חברה טובה שלי נסתה להתאבד פעמיים השבוע

ב"ה פעם אחת לפני שמצאו אותה ללא הכרה והביאו אותה לבית חולים ופעם שנייה בתוך האשפוז עצמו גם אני חגגתי בעברי על הרצון להתאבד כשמשהו בחיים או בדכאון שלי לא הסתדר לי במוח אבל השבוע על אף כל מה שעברתי לא הרגשתי טריגר או כיף או כמה וורוד זה לנסות להתאבד כדי לפתור בעיה מטומטמת שקשורה בחיים גם אם יש רגעים שאנחנו לא מכירים את עצמנו ולא כל כך ברור איך פתאום רגע קשה עם מחשבה מוטרפת בראש מגיעה לידי יישום וכמה זה כואב "הכמעט" וכמה זה כואב כשהכמעט הופך לתוצאה בלתי הפיכה. בגיל 12 מצאתי את אחותי ללא הכרה. סביר להניח שאם לא הייתי מוצאת אותה מהר היא לא היתה בחיים היום. הורדתי אותה במדרגות ללא מעקה...ולא היתה מעלית. סחבתי אותה ששתינו לא נעוף היא לא זוכרת את זה אבל אני זוכרת את זה כמו מוות וזה לא מפתיע שהיא לא זוכרת כי היא סבלה בטירוף. הורי היו באיטליה כשזה קרה ולא היה לי למי לפנות הזמנתי מונית ולקחתי אותה לאיכילוב באנסטנקט של חיה. אפילו לא ידעתי איך להשיג את הוריי ולבשר להם. וזו אחות שאני קשורה אליה בעורקים....שאהבתי אליה היא לא משהו שאפשר לאבד. וזו חברה שהיא גם כמו בעורקים מעבר למספר לא מבוטל של חברות יקרות מאוד שהן חלק מעורקי אבל רק שתיים מהן יודעות מה זה באמת וסביר להניח שאם לא היו תופסים את חברה שלי בזמן גם היא לא היתה בחיים וזה כואב ברמות שאני לא יכולה לתאר. עצם העובדה שהיא במחלקה סגורה מטמטמת אותי כי אני יודעת מה יש שם. הטירוף שם חוגג. הפרעות אכילה זה קטן שם. היא לא דברה איתי למרות שסיכמנו שאם משהו כזה קורה היא מתקשרת אלי אז יצא נס שאמא שלה מצאה אותה ואני התקשרתי "במקרה" קצת אחרי. זה היה קרוב אלי יותר מידי פעמים גם כשאני ניסיתי וגם כשאחותי נסתה ועכשיו החברה. זה היה נורא להרגיש מה זה כמעט לאבד מישהו בגלל דכאון בגלל רגע מוטרף של כאב כשאני הייתי בדכאון לא חשבתי כמה נורא יהיה לחברות שלי לאבד אותי והשבוע הבנתי את זה כמו שבחיים שלי לא הבנתי את זה... ויש לי כעס גדול עליה למרות שאני מבינה אותה כמו שאולי למעשה אף אחד ממכריה לא יוכלו להבינה אז באיזה זכות אני כועסת. אני אוהבת אותה וזה לא ישנה את זה. אני מפחדת שהיא תמות. היא קורבה לזה מאוד. יש לי חמלה לזה אבל אני מופתעת כי גם אני מצאתי את ההתאבדות כפתרון לתחלואי החיים והבנתי את זה אחת ולתמיד שפתרון זה לא!!! כמה שכתבתי על זה פה..רק השבוע הבנתי את זה ממש. ולאור העובדה שזה עולה בפורום הרבה "אני רוצה למות" זה רגע שהכל יכול להתפרק בו ואם חשבנו שהכל כמעט התפרק מנסיון שתוצאותיו לא תמיד חד משמעיות.. אחרי נסיון ממשי כזה עם תוצאה ברורה הכל כבר מפורק אין מחר אין כלום כתבתי את זה כי זה השפיע עלי וזה גם ישפיע עליכם בחשיבה ובכוונה של לתפוס את עצמכם ברגע אמת ולהפוך את הרגע הזה מהבלתי נסבל שלו לנסבל ולדעת שהרגע הנורא הזה יעבור ולא תמיד צריך לעשות כדי לאלץ אותו לעבור אם מחכים ולוקחים נשימה...הוא עובר! הוא תמיד עובר!

