חג "חירות" שמח,
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
שלום לכולם, בראש ובראשונה, אני רוצה לאחל לכולכם חג שמח וכשר, מלא באהבה וכיף. ברצוני לשתף אתכם בחווית ליל הסדר במשפחתי: אז ככה, כמובן שבאותו יום יש לעשות צום עד הערב, כיוון שידוע שלאנשים יש נטייה לאכול הרבה בחגים מפאת מגוון גדול של מאכלים טעימים ומשובחים, שממש קשה לעמוד בפניהם. אז כך היה וכך נהגתי. במשפחתי בנות רבות סובלות מהפרעת אכילה. זה מתחיל מסבתא שלי, היא אישה שמנה מאוד שוקלת מאה קילו ומשהו, גם סבא לא רזה כל כך יש לו 95 קילו, אמא שלי שמנה אף היא, ואחיותה לא נבדלות ממנה. כפי שציינתי כבר בעבר גם אני הייתי שמנה מאוד שקלתי 100 ומשהו קילו, ובעקבות הבולימיה ירדתי 40 קילו במשקל. אני לא גאה בכך, ההיפך הוא הנכון. לצערי, אחותי הגדולה סבלה מאנורקסיה, גם היום היא מאוד רזה אבל היא אוכלת בסדר. אחותי האחר "מתקשה" לעכל אוכל, ולכן היא מרבה להקיא אותו ( תקנו אותי אם אני טועה אבל זה סוג של בולימיה!!), ואז אני, מופרעת אכילה רצינית מכיתה י' ועד היום (אני בת 22) , רק תגידו לי שזה לא עובר בגנים!! אז בהמשך לליל הסדר, מצאתי את עצמי אוכלת כמו מטורפת, בשעה שיושבת לצידי בת דודתי שמלאו לה 18 שגם היא מרבה לדחוס כל מה היא יכולה ואכיל. לאחר מכן היה תור ארוך מאוד לשירותים - מעניין למה??? בת דודתי נכנסה, לאחר שעה יצאה עם עיניים אדומות ומבריקות, שוב, מעניין למה??? בטענה מטומטמת שהיא לא הצליחה לעכל את האוכל, אני כמובן עושה פרצוף טיפשי של פליאה, ונכנסת אחרי גם לאיזה חצי שעה מרוקנת את כל ברכות ומטעמי החג. וכך זה נמשך, אף אחד לא יודע את הבעיה של השני, אבל במציאות כולם יודעים הכל,אפילו דודה שלי שילדה עכשיו תינוק (מקלה 140 קילו) רצה לשירותים להקיא את כל מטעמי החג. בקיצור, היה אפשר לרוקן את כל האוכל לאסלה מלכתחילה. אין לי יותר מה לומר, אני מאחלת לכולכם חג חירות שמח- ומי יתן ובאמת נצא לחירות מהמחלה המסריחה הזאת ונפסיק להשתעבד לה. נמאס לי ממנה!!!!! המון אהבה, שלכם רלי.
רלי, אני משתתפת בצערך על החג ה"שמח" שעבר על משפחתך. מה אומר ומה אגיד - בתנאים הנוכחיים עדיף כבר לא לערוך ליל-סדר כלל. אין בזה שום ברכה ושום שמחה, רק טירוף וסכנה. לא לכך התכוון אלוהים, זה בטוח. מאחלת לכן שבשנה הבאה הכל יהיה אחרת.
ב"ה גם אצלי במשפחה יש סיפור עם הפרעות אכילה בוורייאציות שונות אבל אפשר לומר שהיום כולם מנהלים חיים בריאים יחסית. וצר לי מאוד לשמוע שזה מה שעבר עלייך בפסח. מעבר לעניינים גנטיים יש גם הרבה השפעות סביבתיות וחינוך לקוי בנושא תזונה ודימוי עצמי ולא תמיד יש הסבר שבד"כ נוטים לקטלג אותו במימד הגנטי כי שם לא יודעים הכל והתשובות די נסתרות. עדיין אני חושבת שיש הרבה מה לעשות ושאת בהחלט יכולה להציל את חייך גם אם הפסח והסדר היה הכי נורא שרק אפשר לתאר ואני יכולה לתאר לעצמי שזה היה נורא ממש אבל זה לא אומר שעם תרגול נבון של אכילה וסדר אפשר להגיע לאורח חיים נכון לך ... תחזיקי מעמד... המון אהבה
