חמודה-קודם כל מזל"ט מאוחר ואח"כ תגובה

נטלי מותק , פיספסתי את היום הולדת 16 שלך ... מצטערת על זה . אבל רציתי לאחל לך כמה ברכות מאוחרות קודם כל : מתוקה , מדיע לך המון מזל טוב , והמון אושר בחייך . אני מקווה שעברה עלייך יום הולדת שמחה וכיפית על אף מה שרשמת בהודעה האחרונה שלך . אני מקווה שלא התבאסת בבית כי ככה לא אמורים לחגוג יומלדת !!! אם לא עשית משהו ולא חגגת עם אנשים אהובים , אני מציעה לך לחגוג השבוע ... בכל אופן מה יש לי להוסיף לך - בריאות ואריכות ימים (זה במקום עד 120 ) ,אהבה גדולה ,המון שמחה בחייך , שתתבגרי ותתחשלי , שתפתחי כישרונותייך , שתרחיבי אופקים, שתתנסי , ושכל אשר תרצי אכן יושג - וזכרי שהכוח בידייך . אם תרצי אין זו אגדה . באשר הרצון שם הדרך . וכל משפט שראוי להוסיף לכאן ראי כתוספת . ועכשיו לתגובתי להודעתך - תקשיבי בלי "אבל" ובלי "אולי" . תוציאי את הספקות שיש לך לגבי כל דבר בחיים מהלקסיקון שלך ! זה הריי מה שמכשיל אותך ! תשלימי עם משהו ותלכי בעקבותיו .... את בעצמך הריי אמרת שהגישה הזאת נשמעת טובה . וככה כל העיצות האחרות שהבאתי וששאר הבנות כאן נתנו לך ... ניסיון מדבר ואין מה לעשות כנגד זה ... ואם לא מנסים לא יודעים ! אז למה לך להטיל ספק בכל דבר ולמצוא תירוץ למה לא לעשות כן ?! עד שלא תשתחררי מהקיבעון המחשבתי משחזיק אותו וכובל אותך בלפיתה לדיאטה , את לא באמת תוכלי להפסיק את השיעבוד הזה לאורח החיים ההרסני שסיגלת לעצמך. את רוצה להרגיש חופשייה ? את רוצה לאהוב את עצמך ? את רוצה להתחיל לשדר ביטחון ודימוי עצמי גבוה לסביבה ? ואף יותר חשוב מכך - את רוצה להרגיש את כל אותם דברים שאמרתי ?! אז תתחילי לעשות משהו בנידון ! למה את מחכה בדיוק ???. אמא שלך זה אמא שלך , והיא ורסת את עצמה וכבר טחנו כמו מים את הנושא . תסכימי איתי שהיא השפעה רעה מהבחינה הזאת וכבר אמרנו שלא תתייחסי אלייה . אם היא הורסת את עצמה למה את צריכה לעשות גם כן ...? החיים לא קלים , ושום דבר לא יבוא לך בקלות . תכלס - לחיות זה לא קל ! אני אהיה איתך הכי כנה ... זה קשה ומעיק ולפעמים בלתי נסבל אפילו עד כדיי כך שאנשים מאבדים את חייהם ודיי בקלות אפילו . אבל אז מה ? סבבה הוכחת כמה אתה "גבר" לעולם . הוכחת שאתה שולט במשחק . אבל הכוח האמיתי זה למצוא את ההגיון שבדברים . לדעת להמשיך על אף הקשיים . לדעת להישאר חזק וחושל . ללמוד מטעויות ולעולם לא לוותר תמורת דברים שאת מאמינה בהם בחיים . כי אם תוותרי על כל זה .... אז מה ישאר לך בסה"כ ? כלום . אבל בשביל להגיע להישגים כמו שאבא שלך אמר צריך לעבוד קשה ... וזה ברור שיש לך דרך ארוכה אבל אם לא תתחילי אותה היא גם לא תסתיים מתישהו !!!!!! תפסיקי להטיל ספק . תחילי ללכת עם