לא מאמינה

בוקר...אני לא מאמינה שזה קרה , אחרי שנה של אנורקסיה הקאתי היום על הבוקר, הרי הבטחתי לעצמי שהפעם זה לא יקרה לי , נשבעתי לעצמי שאני לא אתן לגהנום הזה לקרות. פעם רביעית באנורקסיה שגם איתה לא הכי קל בעולם אבל עדיפה על בולמיה, למה זה קורה??? מתי יהיה סוף לסיוט הזה , מתי???אני לא מוכנה לחזור לחיות בשירותים! אני יודעת ויכולה להבין את שגרם לנפילה הזו אבל לא מוכנה לדבל את זה. לאחרונה עליתי ממשקל 37 ל-44 והכל כי לא הייתי מוכנה להיתאשפז שוב , אבל אני פשוט לא מסוגלת לראות את הגוף שלי כך , מרגישה ח ר א, צאו מזה בנות יקרות, צאו ומי שעדיין לא נכנסה או על סף כניסה עשו הכל כדי להתגבר ולא להיכנס למערבולת הזו , זה לא קל, אני לא מאחלת לאף אחת או אחד את הסיוט המגעיל הזה והזמן עובר ואת לא חיה, את והבועה שלך, את והגהינום שלך, איזה יאוש, איך יוצא5ים מזה לעזאזל, מגיל 16, שנים על גבי שנים ואיפה הם עכשיו? ואיפה את עכשיו???בנות הייתי רוצה עכשיו לאסוף את כולכן ולעטוף אתכן עם שתי כנפיים לבנות, גדולות ולגאול כל אחת ואחת מכן מהייסורים האלה, הלוואי ויכולתי,הלוואי...מי אמר לך שאת מוזרה???

היי 28, רציתי לשאול מה שלומך? מקווה שאת לא מקשה על עצמך כל כך אז קרה תקומי על 2 רגליים ותאמרי שאת חזקה!! שבוע טוב דניאלה

תודה לך מאמי,אבל את יודעת,אחרי שנה שלמה שאת נקיה זה לא הכי קל...אבל בסדר המשכתי את היום טוב פחות או יותר,שבוע טוב גם לך יקירה.

מה שלומך דיברנו זוכרת???אורית בת 24 חולה ארבע שנים אנורקסית לשעבר ובולמית בעיקר המצב שלי גרוע עוד יותר אני שוקלת 54 אני נראת בסדר אבל מרגישה דובה ממש אמנם גבוהה הייתי 46 קילו דיגמנתי בין הייתר אבל הייתי כלכך דיכאונית שלא עניין אותי יותר כלום רק לאכול להקיא לאכול להקיא פשוט מזעזע כמיות גדולות של אוכל בעיקר מתוק,המחלה הזו גמרה אותי מבפנים מאד קשה לי שאף אחד סביב לא יודע כלום תארי לך כמה אני משקרת כל הזמן אין לי מראה של אף אחד לא מדמיין אפילו בעבר אמא שלי הבחינה אבל בטוחה היא שהתגברתי על כך ולא עשתה עניין אני זועקת הצילו בשקט מהחלון הקטן שלייד האסלה שלי לאלוקים ופןחדת למות אני מגזימה אני יכולה למצא את עצמי מקיאה לילה שלם בלי הפסקה לרב מאחת עד שש בערך הגוף שלנו פשוט מסכן אנו חייבות להציל אתו תמיד חישבי שהוא לא אשם לתסכולים שלנו דיי הו מנסה לשרוד כלכך במיוחד במצבך.אני מאד מקווה כאן שלכולנו יהיה עתיד טוב יותר ותקווי ותנסי לתת סיכוי לעצך לאכול את באמת נורא רזה אל תדאגי את אף אחד זה לא מעניין המשקל שלנו הכל בראש ..... כיתבי לי אם בא לך וזיכרי,כמה הגוף הקטן שלך סולח לך תני לו סיכוי טוב יותר. שלך אורית