חמודה, נטלי אני עונה לך כאן .

הילה ביקשה שהודעות מדפים קודמים נענה עליהן בדף הנוכחי . אז כתגובה להודעה שלך : אבא שלך צודק במה שהוא אומר - עבודה קשה והתמדה משתלמת ... השאלה עבור מה את רוצה לעבוד קשה ...? עבור מטרה שתביא לך יותר נזק מאשר תועלת ? את מוכנה להקריב כל כך הרבה מעצמך תמורת מה ? רזון ?! עד איפה את מוכנה ללכת עם המחשבה הזאת ? עד כמה רחוק את מוכנה להמשיך ? כי מותק , אבא שלך אולי צודק אבל במקרה הזה המטרה לא מקדשת את האמצעים . והאמצעים כאן זאת את . כולך . כל ההוויה שלך . כי תאמיני לי כשאת נכנסת עמוק לתוך החרא - מאוד קשה לצאת . אז למה מלכתחילה את רוצה להסתכן בטביעה ? מצטערת להגיד לך את זה אבל הדברים שאת רושמת - זאת ה"א כלשעצמה . ואני מאוד מקווה שלתשובה כזאת לא חיכית ... כי אם משהו בתוכך אומר לך עכשיו "יש הצלחתי ..." זה חמור . חמור מאוד . הקיצוניות , ההחמרה במחשבות , הרצון ללכת עוד ועוד ועוד יותר רחוק עם הדיאטה ... זה פשוט כל מה שדיברנו עליו . אבל במקום לעשות משהו הפוך שיתרום לך אז רק ממשיכה להרוס את עצמך יותר . וחבל . אבל אולי לי חבל יותר מאשר לך וזאת הבעיה האמיתית . כי אם לא איכפת לך מעצמך מספיק - אז את רק תיכנסי לתוך הבוץ הטובעני הזה יותר עמוק ותחמירי את המצב . את זאת שמשקפת את ההתנהגות של האחרים אלייך ... את אוהבת את עצמך -אנשים יאהבו אותך . תביני הרס עצמי מתחיל ונגמר באהבה עצמית . לא רק לאהוב את הגוף שלך ... לאהוב את כולך - על המגרעות ועל המעלות שיש לך . ולקבל , להשלים עם מה שיש וכן לשאוף ליותר אבל בלי להרוס את עצמך בדרך . כל עוד את כל הזמן מחפשת לבקר עצמך לרע מבלי לתת לעצמך ביקורת בונה וקרדיט על ההישגים והמעלות שלך - כך מצבך ישאר סטטי או יוחמר . אולי הגיע הזמן לעשות שינוי . מה את אומרת ? אולי הגיע הזמן לנסות גישה שונה , גישה שתבנה אותך ? חשבי על דבריי ... לפני שאת שוללת תנסי למצוא את הדברים הטובים שבעניין . נשיקות ומקווה שהבגרות שלך עברה בטוב . תמי

אני לא רוצה "להכנס לתוך החרא".. אני אמרתי לך, אני לא מרעיבה את עצמי כבר.. אבל זה המחשבות.. ואני מנסה להמנע מהן! אני מנסה..אבל אני פשוט לא מצליחה..זה כל הזמן בתוך הרא שלי.. אני לא רוצה את החיים שלי כאלה.. אני לא רוצה להרעיב את עצמי אני לא רוצה להשקיע את כל הנעורים שלי בדיאטה אני לא רוצה להפסיק להנות אני לא רוצה להישאר בבית רק בגלל שיש לי בטן אני לא רוצה לקנא בבנות אני לא רוצה שאמא שלי וההערות מאחרים ישפיעו עליי אני לא רוצה לההרס.. אבל- זאת לא אני שמחליטה! זה הראש..הנפש.. אני לא אחראית על המחשבות האלה שלי! אם הייתי אחראית עליהן הן מזמן לא היו קיימות אם היתי אחראית עליהן אולי לא הייתי לוקחת כל הערה כל כך רציני.. אבל אני מנסה, באמת! וזה קשה.. אני לא יודעת איך נפטרים מזה.. אני כל הזמן בתחרות.. בקשר למה שאמרת.. שכל הדברים שאני רושמת זאת ה"א כלשעצמה.. מה זאת אומרת? את מתכוונת שה"א מתבטאת במה שאני כותבת?? איך זה?? ואני ממש לא חיכיתי לתשובה כזאת! למה את חושבת ככה? את הרי רואה כמה קשה לי עם זה גם ככה.. אוף.. עוד שבועיים אני בת 16..אבל בכלל לא בא לי לחגוג..ממש לא. אני רוצה שינוי- לאיזה גישה את מתכוונת?.. איזה גישה אני צריכה לנסות? יש דיאטה בגישה הזאת? זה קריטריון חשוב.. חחח תמוש, שיהיה לנו שבוע טוב, **חמודה**