ביטחון בדרך . והדרך תוביל אותך . נכון זה מפחיד ופתאום את כבר פחות בשליטה כמו שאת מכירה , ואת לא יודעת למה לצפות בהמשך , בעתיד ומתעוררות בך המון שאלות ותהיות ובלבלות , אבל כל ה מתגמד תמורת התוצאות והמתנות שאת תקבלי בתמורה לכך . לגלות לך סוד קטן ? הדרך אומנם לא פשוטה , ולא קלה , אבל הקושי העיקרי לדעתי הוא בתוך הראש שלנו שאומר לנו כמה לא כדאי ללכת בדרך הזאת ... אנחנו תמיד מעצימים את הבעיה כי אנחנו פוחדים . אם נוריד מאיתנו את "ההגנה" שכביכול הדיאטה שלך מספקת לך את תוכלי לבנות הגנה עצמאית בלתי תלוייה בכלום! תוכלי לבנות ביטחון עצמי ודימוי עצמי ומערכת סינון של הערותו וביקורת . אם דבר כזה לא יכול יש לא רוצה ... את מספקת לעצמך תירוצים וזה לא נכון . את סתם עושה עוול עם עצמך וחבל . ברגע שאת תכירי בכך שזה חבל אמיתי ואת מפסידה המון כאן - את את תתחילי לעשות משהו לגבי עצמך ... כמו שאמרתי זה תלוי בך ואני אוסיף ואומר שאם את מרגישה שזה כבר מעבר לשליטה שלך והדיאטה כבר לא בידיים שלך ברמה שאת יכולה לחולל שיוני מהפכני בחייך - אז מותק זה אומר עזרה חיצונית . המון אהבה . תמי

היום אני בת 16! המון תודה על כל הברכות!.. לא נראה לי שאני ייצא היום לא כ"כ בא לי אבל נראה.. בקשר לגישה שכתבת- היא נשמעת די טובה. מאוד הייתי רוצה להעלות את הדימוי שלי ואת הביטחון העצמי.. אבל נראה לי שכמה שזה נשמע טוב ככה זה קשה... את מבינה..זה וויתור גדול-הדיאטה- היא תופסת חלק נכבד בחיים שלי.. מצד שני.. הוויתור קטן לעומת הרווח.. אני יכולה לקבל מזה יותר לא? אז.. מה צריך לעשות? את יכולה לכתוב לי שלבים? פעולות? דרכים? דרכי פעולה? חחחחחחח אני כן מוכנה לנסות את זה. אני רוצה להשתנות. אני רוצה לנהל את החיים שלי ולא שהדיאטה תנהל לי אותם. אני רוצה להיות מסוגלת להביע דיעה מבלי לפחד מה יחשבו על זה. אני רוצה ביטחון. אני רוצה לאהוב את מה שאני רואה במראה, לאהוב את הדברים שאני עושה, את האופי שלי.. אני מוכנה לנסות. תודה על הברכות.. חחחח לא פספסת את הימולדת.. המון המוןןן תודהההה!=] **חמודה**

אוקי אז אני שמחה שהחלטת החלטה אמיצה ואת מוכנה לנסות . לבקשתך - רצית כמה פיתרונות אפשריים ? קודם כל חשוב לי להדגיש שאין כאן שיטת ה-"זבנג וגמרנו" ... זה תהליך ככל התהליכים . את עומדת לעבור ולערוך שינויים בהרגלי החיים , החשיבה והתמודדות שלך וזה לא אמור להיות קל בשום אופן לצערי . אבל זה כן שווה את ה כמו שאמרתי . וכן - התועלת ותמורה שאת מקבלת היא גדולה הרבה יותר מ"התמורה" שהדיאטה כביכול נותנת לך או תיתן לך ... אז ככה - קודם כל את צריכה להחליט עם עצמך שאת לוקחת את זה "סטפ ביי סטפ" . או כמו שאומרים שלב אחר שלב או פרה פרה או נגיע לגשר נעבור אותו ... וזה בעצם לקבל על עצמך שאת העובד'ה שאת לא מפעילה על עצמך לחץ ויעדי החלמה ונותנת לך מרחב נשימה ומחייה בלי לחץ סמוי שיגביר את הטריגרים . וזה לא דבר פשוט לעשות אותו וגם כאן יהיה לך מאבקים פנימיים . אבל כמו שאמרתי אני מצפה ממך להתמודד ולהאבק כי רק ככה אפשר . שנית אני מציעה לך למלא את הזמן הפנוי שלך במעשים או עיסוקים שאת נהנית מהם שתורמים לך , מפתחים אותך ושהכי חשוב מעסיקים אותך שלא תשקע שוב במחשבות על דיאטה , צומות או בלומוסים שהרבה פעמים נובעים משיעמום או מתח . אם תרגילי את עצמך למלא את הזמן הפנוי ולהפוך את זה להרגל בריא לחיים אז לא יישאר יותר מדיי זמן לתיכנונים על דיאטה כזאת או אחרת . וכמחשבות או קולות של המחלה כן חוזרים לפני שטח למרות הכול , את צריכה לאזור אומץ ולהתחיל להתמודד עם האוייב הכי גדול שלך - את או יותר נכון הה"א שלך . וזה יכול לחרפן ולשגע , ואולי את כבר עושה אתז ה אבל בלי ספק זה צריך להוות קומנחה בהחלמה אצל כל אחת מאיתנו : להבין מאיפה הקולות האלה באים , מה הכוונה אמיתית שלהם בכל העניין , וכמובן הכי חשוב מה הנזק שיוצא מכך . כאשר את מבינה את גדול הבעיה את גם יכולה למזער אותה בהתאם . כל פעם שיש קול שמצליח להגיע למודע שלך - את מביאה קול אחר חזק יותר שאומר לו כמה זסה לא נכון ואת לא צריכה את זה ... שלישית , הייתי מציעה לך לכתוב יומן . אם את בקטע של מודעות עצמית ולא ממש מבינה איך להתחיל עם זה , הייתי כן חושבת על האופצייה הזאת שמארגנת לך את הדברים והמחשבות בראש . וכמובן נותנת ביטויי לרגשות ודברים שמתעוריים אצלך וזה חשוב מאוד . כי ככה יש לך מקום אינטימי שלך שפורק את שיש לו על הלב . אם את מעדיפה את זה בלייב ואת מוכנה להיחשף מול אנשים , אז כמוןב שאני ממליצה לשתף חבר/ה או קרוב אחר שיש לך , שאת סומכת עליו, שהוא מבין אותך וכמובן שלא יגרום לך למצב הפוך של חזרה לדיאטה וכו' . ככה תוכלי לפרוק רגשות הותלבטויות ותהייה לך אוזן קשבת בהתמודדות שהיא מאוד מאוד מאוד חשובה בכל התהליך הזה . כי שוב זה לא קל ... מה עוד ? כמוןב שלהמשיך לכתוב כאן בפורום . אני , הילה , ובנות אחרות בפורום נוכל לייעץ לך מה לעשות ותוכלי לשתף אותנו . וזה כבר טוב לא ? מלבד זאת אני רוצה שתערכי מספר שינויים בהרגלי התזונה שלך ומה שמסביב לזה - תחליטי שאין יותר ביקרותיות מוגזמת על מה שאת או אחרים אוכלים . אין יותר לייסר עצמך אם אכלת פרוסת עוגה או שתית שוקו . את נערה , מותר לך , ועם הזמן , כשייפתרו לך הצדדים האמיתיים שמאוחרי המחלה שהם הביטויים הרגשיים למעשה, את תלמדי גם איך לשלוט בתזונה שלך . לבד התוזנה תתמתן מעצמה בלי צורך של "זה אבור וזה לא " כי זה רק מחמיר ולא עוזר. חוץ מזה , אני רוצה שתקבעי לעצמך