הורים כגורם לבעיית אכילה????

אם יש דבר שאני יום יום חוששת ממנו , זה שמשהו בדרך שבה אני מחנכת את הבנות שלי יביא אותן בעתיד להפרעות אכילה. ולמה? אז ככה : בת אחת שלי אוהבת לאכול , אוהבת הכל מזון של גדולים , לא כמו כל הילדים של שניצל ופסטה אלא צלעות טלה וירקות צלויים וסלטים . מוכנה לטעום מהכל . רוב השנים היא לא אהבה שוקולדים ומתוקים בעיקר הלכה על ארוחות משביעות. היא בהחלט מאזנת את עצמה אבל : לדעתי אוכלת במידות גדולות מידיי . אתם יודעים איך זה שילד קטן אוכל ונהנה ואנחנו מתמוגגים מאושר ,יש פרדוקס ברגע שהילד גדל ומתחיל להראות סימניים של השמנה!!! היא אוהבת לבשל בתור תינוקת המקום שהיא הכי הכי אהבה לישון בעגלה בתוך המטבח עם ריחות הבישולים. בת אחרת שלי טוחנת שוקולדים, אם לא הייתי מגבילה אותה היא היתה חיה רק ממתוקים מאפים וכל החסרי בריאות. אני מפחדת שאם אני אעיר להן יתר על המידה אני אביא אותן למחשבות מוגזמות והתעסקות מוגזמת סביב השמנה לדוגמא. הבת שאוהבת לאכול ממש "שותה" את האוכל , אני יושבת איתה ומזכירה לה ללעוס להרגיש את הטעמים ומפחדת שאני משגעת אותה. מה הדרך לדעתכם ? להניח להן לא נראה לי , אנחנו מקפידים על ארוחות מבושלות יחסית בריאות בהחלט , לא מזון תעשייתי יש תמיד ירקות ופירות שנאכלים . אנחנו לא מהאנשים של שתיה קרה מוגזת ושאר "רעלים" לתפיסת עולמנו. מה הדרך הנכונה, אם קיימת כזו להחדיר את השמירה על המשקל והקפדה על איזון בלי להרוס אותן? יש משהו בדבריי או שאני פסיכית? יש ימים שבעדינות אני מעירה את תשומת הלב שיותר מידיי ממזון מסויים יגרום לה להשמנה ,וזה נראה לי מטורף כאילו אסור להגיד לקטנטנים את המילה הנוראית "השמנה" שלא ידבק בהן :) ? אותה ילדה שאוהבת את המזון וכל מה שסביבו מאוד רגישה לאנשים ולמראה של אנשים היא יכולה לתפוס איתי שיחה עם מבט מבוהל אם יש מישהו שמן מאוד בסביבה זה ממש (סליחה) מגעיל אותה ואני תמיד מסבירה לה שזה בן אדם קודם . בלי קשר אני כרגע בתהליך הרזיה(פעם ראשונה בחיים ) הבנות יודעות שאני בהרזיה בליווי של רופא ולא עושה דיאטת כאסח ושאר השטויות , חשוב לי שהן יהיו ערות למצב של הרזיה בריאה ושמירה על משקל בהגחה של רופא וטיפולים במקביל של דיקור לדוגמא.