מותק , תראי אני לא מנסה לפגוע בך או משהו כזה . להפך - אני רק מנסה להאיר ולהעיר לך איך אני רואה את המצב . בכל אופן אני אסביר לך למה אני חושבת ,למרות כל מה שאמרת בהודעה הנוכחית , שאת כן רוצה את הדיאטה , הרזון הזה שאני מדברת עליו - תראי אנחנו אנושיים , וכיוצא מכך אנחנו מורכבים מריבוי תכונות וריבוי מחשבות שלעיתים כן מוזר, אבל הן סותרות ומתנגשות זו עם זו . בה"א יש את "קול ההגיון של המחלה "- הקול המעוות יותר נכון , שאומר לך כמה הדיאטה היא הדבר הכי טוב שקרה לך , או לחילופין ההקאות או האוכל , וכמה שרק ככה את "תגשימי את הייעוד שלך" - להיות אנורקסית למופת . כן זה מה שהתת מודע שלך אומר ... ואת הקול הריאלי האמיתי שבאמת מודע למצב ואומר לך להפסיק עם זה לאלתר ... הבעיה היא שהיצרים הרעים שלנו מטבענו הרבה יותר מגרים ונשמעים יותר משכנעים לעצמינו בראש . וכך גם עם המקרה שלך .... שלא תביני אותי לא נכון - אני חושבת פשוט שלכל מי שיש ה"א יש את הרצון הלא מודע, או המודע לחילופין כן להישאר ולהיות שם בתוך המחלה ואפילו כמה שיותר ל"תחזק אותה". למה אני חושבת שאת כזאת ? כי שוטטת בעבר ( ואני מקווה שרק בעבר ...) באתרי פרו-אנה . הדיאטות שלך בעבר כללו צומות , או לחילופין צום-בליסה שזה שווה ערך לבולימיה . דילגת על ארוחות , צימצמת במרכיבים חיוניים .... את סופרת קלוריות ( ובטח בכפייתיות..) את עולה על המשקל המון וכל גרם קטן מערער אותך או מכניס אותך להיי לא טבעי ... שאני אמשיך ...? כי יש לי עוד מלא דוגמאות ... הכי הכי מאותת לי , עניין הדיבור שלך , ההתבטאות שלך בפורום . כאילו כל פעם את מגיעה לאיזשהי תובנה , מתחילה לעשות איזשהו צעד קטן לקראת היציאה מהמחלה ורצון אמיתי שלך לצאת ממנה ואז שוב את חוזרת לסורך ומדברת על הדיאטה ועל כמה שכל חייך סובבים סביבה ומנהלים את כולך . האמת ? אני חושבת שאת לא מספיק רוצה לצאת ממנה .... כמה שתגידי לי שאת לא רוצה לחיות חיים משועבדים לדיאטה את לא ממש עושה צעד אמיתי בשביל לוותר עלייה ולא ניסית את ההצעות שאני ושאר חברות הפורום העלנו . ושוב תביני מותק , אני לא מנסה לפגוע בך . אני חושבת שאת מספיק בוגרת בשביל להיווכח באמת . ושוב פעם , את האמת ? אני חושבת שאת גם דיי מודעת ודיי מבינה את הדברים האלה שאמרתי . אני לא חושבת שמודעות כאן מועילה לך ... להפך , את דיי דומה לי במקרה הזה , לפעמים קורה מצב שעיסוק מוגבר בזה , וידע רב על הנושא מעורר טריגרים מוסווים ... ולדעתי , זה רק גורם לך ליותר התעסקות בדיאטה ובכל שסובב סביבה . לשאלתך מה הגישה החדשה ...? אז קודם כל אימוץ גישה חדשה , בנאלי ככל שזה נשמע , מתחיל מבפנים . ורק לאחר מכן את תוכלי