שאם את לא בבית או בכל מיני עיסוקים , שתמיד יהיה עלייך משהו לאכול כדיי שלא יקרה מצב שאת מפספסת ארוחות ומרגילה את הגוף שלך להרגלים לא נכונים שגם מגבירים בולמוסים . הכי שחוב - להקשיב לעצמך ולא לאחרים . יהיו לך המון טריגרים מהסביבה למה כן לעשות דיאטה ולהוריד בכמות האכול והקלוריות . כך יש את אמא שלך ,אבא ,אחות, חברות וכו' ... אבל את צריכה להיות חזקה ולדעת שאת עושה מה שטוב עבורך . ורק את יודעת מה הכי טוב עבורך ... כמובן שאין יותר שקילות כל יום . תוציאי את המלה משקל או קילו מהלקיסיקון לעת עתה. כמון כן נסי למתן פרפקציוניזם על ידיד מיתון יעדים וריכוך התוצאה . מה הכוונה ? במקום להלקות עצמך על משהו שלא יצא כמו שציפית או רצית ולהגיד כמה שאת לא שווה או לא יוצלחית , את תגידי שאת שווה מספיק כדי לשפר לפעם הבאה. שתמיד יש עוד הזדמנות , זה לא סוף העולם , וכו' ... זוכרת את הדוגמא שהבאתי עם הבמחן - "לא 'קיבלת 100 אלא 80 ..." בדיוק כך . בינתיים המון נשיקות . יש לך דרך ארוכה ולא קלה , אבל אנחנו כאן עבורך ואת במקום הנכון עם הרצון שלך לצאת משם .... תנסי להתחיל עם כל מה שאמרתי , אחרי כן - נגיע לגשר ונחצה אותו . חיזוקים ממני ילדונת , ובהצלחה בבגרויות - תתנחמי בזה שעוד מעט יש לך חופש קייצי וחם . תמי

אוקי אז אני שמחה שהחלטת החלטה אמיצה ואת מוכנה לנסות . לבקשתך - רצית כמה פיתרונות אפשריים ? קודם כל חשוב לי להדגיש שאין כאן שיטת ה-"זבנג וגמרנו" ... זה תהליך ככל התהליכים . את עומדת לעבור ולערוך שינויים בהרגלי החיים , החשיבה והתמודדות שלך וזה לא אמור להיות קל בשום אופן לצערי . אבל זה כן שווה את ה כמו שאמרתי . וכן - התועלת ותמורה שאת מקבלת היא גדולה הרבה יותר מ"התמורה" שהדיאטה כביכול נותנת לך או תיתן לך ... אז ככה - קודם כל את צריכה להחליט עם עצמך שאת לוקחת את זה "סטפ ביי סטפ" . או כמו שאומרים שלב אחר שלב או פרה פרה או נגיע לגשר נעבור אותו ... וזה בעצם לקבל על עצמך שאת העובד'ה שאת לא מפעילה על עצמך לחץ ויעדי החלמה ונותנת לך מרחב נשימה ומחייה בלי לחץ סמוי שיגביר את הטריגרים . וזה לא דבר פשוט לעשות אותו וגם כאן יהיה לך מאבקים פנימיים . אבל כמו שאמרתי אני מצפה ממך להתמודד ולהאבק כי רק ככה אפשר . שנית אני מציעה לך למלא את הזמן הפנוי שלך במעשים או עיסוקים שאת נהנית מהם שתורמים לך , מפתחים אותך ושהכי חשוב מעסיקים אותך שלא תשקע שוב במחשבות על דיאטה , צומות או בלומוסים שהרבה פעמים נובעים משיעמום או מתח . אם תרגילי את עצמך למלא את הזמן הפנוי ולהפוך את זה להרגל בריא לחיים אז לא יישאר יותר מדיי זמן לתיכנונים על דיאטה כזאת או אחרת . וכמחשבות או קולות של המחלה כן חוזרים לפני שטח למרות הכול , את