לדעתי האישית את צריכה להכניס קודם כל אוכל שאת מעוניינת שהבנות שלך יאכלו....את קונה את האוכל אז מהבחינה הזו את יכולה לשלוט במה שהן אוכלות בלי שיחושו בכך...דבר שני...אם הבת שלך אוכלת יותר מידי אל תאמרי לה שזה משמין בשום אופן!!!!!!!!!!! את יכולה לומר לה שזה לא בריא....שהיא תהיה חולה וכו.. אל תאמרי להן שום מילה שמזכירה השמנה כי בגיל מאוד צעיר כל הערה נשמעת כסוף העולם....זה מאוד משפיעה בעיקר על בנות כאשר הן מגיעות לגיל ההתבגרות.....אני אתן לך דוגמא להערה אחת מאבא שלי שגרמה לי להגיע לאנורקסיה ...אני זוכרת שהסתכלתי על הגוף שלי בגיל 13 במראה והתחלתי להרגיש שאני שמנה כי הגוף שלי בגיל הזה החל לעבור שינויים..אמרתי לאבא שלי "נראה לי שהשמנתי" (או משהו בסגנון) ואני זוכרת שהוא ענה לי "את קצת יותר מלאה מאחיות שלך" והמשפט הזה חרוט לי בזכרון עד היום...ולכן אני אומרת שצריך מאוד לשקול מילים כי זה עלול להגיע למקומות קיצוניים שלא חלמנו עליהם.....בנוסף אם את מרגישה שאת לא יודעת איך לדבר איתן על הנושא תתייעצי עם פסיכולוגית אז שיהיה בהצלחה!!!!!!

צריך לשקול מילים. אני יכולה להעיד על ההורים שלי שההערות שלהם החמירו אצלי את המצב.. אמא שלי זה משהו אחר, היא הראתה לי ומראהלי דוגמאות מצויינות איך להיות מופרעת אכילה.. אבל גם אבא שלי לא חסך בהערות כמו: "נהייתה לך בטן" , "מזה הכרס הזאת שנהייתה לך?" "השמנת" אני די כועסת על ההורים שלי על כל ההערות וההדגמות.. בהחלט צריך לחושב פעמיםם לפני כל הערה.. **חמודה**

קודם כל תרשי לי לברך אותך על המודעות הנפלאה שיש לך ולצערי אין אותה לכל אחד מההורים בימינו .. עצם זה שאת רגישה מספיק בשביל להבין את גודל ההפשעה הצפוייה ועתידה להיות על בנותייך זה מעיד על עצם היותך אמא שאכפת לה ועם זאת קצת מבולבלת וחוששת . תראי , את מתארת למעשה מצב , שלעדתי קורה לרוב ההורים כיום . איך להעיר לילדים ולשמור על בריאותם ובו זמנית לא לדרדר או להחמיר לקיצוניות . אז כמו שאושר 23 אמרה לך - ראשית את המבוגרת ואת ההורה , לפיכך את זאת ששוטלת על איזה סוג אוכל ומאכלים יהיו אצלך במקרר ובמזווה . אם חשוב לך שהבנות לא יכאלו ג'אנק או ממתקים את יכולה להגביל את הכמות על ידי זה שאת פשוט מאוד - תקני פחות או תבררי מוצרים וחטיפים יותר בריאים . כך לדוגמא תוכלי להחליף חטיף שוקולד עתיר שומנים וקלוריות בחטיף אנרגיה שהוא אומנם לא דיאטטי , לא מעט קלוריות אבל כן בריא יותר ומזין יותר , ועשויי מחומרים יותר בריאים עבור בנותייך . חשוב שכן תתני להם להנות מאוכל שהם אוהבות ושלא תגבילי אותן על הסף , כי מצב כזה יכול הלתפרש או כרצון גדול יותר למאכל האסור ( כי מה שאסור הוא תמיד מה שאנחנו הכי רוצים ) או דפגיעה נפשית שמואתת לילד - אני שמן , לא טוב , עשיתי משהו רע ואני צריך להעינש בתת מודע שלו . שמובילה בין היתר גם לה"א . הערות והארות