חמודה אני עונה לך כאן
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
לשאלתך - צר לי לאכזב אותך אבל זה לא ממש הולך ככה ... לעשות דיאטה ו"לנסות" את הגישה החדשה - זה לא איזשהו משחק שאת קובעת את החוקים והכללים .... את מבינה שזה מתנגש ? וזה לא יוסיף לך או יתרום לכל השינויים שאת הולכת לערוך ..? אני יודעת שקשה לך לחשוב או לקבל את העובדה שאת והדיאטה צריכות להיפרד . אני גם יודעת כמה "הגנה" כביכול היא מעניקה לך . בטחון , שליטה , מה שתגידי. אבל את לא תצליחי להבין ש"ההגנה" הזאת היא רק הסוואה לרצונות האמיתיים שלה . זה רק הדרך שלה לגרום לך להישאר יותר ויותר צמודה וכבולה אלייה ... כל עוד לא תחליטי שצעד קשה אבל חשוב ומשמעותי שאת מוותרת עלייה אחת ולתמיד . ואת הולכת לעשות את זה בצעדים קטנים ולא לבד ... "הבטן" שלך , הבעיה הזאת שמובילה אותך היישר לזרועות הדיאטה שלך ... היא הביטוי לדימוי העצמי הנמוך שלך . אם תסירי את המגננות שאת בונה לעצמך באמצעות הדיאטה ושאר הדברים שאת עושה אז בסופו של עניין גם העניין הזה ייפתר . את רק צריכה להאמין בדרך ... ובך ... וללכת גם עם פחד - זה מותר ובסדר ... העיקר שתלכי בדרך הזאת ותעשי צעד לכיוון הנכון . אם את עדיין מתעקשת על דיאטה - דעי לך שזה הסימן שאמרתי לך להתערב ולהוציא את כל החיילים הטובים בראש שלך כנגד הקולות הרעים שמתערבים ומערערים לך את הביטחון ואת ההגיון . אין דיאטה והחלמה . אין דבר כזה ... זה פשוט סותר צר לי . למה ? אני לא צריכה לפרט ... אני חושבת שאת יודעת טוב בליבך למה . את מספיק נבונה בשביל להבין זאת לבד . ואם ציפית לשמוע הקלות או החלקות - אני לא כזאת . ואני חושבת שברגע שאת תרשי לעצמך כמה הקלות וכמה החקות בעניין הזה אז מהר מאוד זה יהפוך למרכז חייך שוב ואת זה אנחנו לא רוצים נכון ? בכל אופן , אם כל כך מפריע לך הבטן עדיין ברמות שאת לא מסוגלת להתחיל לעשות צעדים לכיוון החלמה וזה מונע ממך את זה - מצאי לך מסגרת ספורטיבית שתועיל לך ותחטב את הגוף - לא לצורכי הרזייה ! לצורכי חיטוב ובפיקוח מקצועי כי את בגיל ההתבגרות ובייחוד שלא תגררי את זה למקומות לא טובים ומסוכנים לא פחות . מקווה שהכול טוב איתך . המון אהבה ממני ספרי לי מה החלטת ... תמי
אני כן רוצה לשנות את עצמי והכל..אבל אין שום סיכוי שאני מפסיקה את הדיאטה. תראי..זה עכשיו קיץ ובגדי ים והכל..אני לא אוכל..בלי זה. בלעדיה. את מאמינה לי שיש לי בטן?? או שאת חושבת שאני סתם מדמיינת אותה?? כי אני לא. ואנשים שרואים אותי באמת חושבים שאני רזה אבל במבט מקרוב או עם חולצה צמודה הם מבינים שבאמת יש לי בטן.. אוףףףף. קשה לי ככה. אני חשבתי על זה.. וניסיתי להשים על "מאזניים" את הדיאטה לעומת העלאת הביטחון והדימוי וכל התוצאות שיבואו אח"כ..אבל לא הצלחתי.. לא הצלחתי לראות את עצמי מפסיקה את הדיאטה.. ואם אני עושה רשימה של יתרונות וחסרונות..אז בעצם לדיאטה יש הרבה פחות יתרונות מול השאר-בעצם היתרון היחיד זה הרזון- למרות שהוא מוביל להרבה דברים אחרים כבר למדתי שאושר הוא לא מביא.. אז למה בכל זאת אני מתעקשת על הדיאטה?? למה????? הרי זה כ"כ ברור לי מה עדיף על פני מה.. השכל הישר וההגיון אומרים לי מה נכון אבל בעצם אני עושה אחרת.. למה זה חייב לסתור? למה אי אפשר לנסות את זה ביחד?? תני לי לנסות! אולי אני יצליח.. הרי, זה לא שאני אנורקטית או בולימית..