צריכה לאזור אומץ ולהתחיל להתמודד עם האוייב הכי גדול שלך - את או יותר נכון הה"א שלך . וזה יכול לחרפן ולשגע , ואולי את כבר עושה אתז ה אבל בלי ספק זה צריך להוות קומנחה בהחלמה אצל כל אחת מאיתנו : להבין מאיפה הקולות האלה באים , מה הכוונה אמיתית שלהם בכל העניין , וכמובן הכי חשוב מה הנזק שיוצא מכך . כאשר את מבינה את גדול הבעיה את גם יכולה למזער אותה בהתאם . כל פעם שיש קול שמצליח להגיע למודע שלך - את מביאה קול אחר חזק יותר שאומר לו כמה זסה לא נכון ואת לא צריכה את זה ... שלישית , הייתי מציעה לך לכתוב יומן . אם את בקטע של מודעות עצמית ולא ממש מבינה איך להתחיל עם זה , הייתי כן חושבת על האופצייה הזאת שמארגנת לך את הדברים והמחשבות בראש . וכמובן נותנת ביטויי לרגשות ודברים שמתעוריים אצלך וזה חשוב מאוד . כי ככה יש לך מקום אינטימי שלך שפורק את שיש לו על הלב . אם את מעדיפה את זה בלייב ואת מוכנה להיחשף מול אנשים , אז כמוןב שאני ממליצה לשתף חבר/ה או קרוב אחר שיש לך , שאת סומכת עליו, שהוא מבין אותך וכמובן שלא יגרום לך למצב הפוך של חזרה לדיאטה וכו' . ככה תוכלי לפרוק רגשות הותלבטויות ותהייה לך אוזן קשבת בהתמודדות שהיא מאוד מאוד מאוד חשובה בכל התהליך הזה . כי שוב זה לא קל ... מה עוד ? כמוןב שלהמשיך לכתוב כאן בפורום . אני , הילה , ובנות אחרות בפורום נוכל לייעץ לך מה לעשות ותוכלי לשתף אותנו . וזה כבר טוב לא ? מלבד זאת אני רוצה שתערכי מספר שינויים בהרגלי התזונה שלך ומה שמסביב לזה - תחליטי שאין יותר ביקרותיות מוגזמת על מה שאת או אחרים אוכלים . אין יותר לייסר עצמך אם אכלת פרוסת עוגה או שתית שוקו . את נערה , מותר לך , ועם הזמן , כשייפתרו לך הצדדים האמיתיים שמאוחרי המחלה שהם הביטויים הרגשיים למעשה, את תלמדי גם איך לשלוט בתזונה שלך . לבד התוזנה תתמתן מעצמה בלי צורך של "זה אבור וזה לא " כי זה רק מחמיר ולא עוזר. חוץ מזה , אני רוצה שתקבעי לעצמך שאם את לא בבית או בכל מיני עיסוקים , שתמיד יהיה עלייך משהו לאכול כדיי שלא יקרה מצב שאת מפספסת ארוחות ומרגילה את הגוף שלך להרגלים לא נכונים שגם מגבירים בולמוסים . הכי שחוב - להקשיב לעצמך ולא לאחרים . יהיו לך המון טריגרים מהסביבה למה כן לעשות דיאטה ולהוריד בכמות האכול והקלוריות . כך יש את אמא שלך ,אבא ,אחות, חברות וכו' ... אבל את צריכה להיות חזקה ולדעת שאת עושה מה שטוב עבורך . ורק את יודעת מה הכי טוב עבורך ... כמובן שאין יותר שקילות כל יום . תוציאי את המלה משקל או קילו מהלקיסיקון לעת עתה. כמון כן נסי למתן פרפקציוניזם על ידיד מיתון יעדים וריכוך התוצאה . מה הכוונה ? במקום להלקות עצמך על משהו שלא יצא כמו שציפית או רצית ולהגיד כמה שאת לא שווה או לא