לשאלתך - לדעתי הכול תלוי בילד . אבל הבעייתיות כאן , היא שלמרות עצם היותך אמא שלהן , ואת בטח מכירה אותן טוב מאוד או חושבת כך , הם עדיין יכולות לקבל כל דבר ברגישות יתר ולהגיב בהתאם למה שהם מרגישות . הערות נוסח - זה משמין וזה לא כדאי - לא ממש תורמות בכל אופן שלא יהיה . צריך לזכור שילדים בייחוד בתחילת ההתבגרות ובמהלכה מפתחים רגישות יתר וביקרותיות עצמית מאוד גבוהה לרוב כחלק מן התהליך שהם סופגים מהסביבה . ואת כאמא , תפקידך יותר מכל לשמור על רשת היטחון ומעטה הדימוי העצמי העדין שלהם . כך שאם הנזק המשוער מלהעיר להם הוא גדול ומסוכן יותר מהתועלת - עשי את החישובים לעצמך אם זה כדאי ורצוי לבנותייך .... אני כן יכולה להגיד שמידת ההשפעה שיש להורים על התחלת ה"א היא עצומה . לפחות מניסוני ומניסיון של אחרים שאני מכירה , זה מאוד משפיע לכאן או לכאן . אם ההורה תומך ולא אטום למצוקות הילד הוא ייפעל בהתאם . ולעומת זאת אבא שלך חברה שלי שהייתה בתת משקל ועסקה באובססיביות בספורט הגיעה למצב שכזה בגלל הערה שאבא שלה אמר "עלית איזה 2 קילו לא ?! " היחסים שלי עם אבא שלי הם הגורם הראשוני לה"א שפיתחתי ולהרס עצמי נלווה . וכך גם אצל רבים אחרים . חשוב שתהווי דוגמא נאותה להרגלים נכונים בתזונה ובריאות . למעשה ההשפעה הכי גדולה על התזונה וההרגלים שלהן באה ממכם - ההורים . אם את תראי שארוחותייך מסודרות , מלאות בכל המרכיבים הדרושים , את לא מבססת את הארוחות שלך על מאכלים לא בריאים אך עם זאת לא מגבילה עצמך בצורה קיצונית שתגרום להם לחקות אותך בקיצוניות - הם יעשו כן . בסופו של עניין , אם למרות כל זאת את אינך מסתדרת עם כל זה , ועניין הופך להיות מלחיץ ומבלבל בו זמנית את יכולה להיעזר בגורמים מקצועיים נוסח דיאטנית או פסיכולוג שינחו אותך כיצד להגיב למצב . הכי חשוב שתחזקי להם את הדימוי ותראי להם שלמרות הכול את מקבלת אותם כמו שהם לא משנה איך הם נראים . וכמובן תזכרי תמיד , שהרגלי אכילה ותזונה אומנם משתרשים מגיל צעיר אבל באותה מידה עשויים להשתנות בהמשך כך שלא כל ילד מלא יהפוך בהמשך למבוגר שכזה . אולי עדיף לעיתים לא להחמיר עם הביקרותיות ולהעדיף לתת לילד לפתח עצמו לבד, ובעתיד ללמוד על הרגלים שכאלה לבד . בגרות ושינויי תפיסה מאוד משנים כאן . בכל אופן , כל שתחליטי עשי זאת עם המון עדינות ורגישות . זכרי שכל הערה הכי קטנה עשוייה להשמע עלידהם כסוף העולם הגיע . אהבה ותשומת לב חשובה יותר מכל דבר אחר . היי עם יד על הדופק כפי שאת עושה ... מאוד נשמח לשמוע על התקדמויות והחלטות מצידך . חיזוקים ובהצלחה ממני תמי