במקרה כזה הייתי חייבת להפסיק..אבל עכשיו.. אולי לא?? את יודעת, אתמול הייתה לי בגרות בהסטוריה. וגם ההצגה שלי בתאטרון עלתה. בשניהם הלך לי ממש טוב.. הבגרות הייתה לי ממש קלה, ואחרי ההצגה קיבלתי המון מחמאות והלך לי נורא טוב.. זו הייתה ההרגשה הכי טובה בחיים שלי! בפעם הראשונה אחרי המון זמן הרגשתי שכדי לקבל הערכה מאחרים ומעצמי לא צריך קודם כל להיות רזה.. אתמול..הופעתי על במה מבלי לחשוב על מה יגידו על איך שאני נראית.. התרכזתי רק בכישורים שלי, בידע שלי..ולפי המחמאות שקיבלתי הצלחתי גם להצחיק ולהרשים.זו הייתה הרגשה ממש מדהימה. אבל היא נעלמה היום בבוקר ואז חזרתי לרדת על עצמי ולשקוע ברחמים העצמיים שלי. מתסכל לא? כן, ככה אני מרגישה. בשבוע האחרון הבנתי משהו. התחלתי עם הדיאטות האינסופיות מסוף כיתה ח'. מגיל 14. מאותו רגע, כל החיים שלי השתנו. הזנחתי בצד את כל הדברים החשובים לטובת הדיאטה. כל חיי החברה שלי הלכו ודעכו. שמתי לב לזה אבל האמנתי שברגע שאני ירזה הכל יחזור להיות מושלם כמו שהיה. זה לא קרה. עם הזמן נהייתי ילדה יותר ויותר סגורה, פחות מוחצנת, הביטחון ירד, ואיתו גם הדימוי.. הפסקתי לצאת, הפסקתי לבלות..כל הזמן נשארתי בבית, בזמן שהאחים שלי יצאו ונהנו. עצב רב חדר לתוכי, מילדה פורחת ואמיתית נהייתי ילדה עם "פיצול אישיות" כביכול, בחוץ שמחה, בפנים אחרת. כלפי חוץ תמיד אפשר היה לראות אותי מחייכת. מבפנים- בכיתי. כשהייתי לבד- בכיתי. אבל הכל התגמד לעומת הדיאטה. כל הדברים יחכו והדיאטה תהיה במקום הראשון. בעיות יווצרו אבל הדיאטה תפתור אותן. זה לא קרה. היום, בגיל 16 אני מבינה כמה אני מפסידה. החברות לא חיכו לי. גם לא החיים בחוץ. פתאום אני מגלה- הזנחתי את כל מה שהיה חשוב לי.. את כל מה שהייתי צריכה. בשביל דיאטה שלא הגיעה לשום מקום. עכשיו אני לא יודעת איך לבנות מחדש את כל מה שהרסתי.. היציאות, הבילויים, החברות.. הכל נעלם. אף אחד לא חיכה לי. אף אחד לא חיכה שהדיאטה תסתיים. כולם המשיכו בשלהם.. ואפילו עכשיו, כשאני מבינה כמה נהרס, אפילו עכשיו, כשאני רואה כמה הפסדתי ואני מפסידה, אפילו עכשיו- אני לא מסוגלת לוותר עליה. למה? **חמודה**
מתוקה תביני - הכוח בידייך לטוב או לרע . אם את תחליטי שאת לא רוצה ללכת בדרך שאני מציעה לך , אני לא אוכל לעשות שומדבר בנידון ... לצערי אני יודעת מניסיון שעד שלא מגיע הרגע אצל מישהו עם ה"א שנופל לו האסימון אם במודע או לא לגבי ההחלמה שהוא צריך לעבור - זה לא יקרה בשום דרך אחרת ... גם אם מיליון אנשים ינסו להכריח אותו ולדבר . בסופו של עניין , האדם שבתוך הבוץ חייב לעשות החלטה אמיתית שתנבע מרצון שלו להחלים ולצאת מזה . אני כאן בשביך לתמוך בך בעיקר . אני לא אוכל לעשות את הדרך עבורך , את זה את תהיי חייבת לעבור ורק את . וההחלטה לוותר על הדיאטה צריכה לבוא ממך . תוך מודעות לעניין ורצון להבריא . אם את באמת רוצה להבריא , ואת באמת רוצה להשיג מחדש את מה שאיבדת במשך השנתיים האלה - את תגיעי למסקנה הזאת לבד ... נכון