יוצלחית , את תגידי שאת שווה מספיק כדי לשפר לפעם הבאה. שתמיד יש עוד הזדמנות , זה לא סוף העולם , וכו' ... זוכרת את הדוגמא שהבאתי עם הבמחן - "לא 'קיבלת 100 אלא 80 ..." בדיוק כך . בינתיים המון נשיקות . יש לך דרך ארוכה ולא קלה , אבל אנחנו כאן עבורך ואת במקום הנכון עם הרצון שלך לצאת משם .... תנסי להתחיל עם כל מה שאמרתי , אחרי כן - נגיע לגשר ונחצה אותו . חיזוקים ממני ילדונת , ובהצלחה בבגרויות - תתנחמי בזה שעוד מעט יש לך חופש קייצי וחם . תמי

אוקי אז אני שמחה שהחלטת החלטה אמיצה ואת מוכנה לנסות . לבקשתך - רצית כמה פיתרונות אפשריים ? קודם כל חשוב לי להדגיש שאין כאן שיטת ה-"זבנג וגמרנו" ... זה תהליך ככל התהליכים . את עומדת לעבור ולערוך שינויים בהרגלי החיים , החשיבה והתמודדות שלך וזה לא אמור להיות קל בשום אופן לצערי . אבל זה כן שווה את ה כמו שאמרתי . וכן - התועלת ותמורה שאת מקבלת היא גדולה הרבה יותר מ"התמורה" שהדיאטה כביכול נותנת לך או תיתן לך ... אז ככה - קודם כל את צריכה להחליט עם עצמך שאת לוקחת את זה "סטפ ביי סטפ" . או כמו שאומרים שלב אחר שלב או פרה פרה או נגיע לגשר נעבור אותו ... וזה בעצם לקבל על עצמך שאת העובד'ה שאת לא מפעילה על עצמך לחץ ויעדי החלמה ונותנת לך מרחב נשימה ומחייה בלי לחץ סמוי שיגביר את הטריגרים . וזה לא דבר פשוט לעשות אותו וגם כאן יהיה לך מאבקים פנימיים . אבל כמו שאמרתי אני מצפה ממך להתמודד ולהאבק כי רק ככה אפשר . שנית אני מציעה לך למלא את הזמן הפנוי שלך במעשים או עיסוקים שאת נהנית מהם שתורמים לך , מפתחים אותך ושהכי חשוב מעסיקים אותך שלא תשקע שוב במחשבות על דיאטה , צומות או בלומוסים שהרבה פעמים נובעים משיעמום או מתח . אם תרגילי את עצמך למלא את הזמן הפנוי ולהפוך את זה להרגל בריא לחיים אז לא יישאר יותר מדיי זמן לתיכנונים על דיאטה כזאת או אחרת . וכמחשבות או קולות של המחלה כן חוזרים לפני שטח למרות הכול , את צריכה לאזור אומץ ולהתחיל להתמודד עם האוייב הכי גדול שלך - את או יותר נכון הה"א שלך . וזה יכול לחרפן ולשגע , ואולי את כבר עושה אתז ה אבל בלי ספק זה צריך להוות קומנחה בהחלמה אצל כל אחת מאיתנו : להבין מאיפה הקולות האלה באים , מה הכוונה אמיתית שלהם בכל העניין , וכמובן הכי חשוב מה הנזק שיוצא מכך . כאשר את מבינה את גדול הבעיה את גם יכולה למזער אותה בהתאם . כל פעם שיש קול שמצליח להגיע למודע שלך - את מביאה קול אחר חזק יותר שאומר לו כמה זסה לא נכון ואת לא צריכה את זה ... שלישית , הייתי מציעה לך לכתוב יומן . אם את בקטע של מודעות עצמית ולא ממש מבינה איך להתחיל עם זה , הייתי כן חושבת על האופצייה הזאת שמארגנת לך את הדברים והמחשבות בראש . וכמובן נותנת ביטויי לרגשות