קודם כל תרשי לי לברך אותך על המודעות הנפלאה שיש לך ולצערי אין אותה לכל אחד מההורים בימינו .. עצם זה שאת רגישה מספיק בשביל להבין את גודל ההפשעה הצפוייה ועתידה להיות על בנותייך זה מעיד על עצם היותך אמא שאכפת לה ועם זאת קצת מבולבלת וחוששת . תראי , את מתארת למעשה מצב , שלעדתי קורה לרוב ההורים כיום . איך להעיר לילדים ולשמור על בריאותם ובו זמנית לא לדרדר או להחמיר לקיצוניות . אז כמו שאושר 23 אמרה לך - ראשית את המבוגרת ואת ההורה , לפיכך את זאת ששוטלת על איזה סוג אוכל ומאכלים יהיו אצלך במקרר ובמזווה . אם חשוב לך שהבנות לא יכאלו ג'אנק או ממתקים את יכולה להגביל את הכמות על ידי זה שאת פשוט מאוד - תקני פחות או תבררי מוצרים וחטיפים יותר בריאים . כך לדוגמא תוכלי להחליף חטיף שוקולד עתיר שומנים וקלוריות בחטיף אנרגיה שהוא אומנם לא דיאטטי , לא מעט קלוריות אבל כן בריא יותר ומזין יותר , ועשויי מחומרים יותר בריאים עבור בנותייך . חשוב שכן תתני להם להנות מאוכל שהם אוהבות ושלא תגבילי אותן על הסף , כי מצב כזה יכול הלתפרש או כרצון גדול יותר למאכל האסור ( כי מה שאסור הוא תמיד מה שאנחנו הכי רוצים ) או דפגיעה נפשית שמואתת לילד - אני שמן , לא טוב , עשיתי משהו רע ואני צריך להעינש בתת מודע שלו . שמובילה בין היתר גם לה"א . הערות והארות לשאלתך - לדעתי הכול תלוי בילד . אבל הבעייתיות כאן , היא שלמרות עצם היותך אמא שלהן , ואת בטח מכירה אותן טוב מאוד או חושבת כך , הם עדיין יכולות לקבל כל דבר ברגישות יתר ולהגיב בהתאם למה שהם מרגישות . הערות נוסח - זה משמין וזה לא כדאי - לא ממש תורמות בכל אופן שלא יהיה . צריך לזכור שילדים בייחוד בתחילת ההתבגרות ובמהלכה מפתחים רגישות יתר וביקרותיות עצמית מאוד גבוהה לרוב כחלק מן התהליך שהם סופגים מהסביבה . ואת כאמא , תפקידך יותר מכל לשמור על רשת היטחון ומעטה הדימוי העצמי העדין שלהם . כך שאם הנזק המשוער מלהעיר להם הוא גדול ומסוכן יותר מהתועלת - עשי את החישובים לעצמך אם זה כדאי ורצוי לבנותייך .... אני כן יכולה להגיד שמידת ההשפעה שיש להורים על התחלת ה"א היא עצומה . לפחות מניסוני ומניסיון של אחרים שאני מכירה , זה מאוד משפיע לכאן או לכאן . אם ההורה תומך ולא אטום למצוקות הילד הוא ייפעל בהתאם . ולעומת זאת אבא שלך חברה שלי שהייתה בתת משקל ועסקה באובססיביות בספורט הגיעה למצב שכזה בגלל הערה שאבא שלה אמר "עלית איזה 2 קילו לא ?! " היחסים שלי עם אבא שלי הם הגורם הראשוני לה"א שפיתחתי ולהרס עצמי נלווה . וכך גם אצל רבים אחרים . חשוב שתהווי דוגמא נאותה להרגלים נכונים בתזונה ובריאות . למעשה ההשפעה הכי גדולה על התזונה וההרגלים שלהן באה ממכם - ההורים . אם את תראי שארוחותייך מסודרות , מלאות בכל המרכיבים הדרושים , את לא מבססת את הארוחות שלך על מאכלים לא בריאים אך עם זאת לא מגבילה עצמך בצורה קיצונית שתגרום להם לחקות אותך בקיצוניות - הם יעשו כן . בסופו של עניין , אם למרות כל זאת את אינך מסתדרת עם כל זה , ועניין הופך להיות מלחיץ ומבלבל בו זמנית את יכולה להיעזר בגורמים מקצועיים נוסח דיאטנית או פסיכולוג שינחו אותך כיצד להגיב למצב . הכי חשוב