איתך אם זה עוזר...מקווה שיהיה יותר טוב ושהיא תיהיה בריאה ותחלים ותצא משם כמה שיותר מהר...מקווה שהרצון לחיות אצלה יחזור מהר... אוהבת אני

התחברתי מאוד למה שכתבת ואני יכולה להזדהות איתך כי גם אני עברתע אותו נסיון אולם אני חושבת שעצם ניסיון ההתאבדות הוא צעקה לעזרה או יכול להיות שהבן האדם שמנסה דבר כזה אין לו מספיק ביטחון עצמי והוא כל הזמן מסתובב עם רגשי אשמה ונחיתות ודי להתגבר על הרגשול האלה הוא מנסה להתאבד בכוונה לברוח מהרגשות האלה , חושבת שאלוהים אוהב אותך ואת אחותך וחברתך כי הוא לא נתן לכם למות, במדינה הזאת ובסביבתך בטוחה שישנם אנשים שכן אכפת להם מהאחרים , והם ממש כמו מלאכים ואם לחברתך מספיק כוחות אפילו אם ישנם שם גם חולי נפש של ממש זה לא ישפיע עליה הרבה מה שחשוב שאת תשארי לתמוך בה אם זה דרך השיחות או שתשלחי לה ורד וכרטיס שבו את תכתבי לה כמה שאת אוהבת אותה ותשתפי אותה החוויות היפות שלך ושכמה היא חסרה לה , תאמיני לי זה יעשה פלאים כמו שקרה איתי . ואילך משפט שחשוב שתזכרי טוב ותשנני אותו טוב , מי שרואה את הטוב בבן האדם שמולו בטוח הוא סופר טוב , ואת מקסימה וטובה ויש לך כוח אדיר ושתמשיכי כך תדאגי לעצמך ולאחרים . אני גאה בך יקרתי

