משהו אחר לעשות? את יצאת מזה בלי טיפול. אין לך "טיפים"? אני לא רוצה לבזבז את החופש שלי על הדיאטה הזאת.. על ההפרעה..? מוזר לי להגיד הפרעה.. עזבי לבזבז את החופש..מה עם שאר החיים שלי? זאת השנה הכי מבוזבזת שהיתה לי. את כל כולה הקדשתי לדיאטה..ומה יצא לי מזה? עצב. התפרקות. שומדבר חוץ מזה. אבל זה לא עוזר לי שאני מבינה את זה אם אני לא עושה עם זה כלום. ואני גם לא יכולה לעשות כלום. ז ה ח ז ק מ מ נ י. לפעמים אני חושבת לעצמי- אם אני ירזה- אני אצא? אני יבלה? אני ישמח? אני אצחק? אני אהיה שלמה עם עצמי? אני אהיה אמיתית?. ברור שהתשובה היא לא. אבל הדיאטה מושכת אותי אליה למרות זאת- למרות שכבר אני לא מאמינה בתוצאות פלא שלה. חפרתי לך פה..אני מצטערת. אין לי עם מי לדבר על זה. אגב! שלשום דיברתי עם חברה טובה שלי מהתאטרון באייסיקיו, ואמרתי לה: אוף אני לא מצליחה לרזות. אז היא אמרה לי: מה את משוגעת? למה את צריכה לרזות? די לעשות שטויות! אני יראה לך מה זה! התחלתי לצחוק ואמרתי לה שתירגע כי אני צריכה דיאטה וסיפרתי לה שהייתי בחדר כושר ואז היא בכלל נהיתה היסטרית והתחילה להגיד לי שאני יפסיק עם זה ואני מדמיינת ואני בכלל לא שמנה ואין לי בטן ואני עושה שטויות..ובלה בלה בלה.. עוד פעם צחקתי לא הבנתי מה היא היסטרית ועניתי לה שאני כבר לא צמה כמו פעם אני אוכלת בריא.. בקיצר השיחה התגלגלה למה שהיה בעבר אצלי- ואז פתאום התגלה גם העבר שלה. מסתבר שיש לה עבר של ה"א. היא סיפרה שהיא צמה קרוב לשנה שהיא הייתה חיה על מעט מאוד קלוריות, ולאט לאט היא נהייתה חיוורת, הרגישה חולשה, לא יכלה לתפקד, הייתה עייפה כמעט התעלפה.. עד שבבי"ס שלה שמו לב לזה והחליטו להתערב... היא לא סיפרה לי את כל הסיפור היא רק הזהירה אותי. אני אמנם הייתי די בהלם אבל כמובן שלא לקחתי קשה את העניין ואמרתי לה שפשוט צריך לדעת מתי להפסיק..אבל גם אני סיפרתי לה על מה שיש לי.. אז היא אמרה שהשיחה היא לא לאייסיקיו ואנחנו חייבות להיפגש כדי לדבר על זה. עכשיו אני ממש מתה לפגוש אותה. כל כך מסקרן אותי..ואולי זאת גם הפעם הראשונה שאני ישתף בזה מישהו שיבין אותי לא ווירטואלית.. אגב, חלמתי אתמול בלילה חלום, ובחלום אני ממש פחדתי, אני זוכרת, וגם כשהתעוררתי הלב שלי דפק ממש חזק והתחושה של הפחד נשארה. אז מה היה בחלום?..: בחלום ראיתי את עצמי כאנורקטית [חס וחלילה טפו טפו טפו], ואז אמא שלי גילתה את זה בכך שהיא ראתה איכשהו שנכנסתי לפורום הזה. ואז כשהיא גילתה, בלי לדבר הרבה היא פתחה חבילה של עוגיות שוקולד [עוגיות מסויימות שאנחנו קונים בד"כ], הוציאה מתוך החבילה מלא עוגיות ואמרה לי להתחיל לאכול. פחדתי מאוד מאוד, ועניתי לה שאני לא מתכוונת לאכול את זה [אני חושבת שבכיתי] ואז היא כעסה ואמרה לי להכנס לחדר ולא לצאת משם יותר. אני נכנסתי לחדר ואני זוכרת שהייתי נורא רעבה ואז הכנתי סנדוויץ'.חחחח. וזהו. מכאן אני לא זוכרת עוד. אני גם לא זוכרת אם אכלתי מהסנדוויץ'. מוזר לא? מה נראה לך שהחלום הזה אומר?.. טוב תמי, חפרתי לך כאן בצורה רצינית, אני ממש ממש מצטערת על האורך..באמת שלא היה לי עם מי לדבר על זה.. תוכלי לתת לי כלשהם טיפים?.. בתקווה לחיים טובים יותר, **חמודה**