שתחזקי להם את הדימוי ותראי להם שלמרות הכול את מקבלת אותם כמו שהם לא משנה איך הם נראים . וכמובן תזכרי תמיד , שהרגלי אכילה ותזונה אומנם משתרשים מגיל צעיר אבל באותה מידה עשויים להשתנות בהמשך כך שלא כל ילד מלא יהפוך בהמשך למבוגר שכזה . אולי עדיף לעיתים לא להחמיר עם הביקרותיות ולהעדיף לתת לילד לפתח עצמו לבד, ובעתיד ללמוד על הרגלים שכאלה לבד . בגרות ושינויי תפיסה מאוד משנים כאן . בכל אופן , כל שתחליטי עשי זאת עם המון עדינות ורגישות . זכרי שכל הערה הכי קטנה עשוייה להשמע עלידהם כסוף העולם הגיע . אהבה ותשומת לב חשובה יותר מכל דבר אחר . היי עם יד על הדופק כפי שאת עושה ... מאוד נשמח לשמוע על התקדמויות והחלטות מצידך . חיזוקים ובהצלחה ממני תמי

קודם כל תרשי לי לברך אותך על המודעות הנפלאה שיש לך ולצערי אין אותה לכל אחד מההורים בימינו .. עצם זה שאת רגישה מספיק בשביל להבין את גודל ההפשעה הצפוייה ועתידה להיות על בנותייך זה מעיד על עצם היותך אמא שאכפת לה ועם זאת קצת מבולבלת וחוששת . תראי , את מתארת למעשה מצב , שלעדתי קורה לרוב ההורים כיום . איך להעיר לילדים ולשמור על בריאותם ובו זמנית לא לדרדר או להחמיר לקיצוניות . אז כמו שאושר 23 אמרה לך - ראשית את המבוגרת ואת ההורה , לפיכך את זאת ששוטלת על איזה סוג אוכל ומאכלים יהיו אצלך במקרר ובמזווה . אם חשוב לך שהבנות לא יכאלו ג'אנק או ממתקים את יכולה להגביל את הכמות על ידי זה שאת פשוט מאוד - תקני פחות או תבררי מוצרים וחטיפים יותר בריאים . כך לדוגמא תוכלי להחליף חטיף שוקולד עתיר שומנים וקלוריות בחטיף אנרגיה שהוא אומנם לא דיאטטי , לא מעט קלוריות אבל כן בריא יותר ומזין יותר , ועשויי מחומרים יותר בריאים עבור בנותייך . חשוב שכן תתני להם להנות מאוכל שהם אוהבות ושלא תגבילי אותן על הסף , כי מצב כזה יכול הלתפרש או כרצון גדול יותר למאכל האסור ( כי מה שאסור הוא תמיד מה שאנחנו הכי רוצים ) או דפגיעה נפשית שמואתת לילד - אני שמן , לא טוב , עשיתי משהו רע ואני צריך להעינש בתת מודע שלו . שמובילה בין היתר גם לה"א . הערות והארות לשאלתך - לדעתי הכול תלוי בילד . אבל הבעייתיות כאן , היא שלמרות עצם היותך אמא שלהן , ואת בטח מכירה אותן טוב מאוד או חושבת כך , הם עדיין יכולות לקבל כל דבר ברגישות יתר ולהגיב בהתאם למה שהם מרגישות . הערות נוסח - זה משמין וזה לא כדאי - לא ממש תורמות בכל אופן שלא יהיה . צריך לזכור שילדים בייחוד בתחילת ההתבגרות ובמהלכה מפתחים רגישות יתר וביקרותיות עצמית מאוד גבוהה לרוב כחלק מן התהליך שהם סופגים מהסביבה . ואת כאמא , תפקידך יותר מכל לשמור על רשת היטחון ומעטה הדימוי העצמי העדין שלהם . כך שאם הנזק המשוער מלהעיר להם הוא גדול ומסוכן יותר מהתועלת - עשי את החישובים לעצמך אם זה כדאי ורצוי לבנותייך .... אני כן יכולה להגיד שמידת ההשפעה שיש להורים על התחלת ה"א היא