ודברים שמתעוריים אצלך וזה חשוב מאוד . כי ככה יש לך מקום אינטימי שלך שפורק את שיש לו על הלב . אם את מעדיפה את זה בלייב ואת מוכנה להיחשף מול אנשים , אז כמוןב שאני ממליצה לשתף חבר/ה או קרוב אחר שיש לך , שאת סומכת עליו, שהוא מבין אותך וכמובן שלא יגרום לך למצב הפוך של חזרה לדיאטה וכו' . ככה תוכלי לפרוק רגשות הותלבטויות ותהייה לך אוזן קשבת בהתמודדות שהיא מאוד מאוד מאוד חשובה בכל התהליך הזה . כי שוב זה לא קל ... מה עוד ? כמוןב שלהמשיך לכתוב כאן בפורום . אני , הילה , ובנות אחרות בפורום נוכל לייעץ לך מה לעשות ותוכלי לשתף אותנו . וזה כבר טוב לא ? מלבד זאת אני רוצה שתערכי מספר שינויים בהרגלי התזונה שלך ומה שמסביב לזה - תחליטי שאין יותר ביקרותיות מוגזמת על מה שאת או אחרים אוכלים . אין יותר לייסר עצמך אם אכלת פרוסת עוגה או שתית שוקו . את נערה , מותר לך , ועם הזמן , כשייפתרו לך הצדדים האמיתיים שמאוחרי המחלה שהם הביטויים הרגשיים למעשה, את תלמדי גם איך לשלוט בתזונה שלך . לבד התוזנה תתמתן מעצמה בלי צורך של "זה אבור וזה לא " כי זה רק מחמיר ולא עוזר. חוץ מזה , אני רוצה שתקבעי לעצמך שאם את לא בבית או בכל מיני עיסוקים , שתמיד יהיה עלייך משהו לאכול כדיי שלא יקרה מצב שאת מפספסת ארוחות ומרגילה את הגוף שלך להרגלים לא נכונים שגם מגבירים בולמוסים . הכי שחוב - להקשיב לעצמך ולא לאחרים . יהיו לך המון טריגרים מהסביבה למה כן לעשות דיאטה ולהוריד בכמות האכול והקלוריות . כך יש את אמא שלך ,אבא ,אחות, חברות וכו' ... אבל את צריכה להיות חזקה ולדעת שאת עושה מה שטוב עבורך . ורק את יודעת מה הכי טוב עבורך ... כמובן שאין יותר שקילות כל יום . תוציאי את המלה משקל או קילו מהלקיסיקון לעת עתה. כמון כן נסי למתן פרפקציוניזם על ידיד מיתון יעדים וריכוך התוצאה . מה הכוונה ? במקום להלקות עצמך על משהו שלא יצא כמו שציפית או רצית ולהגיד כמה שאת לא שווה או לא יוצלחית , את תגידי שאת שווה מספיק כדי לשפר לפעם הבאה. שתמיד יש עוד הזדמנות , זה לא סוף העולם , וכו' ... זוכרת את הדוגמא שהבאתי עם הבמחן - "לא 'קיבלת 100 אלא 80 ..." בדיוק כך . בינתיים המון נשיקות . יש לך דרך ארוכה ולא קלה , אבל אנחנו כאן עבורך ואת במקום הנכון עם הרצון שלך לצאת משם .... תנסי להתחיל עם כל מה שאמרתי , אחרי כן - נגיע לגשר ונחצה אותו . חיזוקים ממני ילדונת , ובהצלחה בבגרויות - תתנחמי בזה שעוד מעט יש לך חופש קייצי וחם . תמי

ב"ה :-) תמי מצליחה להגיע אלייך או שאני טועה??... אם כן אז זה משמח אותי מאוד... העיקר שתבחרי באהבה לעצמך ... השנאה הזאת מיותרת ... יפה.. שנה של הרבה רגעים קסומים ... שתקומי מהר מרגעים מבאסים ושתהני מכל רגע.... המון אהבה :-)