קודל כל תרגישי בנוח ,הכי בנוח לשפוך את הלב . הריי לשם כך הפורום נועד ובעצם אני כאן כדיי לנסות לעזור במה שאני יכולה . חברה שלך - לא מפליא אותי לשמוע ש"התחברת" עם מישהי שיש לה רקע של ה"א . מניסיוני האישי ולא רק האישי למדתי לצערי שאת מושכת אלייך אנשים מסויימים , ואולי לא במודע זה מה שהתרחש ... מה גם שהסטטיסטיקה לגבי חולות בה"א לא ממש תואמת את המציאות בשטח . בשטח יש הרבה יותר בנות עם ה"א ואי אפשר תמיד לשים את האצבע ולהגדיר מה יש להן בדיוק ... אבל אפשר להבחין שיש שם בעייה , הפרעה . ואני מניחה שאת בעצמך תשימי לב יותר ויותר לכך בסביבתך וגם מחוצה לה . בכל אופן לעניינו : אז אני אומר לך את דעתי על מה שסיפרת לי על כך . מצד אחד אני חושבת שזה מאוד יכול לעזור לך כשתהייה לך מישהי שם שתוכלי לדבר איתה על הכול באופן מוחשי והיא באמת תבין מה את עוברת וזה מעולה וחשוב . אבל ... מצד שני אני יודעת גם מניסיוני ומניסיון של בנות אחרות שהכרתי , שהיכרות ומגע עם מישהו שיש לו רקע של ה"א מאוד מאד יכולה להוות טריגר וזה לא טוב. התחרות הסמוייה שנוצרת . ההתעסקות הבלתי פוסקת בזה , הדיבורים המרובים - כל זה ועוד לא ממש תורמים לתהליך ההחלמה שאת רוצה להשיג בלשון המעטה . אז מה עושים ? ובכן , אין לי כאן תשובת מיליון דולר שתפתור לך את הדילמה והקונפליקט . אני בעצמי עדיין בקשר עם בנות שהיו בה"א או כאלה שעדיין שם . וקשה לי מאוד לפעמים עם זה , למרות שאני כבר הרבה יותר חזקה מפעם ואני לא "נגררת" למקומות של תחרות סמוייה כמו בתיכון וכו' .. אבל כן זה גורם לך להתעסקות מוגברת שלא תורמת לך ברמה האישית והדילמות שאת רוצה לעזור לחברה במצוקה כשאת עצמך נאבקת בשדים בתוכך ... בקיצור- זה לא קל . וזה לא פשוט . אבל זה כן אינדיוידואלי וזה כן תלוי בך במידה מסויימת . ואני חושבת שאחרי השיחה איתה , שיחה שבה בטח תפרקו כל אחת את החבילה שלה ... את צריכה לעשות עם עצמך חושבים ובאמת ללכת לכיוון שדואג לעצמך ורק לעצמך . אגואיסטי כמה שזה נשמע , את צריכה לבחון באמת את עצמך , מהיכרות שלך עם עצמך האם את יכולה להיות בקשר עם מישהי כזאת כשאת יודעת שתהיינה השלכות עלייך . ואת זה - רק את יכולה לדעת ולהרגיש . לגבי החברים והסביבה - אני יודעת שאת מרגישה הכי לא מלאת ביטחון עכשיו , ושאין לך כוח או רצון לעשות דבר ובעצם כמו שהגדרת את זה - הכול סובב סביב הדיאטה או הההפרעה לצורך העניין . בסופו של עניין זה הכול קשור אחד לשני . יכול להיות מאוד שאת בתהליכי דיכאון וכל מה שפירטת מואד תואם לכך . זה גם תואם לה"א ומאוד משפיע עליהן . אז עכשיו לשאלתך - בשביל לשנות