עצומה . לפחות מניסוני ומניסיון של אחרים שאני מכירה , זה מאוד משפיע לכאן או לכאן . אם ההורה תומך ולא אטום למצוקות הילד הוא ייפעל בהתאם . ולעומת זאת אבא שלך חברה שלי שהייתה בתת משקל ועסקה באובססיביות בספורט הגיעה למצב שכזה בגלל הערה שאבא שלה אמר "עלית איזה 2 קילו לא ?! " היחסים שלי עם אבא שלי הם הגורם הראשוני לה"א שפיתחתי ולהרס עצמי נלווה . וכך גם אצל רבים אחרים . חשוב שתהווי דוגמא נאותה להרגלים נכונים בתזונה ובריאות . למעשה ההשפעה הכי גדולה על התזונה וההרגלים שלהן באה ממכם - ההורים . אם את תראי שארוחותייך מסודרות , מלאות בכל המרכיבים הדרושים , את לא מבססת את הארוחות שלך על מאכלים לא בריאים אך עם זאת לא מגבילה עצמך בצורה קיצונית שתגרום להם לחקות אותך בקיצוניות - הם יעשו כן . בסופו של עניין , אם למרות כל זאת את אינך מסתדרת עם כל זה , ועניין הופך להיות מלחיץ ומבלבל בו זמנית את יכולה להיעזר בגורמים מקצועיים נוסח דיאטנית או פסיכולוג שינחו אותך כיצד להגיב למצב . הכי חשוב שתחזקי להם את הדימוי ותראי להם שלמרות הכול את מקבלת אותם כמו שהם לא משנה איך הם נראים . וכמובן תזכרי תמיד , שהרגלי אכילה ותזונה אומנם משתרשים מגיל צעיר אבל באותה מידה עשויים להשתנות בהמשך כך שלא כל ילד מלא יהפוך בהמשך למבוגר שכזה . אולי עדיף לעיתים לא להחמיר עם הביקרותיות ולהעדיף לתת לילד לפתח עצמו לבד, ובעתיד ללמוד על הרגלים שכאלה לבד . בגרות ושינויי תפיסה מאוד משנים כאן . בכל אופן , כל שתחליטי עשי זאת עם המון עדינות ורגישות . זכרי שכל הערה הכי קטנה עשוייה להשמע עלידהם כסוף העולם הגיע . אהבה ותשומת לב חשובה יותר מכל דבר אחר . היי עם יד על הדופק כפי שאת עושה ... מאוד נשמח לשמוע על התקדמויות והחלטות מצידך . חיזוקים ובהצלחה ממני תמי

ב"ה יכול להיות שאת מתוך פחדים יוצרת שדה של לחץ ....הן קולטות את זה ויתכן שזה יכול לקבל ביטוי מעוות מאחר והחברה שבה אנו חיים לא ממש מרסנת את העיוותים בעניין הזה..די מעצימה אותם ורבים מאיתנו הולכים לאיבוד במיוחד אם אנחנו לא מגובשים מבחינה רגשית - אשיותית.. לא בגלל שלך חלילה יש הפרעת אכילה...או שההערות שלך מוגזמות אני מניחה שאת רוצה למנוע מצב שהוא בהחלט זוועתי אבל גם ההערות יכולות לפעול לרעה... לכן אני מציעה ללכת עם כל בנותייך היקרות ללמוד תזונה נכונה. מודעות נכונה..לבשל יחד... ולחוות את התזונה בצורה מאוזנת ולא מאיימת אבל לא דרך הוראות והערות שהן פרי עולמך האישי שלא בהכרח נכון או יעיל וחבל על כל נזק שיכול להגרם כתוצאה מבורות. יתכן שהילדה שאוכלת ארוחות גדולות אוכלת כי היא מרגישה חסרה במשהו רגשי... או שהיא אוכלת כי היא באמת זקוקה לכמויות האלה על אחת כמה וכמה אם היא בתהליך של צמיחה. אנני מכירה אותה ... אינני יושבת ליד השולחן ורואה את התנהגותה...