מצטערת לשמוע על חברתך אוהבת מאוד דניאלה

אני זוכרת את הימים האלה שכל מה שרציתי היה לקחת את החיים שלי .. המכתבים , השיחות , הבכי של החברות, האיומים לספר להורים שלי או לאחים שלי , ללכת לרשויות ולספר להם שיאשפזו אותי בכפייה - הכול לא מנע ממני ולא גרע מהרצון החזק שנראה כאילו משתלט על כול כולי. אני בתגובה איימתי שברגע שהם יספרו אני אברח ואתאבד ואף אחד לא ישמע ממני לעולם או פשוט אנעל את עצמי ועד שהם יגיעו כבר לא יהיה מה לעשות . לכל טיעון שהם נתנו אני נתתי משהו נגד . לאיומים שלי על ניתוק קשרים ושהם לעולם לא ישמעו ממני עוד - הם בכלל לא שמו . אבל הם ידעו , הם ראו עד כמה רצינית הייתי ... הם ראו את החתכים , ראו את המכתבים, שמעו את הדיכאון שמדבר בקול שלי . ההרס עצמי שמדבר מעצמו מתוכי . חברה שלי אמרה לי שאני לא מבינה כמה צער וכאב אני גורמת לאלה שמסביבי שאוהבים אותי ורוצים לראות אותי מאושרת וחיה ונושמת ... ובריאה ... אני לא האמנתי לה . המוח שלי פשוט התעוות ... לא היה הגיון ולא הייתה תפיסה אמיתית של המציאות ... כצעד נואש היא עשתה משהו דיי מטומטם אבל שפקח את עיניי באופן הזוי - היא התחילה לחתוך את עצמה . היא "זימנה" אותי לשיחה ואמרה לי שאני כאדם שתמיד מנסה לעזור לחברים שלו ובחיים לא היה עומד מנגד אם חברה שלו זקוקה לו , אז הנה תרגישי מה זה החוסר אונים הזה מול מה שאני עומדת ... עכשיו את תביני מה זה להיות בנעליים שלי כחברה של מישהי שחותכת את עצמה ורוצה להתאבד . ולא מוכנה להקשיב לאף אחד ולא מוכנה לעזור לעצמה . אני דיי הייתי המומה . צעקתי וכעסתי ובכיתי על מה שהיא עשתה ... אמרתי לה שתעלול כזה יכול היה להסתיים הרבה יותר גרוע . ואיך היא בכלל מסוגלת לעשות דבר כזה ?! ורק בשביל להוכיח לי עקרון !?! שזה לא יעזור לה , ושזה לא אותו דבר אצלנו , ושכדאי מאוד שהיא תפסיק עם השטויות . היא אמרה מנגד שמעכשיו כל פעם שהיא רואה או שומעת על חתך שעשיתי או ניסיון לפגוע בעצמי , היא תעשה את אותו דבר כדיי להראות לי עד כמה זה קשה מהצד השני . ושיהיה על המצפון שלי את אותו דבר . אני התווכחתי , וניסתי לשכנע שזה לא אותו דבר ... התחננתי אפילו בשלב כלשהו שתפסיק עם השטויות ושתבין אותי ושתתן לי להחליט לבד מה אני רוצה לעשות . היא לא הסכימה . ולא הקשיבה . ואני כנגד התחלתי להפסיק לאט לאט עם ההרס עצמי באופן פיסי . הכול בשביל שחברה שלי לא תעשה כן . היא אמרה לי - "אם את לא חשובה בשביל עצמך , אז אולי תראי שאת חשובה בשביל אחרים שכן דואגים לך ואוהבים אותך ." אני ממש לא אומרת שאני מסכימה עם הדרך שהיא בחרה להוכיח לי . ואני לחלוטין לא אומרת שזה נכון לעשות כן במצבים כאלה ... אבל אצלי , אני חושבת זה היה הדבר היחידי שהיה ניתן לעשות . היא ידעה איפה לדעת - באיזה נק'ודה רגישה . לגבי הניסיונות להתאבד - למה לא עשיתי את זה עד הסוף ? בדיעבד אני יודעת שאז ידעתי שזה ישבור את אמא שלי . המחשבה היחידה שצילה אותי אז היתה עלייה . ובעצם בזכות זה אני רושמת כאן הכול . אני דיי בטוחה שאם לא היה בי את מידת ההגיון המינימלית הזאת שעוד נשארה בי על אף הטירוף שעבר לי בראש - לא הייתי כאן היום . למרות הכול , למרות שלא הכרתי בערך של החיים ושל העולם הזה , הכרתי בצורך של אמא שלי בי חיה - לווא דווקא כי חשבתי שזה מאהבה . אלא יותר מקטע של צורך ותלות. בכל אופן ,אני זוכרת את התקופות של הדיכאונות הקשים שעברו על חבר הכי טוב שלי שכבר פסיכולוגים ופסיכיאטר נואשו מהטיפול בו . הכדורים שהוא נטל אז , הטיפול הכושל והאבחון השגוי שעשו לו בהתחלה רק החמיר , ואני זוכרת את השיחות שלי איתו בשעות הקטנות של הלילה על החיים ועל המוות . אני זוכרת את התחנונים שלו למות . ואני רק התשכנעתי יותר ויותר בצדקתו - לגביי . הוא נתן לי עוד נקודות למחשבה על כמה החיים "מבוזבזים" ו"חסרי ערך וריקים מתוכן" . כמה שניסתי לדבר איתו ולשכנע הוא מצא לי עוד ועוד סיבות לצדקתו . חוץ מזה אני מכירה עוד כמה נשים שניסו להתאבד וחוו את התהליך שנורא של "הרס עצמי" על בשרם - תרתי משמע . זה נורא כל פעם מחדש . ולא מזמן דווקא סיפרתי על אחות של חברה שלי שניסתה להתאבד . יותר סוג של זעיקה לעזרה ולא ניסיון ליטול את חייה אבל ב14 שנות חייה היא ניסתה לעשות את זה 3 פעמים כבר ... כנראה שהילדה ממש זקוקה לתשומת לב ואהבה . מה אני אגיד לך היללי , תמיד כשמסתכלים מבחוץ על מישהו אהוב שמנסה לפגוע בעצמו הכעס , העצב , הבלבול והרצון לעשות משהו מתערבבים יחד . אבל לאנשים כמוני וכמוך , עם עבר של הרס עצמי ומחשבות אובדניות נכנס עניין ההזדהות שהוא אולי הקשה מכול ... וההבנה . ותחושת החסר אונים היא קשה מנשוא . אני יודעת . אבל אני חושבת שבמצבים כאלה לצערי אם אדם באמת רוצה לעשות זאת הוא יעשה זאת ויהיה מה . ואם הרצון לחיות לא יגיע ממנו בכל דרך שהיא אז לא ניתן לכפות על האדם זאת . צריך לעשות הכול שהוא כן יבין את חשיבות החיים אבל בסופו של דבר זאת בחירתו הסופית של האדם אם ליטול את חייו שלו או לא . גם בכפייה לצערי . המון חיזוקים אהובה , מקווה שאת וחברתך מרגישות יותר בטוב , חיבוק ענקי וכוחות נפשיים . תמי