לבטא את הדברים החוצה ... כדבר ראשון שאני ממליצה לך - להפסיק עם הביקרותיות השלילית כלפי עצמך . כל פעם שעוברת לך מחשבה כזאת בראש , תקימי נגדה צבא של הארות בונות שתומכות בך ולא הורסות לך את כל הדימוי והביטחון העצמי . את יכולה לעשות טבלה ולסמן לך מטרה מול העיניים : על כל מגרעה שאת רושמת על עצמך , מולה תשימי מעלה שתומכת בך . ואני יודעת שזה יכול להיות קשה ביותר ... אבל זה אפשרי . הכול אפשרי ... תכריחי את עצמך לסיים את הטבלה כשעל יד כל מגרעה יש תכונה טובה/מעלה .... שלא ייקרה מצב שתרשמי לי - "התחלתי אותה אבל היו לי יותר מדיי מגרעות וקצת מעלות ." כי כל החוכמה בתרגול הזה הוא להוכיח לעצמך כמה את שווה וכמה את מודעת לעניין . תתחילי להסתכל על החיים ועל עצמך בצורה יותר מאוזנת = אין יותר שחור או לבן . תלמדי את עצמך להבחין בגוונים האפורים ... לא קיבלת 90 במבחן , קיבלת 80 = 80 זה ציון יפה , להבא אני אדע ללמוד יותר / לעבור על החומר /ללמוד מטעויותוכדומה . דבר הכרחי לבניית ביטחון ודימוי עצמי ראוי ויציב = להתחיל להפעיל את מכונת הסינון האנושית שלך . מה הכוונה : כל הערה ,ביקורת ,עוקצנות ,מה שלא יהיה שגורם לך להרגיש לא נוח , או שהמוח שחל מפרש זאת כדבר פוגע ומעליב ,את מתחילה להסתכל על הדברים בצורה שונה . לא כל דבר קטן יילקח כניסיון לפגוע . לא כל הערה של אמא ,אבא ,חברה יוביל למחשבה על צום/דילוג ארוחה . במקום זאת , את תגידי לעצמך שההערה לא עברה את מכונת הסינון שלך ולא התליחה לחדור לתוך מעטה הביטחון שלך .... לאט לאט את תתחילי להרגיל את המוח של, , את המחשבות שלך להיות יותר נקיות . המוח שלך יתחיל להתבהר , לא יהיה כל רגע "מה היא מרה ומה הוא אמר ..." . כי כבר לא תצטרכי את החיזוקים או ההערות של הסביבה כדיי לבנות את עצמך ... את תוכלי להסתמך על עצמך וזה מה שיגרום לך להפוך לאדם: שבטוח בעצמו , שסומך על עצמו , ששוקל דרכיו , שיודע להבחין בין טוב לרע עבורו והכי חשוב משלים עם עצמו ואוהב את עצמו ! למרות המגרעות שיש בך כי את אנושית !!!! תתחילי מכאן , בליווי הדברים שהצגתי על הדיאטה בהודעות הקודמות . תתחילי לסגל לעצמך חיים חדשים אם זה מה שאת באמת רוצה כמו שאת אומרת ... הכוח בידייך - את לא סובלת מריבוי אישיות ( "פיצול אישות" כפי שאת מכירה ...) כך שכל הקולות האלה שבאים "ועושים את שלהם" - יכולים באותה מידה להעלם . הקולות האלה , זאת את . ואת זאת שצריכה לשללוט בהם ולהבין את המניע האמיתי שיש מאחורי הדברים ולא לראות את ההסוואה של "ההצלחה בדיאטה" שהם מנסים למכור לך בשקל ומאוד מצליחים .... יש לך תבונה בידיים , יש לך שכל , ושיקול דעת . תשתמשי בהם כדיי להוכיח לעצמך שאת מסוגלת ליותר ממה שהקולות האלה אומרים . תראי לעצמך שאפשר גם אחרת ושאת אדון לעצמך . תעלימי את הנגיטיביות שבך ותחליפי אותה באהבה . נשיקות מותק . יהיה בסדר . תתחילי להזיז עניינים עם עצמך . חבל על הזמן היקר שאת מבזבזת מחייך תמורת מטרות ריקות מערך שלא תורמות לך בדבר אחד חיוני . תמי