לא מסתדרת....

דיון מתוך פורום  הפרעות אכילה - תמיכה

15/04/2007 | 18:53 | מאת: אנה

אין לי כח לכתוב הקדמות ולספר על עצמי ולכן פשוט אתחיל בבעיה- אני בת 29 (כן! כבר גדולה) ופשוט לא מסתדרת עם אוכל.... במהות, אני מנסה להיות "בריאה"... בריאה משמע- המון ירקות, מעט פחמימות ובכלל כמה שפחות אוכל.... הבעיה, אני לא שורדת יותר משבוע... וכך אני מבלה את חיי, שומרת ומתנזרת כל השבוע... ואז ... נשברת ובולסת כמויות!!!! כשאני אומרת כמויות זה בלשון המעטה! אין לי כח לתאר אפילו כמה... ואיזה גועל וכמה לא קשור- מתוק ומלוח ושוב מתוק ושוב מלוח, הכל כמובן רק משמין ואסור ומזיק ומרעיל... והקניות הללו.... של כל הדברים האסורים שאני דוחפת לעצמי, ההרגשה המגעילה, הכאבים בגוף... יום אח"כ... אני שוב בריאה! שוב המון ירקות, שוב אני אלרגית לפחמימות , שוב מספיק לי מעט וחוזר חלילה.... לצערי / לשמחתי אני לא מקיאה.... (מגעיל אותי) אז מה שנשאר זה בולמוסים וקיזוזים... ברור שיש לי הפרעה, אין לי בכלל ספק... פעם תרצתי בכך שאני לא אוכלת מספיק במשך השבוע, עכשיו כבר נראה לי שזה יותר עמוק, אני פשוט דוחפת לעצמי אוכל בכוונה, בכמויות, בלי הרגשת שובע או בחילה עד שאני לא יכולה.... אני מסתירה מכל העולם.... אף אחד לא יודע... לאף אחד אין מושג... אבל קשה לי.... אני חייבת לשבור את המעגל הזה ולא מצליחה.... בשניה שאני מרגישה ש"הרסתי את היום", מתחילה הבליסה ומשם.... אין חזור וככה זה, מעגל שלא מפסיק, ההרגשה נשכחת מדי שבוע וחוזר חלילה... אני מתה להפסיק... ולא מצליחה! אולי יש לכם תשובה?

16/04/2007 | 20:28 | מאת:

ב"ה שום דבר מהבריא הזה לא בריא לכל אדם יש את הבריא של עצמו ובשורה התחתונה כל דבר גם הבריא ביותר אם מגזימים איתו הופך להיות משהו שהוא הרבה מעבר ללא בריא. "אף אחד לא יודע" משהו שגורם לעוצמת הבושה אצלך להפוך למשהו שקשה מאוד להתעלות מעליו. צעד ראשון ...להכיר בבעיה צעד שני...לבקש עזרה כמו למשל לפנות לרופא משפחה רצוי רופאה צעד שלישי ...להיות כנה בסיפור שלך במלוא מובן המילה...אפילו אם את יכולה לשתף ביומן שלך הרבה פעמים מפספסים אבחנות נכונות בגלל שלרבות מהחולות קיימת נטייה לייפות את המציאות ולרב העזרה שהן מקבלות בלתי יעילה ואפילו אינה מתאימה בשל אבחנה לקויה לכן חשובה מאוד הכנות גם עם מתעוררת בך הבושה הגדולה ביותר. לא קיימת תשובת זבנג וגמרנו עם שום בעיה אצל אף אדם. נכון להיום טרם טיפלת בעצמך ואני חושבת שבראש ובראשונה את חייבת לקבל החלטה שהפרעה מסוג זה שלך אינה נעלמת עם הרוח, אלא מתעצמת עם כל יום שעובר ועל אחת כמה וכמה אם לא נעשה שום תרגול התנגדות לעניין במסגרת טיפולית בונה ונכונה ומותאמת לך. התחילי בצעדים הראשונים "פרה פרה .." כמו שאומרים נראה לי שטיפול הוא הצעד הבא עדכני מה החלטת ובלי שום קשר תמיכה בכתיבה באמצעות הפורום פתוחה בפנייך מכל הלב המון אהבה :-)