את המצב את צריכה לדאוג להוציא את הגורם העיקרי שגורם להיות כזאת . מה זה ? ההתעסקות ,המחשבות , הפעולות וכל מה שקשור להפרעה . איך ? את זה עושים על ידי תהליך ארוך ושינוי פנימי כנה ואמיתי . לבד לשאלתך ? אם את שואלת אותי ,אם הייתי עושה משהו אחרת בדיעבד כשמסתכלים אחורה על הדברים במקרה שלי - הייתי הולכת לטיפול . הייתי חושכת לי הרבה כאב ,ובלבלות וזמן ועוד הרבה דברים אחרים . ברור שטיפול הוא לא קל . וברור שהוא מוציא ממך הרבה אמת ותובנות שאת לא תמיד רוצה להתעסק או להתמודד איתם כי מה לעשות זה קשה לגעת בבשר החי ... אבל עם כל זאת - אני מאמינה מאוד בטיפול ובמסגרת . היא תמיד מוציאה ממך יותר דברים שאת לבד לא ממש יש לך חשק לעשות או לעבוד עליהם . אני יודעת שדווקא טיפול אצלי כרגע יחשוף יותר מידיי בעיות כמו בתיבת פנדורה שרק יהוו טריגר ומעמסה לתהליך שאני עוברת כל יום ומתחשלת ממנו .. אבל בעתיד - אין לי ספק בכך אפילו . אני צריכה להיות מוכנה נפשית לדעת שוב ולהיחשף לכל אותם בעיות שגרמו לכל ההרס העצמי ולה"א . ואת אם את שואלת אותי ? כמו שאמרתי , טיפול בלי יוצא מן הכלל עוזר . מסגרת מסויימת לא עובדת - אז מחליפים אותה באחרת . עד שמוצאים את מה שמתאים עבורך . את הנוסחה במיוחד עבורך . טיפים ? אני חושבת שנתתי לך המון טיפים מעשיים בעבר ואין לי כל כך מה להוסיף עליהם למען האמת . הם לא באים במקום כתחליף לטיפול או מסגרת טובה עבורך . ואם את שואלת אותי שוב :) אני ממליצה על התוכנית -סדנא שהילה רשמה באתר . נשמעת מצויינת עבורך , וגם נותנת לך כלים ועזרים להתמודדות כללית עם נושא של אוכל. לגבי בעיות שיש לך שלא מאפשרות טיפול ... אם את לא רוצה לפרט באתר - את מוזמנת לשלוח לי למייל ... ואני אנסה לעזור כמה שאני יכולה . חוץ מזה יש מספר אפשרויות שניתן לבדוק אותם ואני בטוחה שהילה , אם תרצי , תשמח להמליץ ולעזור לארגן משהו . כנ"ל לגבי הסדנא שהיא רשמה עלייה ... בסופו של עניין , אפשר לעשות הכול אם רוצים בכך . זכרי שהבריאות שלך היא מקום ראשון . דווקא היום ישבתי עם המשפחה שלי ודודה שלי סיפרה על חברה שלה שאיבדה ילד בגיל שלי בערך ,לפני כמה שבועות מסתימה בעורק הראשי . האבסורד - הוא היה בסיירת מטכ"ל - כושר מעולה , בריאות מצויינת . אבל זה לא מנע מהסתימה בעורק שלו לגרום למוות בגיל 22 . אז מה כל הדברים האחרים חשובים אם הוא כבר לא יוכל לחיות אותם .... ואדם , מולטי מליונר עם מאות מיליוני דולרים שיש לו ניוון שרירים ?! מה זה משנה בכלל אם לשתות מים לבד או ללכת לשירותים לבד הוא לא יכול ? בסופו של עניין כל אדם שאינו בריא ואינו במיטבו היה נותן את רוב הונו ורוב הצלחתו ובעצם הכול תמורת חיים של אדם אהוב או בריאות שלו עצמו . בסופו של עניין הבריאות משנה הכול . והיא זאת שצריכה להיות בראש מעינייך ללא שום ספק בכך אפילו . נשיקות יפה , לילה טוב , אנסה לרשום שוב מתי שאוכל . תמי