לעיתים אכילה יכולה להתפס כמעורר דחיה ודבר די מגעיל ואגב לא ברור לי למה אנחנו עושים את זה ולמה לחלק מאיתנו זה אישו ויתכן ויש משהו בהתנהגות שלה שהוא קצת חריג אבל חשוב לדעת שהיא גם בהתפתחות ואסור להפריע להתפתחות הזאת דרך הערות שכאמור לא בהכרח מועילות... הן יכולות ליצור דפוס של "נמאס לי לשמוע אותה.. אני עושה דווקא" ואני לא מאחלת לך להגיע איתה לשלב הזה כי אז היא תאבד את המנגנון הטבעי שלה לווסת הרגלים נכונים. יתכן וכל המשפחה כולל האב לוקים באכילה בלתי נבונה. לכי יחד איתן ללמוד.. לא לשם דיאטה... בקשי ללמוד מדיאטנית מוסמכת יחד איתן תזונה נכונה והרגלים נבונים באכילה מבלי לדבר על דיאטה. אלא יחד להכיר תפריטים בריאים עם חשיבה הגיונית אני בטוחה שזה יסייע לכולכם על הצד הטוב ביותר. ובלי שום קשר.. כמה שפחות הערות קוסמטיות .. זה משהו שתמיד בריא לנשמה. אגב... להתחיל לדבר על הבפנים הוא משהו הרבה יותר הכרחי להתפתחות של בנותייך הרבה יותר מאשר לדבר על אכילה כי בסיכומו של עניין אכילה תמיד הופכת להיות הסמפטום של הבפנוכו... אני בטוחה שאת יודעת על מה אני מדברת בהצלחה \ אשמח על כל עדכון המון אהבה . אגב שאלה... את מזהה אצל בנותייך משהו חריג שלא כתבת עליו כמו למשל דיבורים על מראה ודיאטות??...

אז ככה : אולי זה ישמע לכם מוזר או לא אמיתי אך מכיוון שאני לא מזוהה ואין לי סיבה לדאגה או צורך להתרברבות , אספר לכן על המזון בבית והאכילה אצלנו בבית! קודם כל לפני הכל מגיל צעיר מורגלים ואוהבים לאכול סלט ירקות טרי חתוך דק דק דק :) .. הילדים מודעים לג'אנקפוד, נפגשים איתו פעם במיליון בעיקר יש סבתא אחת שאוהבת לקחת אותם ל"חגוג" בכל סוגי ההמבורגרים . אנחנו שוקלים בכך שכל דבר במידה ,ולא לאסור כלום כי מה שאסור הרי הוא הכי הכי מפתה . אין אצלנו בבית אוכל מעובד , הכל טרי ומבושל ביתי . (כולל ירקות בשר .) 90% מהארוחות הן משפחתיות ליד השולחן במטבח, כמו שאמרתי קודם לפעמים כיף לאכול מול הטלוויזיה, נכון. ארוחות מוכנות שנותנים בבי"ס (חמגשיות) הילדים לא מקבלים אני שולחת אוכל שלנו בציידניות, לדעתי המזון שמוגש להם הוא מזעזע ולא בריא! השתיה בבית היא ברובה מים או חלב אין שתיה מוגזת. אין חטיפים במבה, ביסלי ושאר חטיפים באופן קבוע בבית, לפעמים יש במידה. כלפי הסביבה אנחנו קצת נחשבים ל"שונים" , ודי צוחקים עלינו וזו הסיבה שהפתיע אותי לראות שהילדה מעלה במשקל שבעיניי נראה משמעותי. אין דיבורים חרגים על דיאטות ממש לא פעם היא אמרה לי שיש לה בטן והיא לא נראת כמו המדריכה שלה לריקוד, הסברתי לה שהמדריכה היא אישה בוגרת ואת ילדה וגוף של ילדה שונה במראה ויש בטן חמודה כמו של תינוק שמנמן עד להתבגרות של הגוף,באמת יש לה פופיק שמן כמו תינוק:) . יש לנו שיחות על אנורקסיה כמו על כל נושא שעולה מסקס ועד מלחמות אנחנו דוגלים בלהסביר ולא להסתיר כלום כמובן ברמה המתאימה לגיל. מקווה שעניתי על השאלות ואשמח לשמוע עוד