ב"ה היא יצאה מטיפול נמרץ ואני מקווה שזה יסתיים בשלום אתמול חשבתי שזה הסוף. קיבלתי מסר שהיא תצא מזה בשלום ואני נאחזת בזה בכל מקרה אני מאמינה בכוחות שלי וגם בשלה. אני רק מקווה שהיא ת'עוף משם כמה שיותר מהר כי מה שהיא רואה שם עכשיו רחוק מלגרום לה לרצות לחיות. ולנעימה ותמי כתבתן דברים שאני רק יכולה להזדהות איתם לתמי החברה שלך גדולה מהחיים אולי זה מטורף מה שהיא עשתה אבל אני בטוחה שזה חיבר אותך לאדמה ולהבנה של מה שזה באמת עושה כשמישהו אוהב אותך ניצב מהצד ומרגיש חסר אונים מול הזוועות שאת מעוללת לעצמך ... אני לא לגמרי הבנתי את זה למרות ועל אף העבודה שאני עושה פה בפורום.. עם כל ההבנות שלי .. הרגישות שלי.. הזוועות שעברתי.... קלטתי את זה והאסימון הזה היה מר ולך... עובדה שזה עבד. היא הצילה אתך אתן צודקות בכל שכתבתן ואני רק מקווה שכולנו נלמד מזה לקח נעלה זה נגע לי בפחד אמיתי ואני רק יכולה לומר שזה לא יאומן לפעמים מה אדם בן אנוש עובר בחיו ולראות שזה לא יותר מאשר זוועה רצופת גהינום ומכשולים פסיכולוגיים ועובדה מצערת שהתרופה להם היא כמה שיותר לעקוף את התודעה הפשוטה מי יכול לזה??. אם יש סיפורים בעברים על אנשים שהצליחו כל אחת מכן יכולה!!! גם אני! אז מספיק עם הלרצות למות כי האם באמת מסתתר מאחורי זה רצון למות ..או זעקה לעזרה?..... מה מסתתר מאחורי זה??.... מה קורה כשהזעקה מתפספסת... ואין הזדמנות שנייה כבר לא תהיה בכל אופן אני נכנסתי לסרט מזה

לפני שנתיים ידיד שלי התאבד לאחר שהיה בחופשה ממוסד פסיכיאטרי...הוא נסע למלון באילת ותלה את עצמו....אז אני שמחה שהצלחת למנוע מחברה שלך כי כמו שאמרת הכאב הוא גדול...מאחלת לך שתיהי חזקה ושלא תחווי עוד מקרים מסוג זה אוהבת אושר!!!

ב"ה מצטערת שזה קרה לך אבל אולי קרה רק בכדי שתקחי את זה לחיוב.. אל תפגעי בעצמך...