שקשה לשים בצד את הדיאטה ואת כל מה שכרוך בעניין . ונכון שאת מפחדת ומבולבלת ואת מנסה בכל כוחך להיאחז לשכנע אותי שאפשר גם עם הדיאטה בדרך ... אני עדיין אומרת לך שאי אפשר . תצטרכי לוותר על הדיאטה ולהתחיל להתמודד בצורה הכי כואבת וקשה - רגשות . ורק אחרי שתרגישי במלוא העוצמה את הכאב את תוכלי לבנות לעצמך ביטחון ודימוי. אמרתי לך שהדרך לא קלה אבל מלאת מתנות , ואני יודעת שאת תצאי אדם חדש ועם זאת הישן שתמיד היה בתוכך אבל לא נתת לו סיבה לפרוח ולצמוח . תני לעצמך צ'אנס . תני לעצמך הזדמנות לבנות חיים מלאים . תני לעצמך את הנסיון שתרגישי מה את שווה . כי - אם לא מנסים לא יודעים ... וכשתנסי את תיווכחי בעצמך ושום מילים לא יצטרכו עוד לבוא כאן כי את פשוט תרגישי את זה . לגבי העבר שלך ומה שהפסדת . אני אספר לך משהו . אני בגלל שאני בן אדם טוטאלי במלוא מובן המילה , עברתי המון בשנים של הה"א . מבחינה חברתית אני חושבת שבמשך כל גיל ההתבגרות עברתי המון חבורות , המון טיפוסים ואנשים שהייתי חברה ושנקשרתי אליהם . כי אני מאוד השתניתי והתפתחתי אז לכיוונים שונים . מי שהיה חבר שלי והיה לי איתו המון במשותף , עם הזמן גילה את פרצופו האמיתי , או שהלכנו לכיוונים אחרים כי שנינו התבגרנו בצורה שונה . וזה תהליך טבעי שקורה לכולנו ... ונשארו לי חברים אמיתיים שאני יודעת שהם יהיו שם בשבילי לא משנה מה ... ואת זה לצערי לומדים לרוב מתוך כאב וסבל שעוברים . אני בן אדם שמאוד נקשר לאנשים . גם אין לי בעיה ליצור קשר ולפתח אותו ... בחיים לא הייתה לי בעייה כזאת כי הייתי אדם פתוח ולא מופנם וראו אותי כאדם שמוכן להיות שם אם צריך כחברה . ועם זאת דווקא זה שאני סומכת על אנשים בעיניים עצומות לפעמים ונותנת מעצמי המון לאנשים שחשובים לי היה לנקל כי אנשים ניצלו את זה המון , ואני סלחתי והמשכתי הלאה עד שהתבגרתי או שנפל לי עוד אסימון בחיים . ואז התחלתי להבין שאני צריכה התחיל לשים לב מי באמת חבר טוב ומי לא כל כך ... הה"א גזלו לי המון זמן ואנרגיות . הם מילאו את כל זמני גם אם נראה כלפי חוץ שאני עושה משהו אחד תמיד חשבתי על הה"א בדרך כלשהי ... וזאת סיבה שגם החלטתי שזהו נגמר אין לי כוח להתמודד עם זה יותר וזה פשוט לא שווה את זה . מרגע שהבנתי את זה , העזרה וההתערבות שלה החברים שניסו לעורר אותי , התחילה לפעול . אבל רק בזכות זה שאני הבעתי נכונות לעבוד על זה ... מתוקה , את רק בת 16 . אני לא מזלזלת בגיל חס וחלילה , אבל יש לך עוד המון שנים לחיות , לצבור חוויות וחברים ולהספיק הרבה ... את מה שהיה לא ניתן להשיב . אפשר רק לבנות מחדש וליצור חוויות חדשות . חברים חדשים תמיד תוכלי למצוא , זכרי שאת מושכת אלייך את סוג האנשים שאת רוצה ומקרינה כלפי חוץ . היי את . תראי לעולם מה את שווה בלי מסכות וניסיונות להיות אחרת . את מספיק טובה , ואנשים יווכחו בזה אם רק תתני להם צ'אנס להתקרב . נכון שזה מפחיד להיחשף ולהיפתח אבל זה עדיף על להישאר לבד . וגם אם נפגעים בדרך זה עדיף .... התחלי עכשיו ותבני עצמך שוב ... תראי שהאדם שתצאי ותגלי שחבוי כל הזמן בתוכך הוא יותר אדיר ועצום משאי פעם חשבת . יהיה בסדר , תני לעצמך צ'אנס... נשיקות אהובה , תמי
