בוקר טוב + משל מדהים וחכם
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
בוקר טוב לכולן כאן , הרשיתי לעצמי להביא לכאן , סיפור קטן וחכם להפליא שמאגד בתוכו בגדול את תפיסת החיים שלי - ואני מקווה שתראו אותו ככלי עזר או סתם תהנו ממנו כסיפור ... enjoy "לפני שנים רבות חי בירושלים, באחת משכונות האבן הישנות, איש זקן. נערי השכונה שנהגו לשחק בעמק אשר מתחת לביתו הכירוהו היטב, הוא דמה בעיניהם לקוסם מהאגדות. היו לו זקן לבן וארוך, עיניים חומות וטובות, חיוך חם, והייתה לו גם "מתנה" מיוחדת, הזקן ידע "לראות דברים" ולא רק בעיניו, הוא ראה סודות שקרו בעבר, הוא ראה דברים הסמויים מהעין וגם דברים שטרם קרו. הנערים שידעו על "מתנתו" המיוחדת של הזקן אהבו לשחק אתו במשחק קטן שהמציאו, בכל פעם שראו אותו מתקרב, היו מחביאים משהו בכף ידם, רצים אליו ושואלים: "סבא, מה בידינו?" הזקן היה מחייך לעומתם ועונה לשאלתם. הוא תמיד ידע את התשובה. יום אחד החליט אחד הנערים להערים על הזקן. הייתה לו תכנית, הוא ילכוד פרפר ויחזיק אותו חי בכף ידו, הזקן כמובן ינחש מה בידו, אבל אז ישאל אותו הנער: "האם הפרפר הזה חי או מת?" אם יגיד הזקן "חי" יקמוץ הנער את כף ידו בתנועה קלה ולא מורגשת והפרפר ימות. אם יגיד מת יפתח הנער את כף ידו לרווחה וישחרר את הפרפר. בשעת בין ערביים קרירה נראה הזקן כשהוא מתנהל לאיטו במעלה הדרך. רץ לקראתו הנער, כשחבריו עמו, בכף ידו היה לכוד פרפר כחול יפיפה שנתפס על ידו קודם בשדה. נרגש הושיט את ידו לפנים ושאל: "סבא מה בידי?" הזקן נעצר והרצין. "פרפר" הוא אמר. "כן" שאל הנער בקוצר רוח, "אבל הפרפר הזה האם הוא חי או מת?" הזקן הביט בעיני הנער ובשקט אמר לו משפט שאותו זכר אחר כך הנער כל חייו: "הדבר בני בידך הוא, אם תרצה יחיה, אם תרצה ימות." הנער חש איך כף ידו נפתחת לרווחה והביט בהשתאות בפרפר הכחול שעף ממנה אל החופש שאליו נועד." על מה בעצם מדבר הסיפור היפה הזה? מהו הדבר הנתון בידינו? והאם באמת אנו יכולים לבחור האם להחזיקו כלוא או לשחרר אותו? הדבר הזה הוא הסיפור הפנימי שלנו, או במילים אחרות מה אנחנו מספרים לעצמנו על חיינו. הסיפור הפנימי שלנו הוא אולי הדבר שמשפיע יותר מכל על מציאות חיינו, על החוויות שקורות לנו. רובנו מכירים את התחושה של להיות לכודים בסיפור פנימי שתוקע אותנו שוב ושוב. לרוב כשהסיפור הזה יופיע יגיעו יחד אתו המילים "למה זה תמיד קורה לי?". חלקנו מכירים גם את המקום האחר שבתוכנו, זה שבוחן ממש את אותה מציאות שקורת לנו ושואל ממקום בוגר יותר: "האם יש כאן שיעור שאני צריכ/ה ללמוד ועוד לא למדתי?". מה שנדרש מאתנו כדי "לשחרר את האחיזה בפרפר" הוא לדעת לבחור את הסיפור הפנימי שמקדם אותנו ושמאפשר לנו להתקדם בהגשמת יעודנו. ישנן דרכים לעבוד על הסיפור הפנימי שלנו, להכיר אותו, להתבונן בו, ולבחור אותו מחדש. "הכול בידכם...." - תבחרו את הטוב עבורכם . טוב אני חייבת לעוף עכשיו , רק רציתי לצרף את הסיפור הזה .... נשיקות והמון אהבה תמי
ב"ה הרבה בידיים שלנו יש גם הרבה מאוד שלא ואני מניחה שגם זה חלק מכאוס שמוצא את סדרו הנכון בסופו של עניין בקיום הבלתי ברור למדי מה שלומך?.... נשיקות אהובה
איש באמונתו יחיה . זאת תפיסתי לחיים - שהכול בידיים שלנו . שאנו קובעים הכול . ואני יודעת שזאת גישה קיצונית למדיי , אולי גם הרסנית שמובילה אותי למצבים להתמודדות לא קלים ... כי לשאת את עול העולם על הכתפיים - לא הכי קל . אבל אם כולנו היינו עושים כך , אני חושבת שכולנו היינו מדברים אחרת היום והעולם היה נראה שונה ומרגיש שונה . אולי מה שצריך זה קצת איזון בין 2 הגישות - שכל אחד יתחיל לקחת קצת יותר אחריות על עצמו ועל אחרים , ולמעשה להפסיק לשים את עצמו בתפקיד המסכן , הקורבן . וכן לדעת לקבל שלא הכול בשליטתנו - ולא להיות "פריק קונטרולס" כמוני :) מי יודע מה צריך ביקום הההזוי והלא מובן הזה ? האם נדע את זה אי פעם בכלל ....? מקבלת את שאמרת . סופ"ש רגוע ונעים והמון אהבה תמי נ.ב. אני בסדר .... תודה ששאלת . פירטתי בהודעות אחרות על שהולך איתי . קצת הרבה מתהלך על הראש . המון החלטות , התלבטויות ודברים שונים ומשונים אבל אני מקווה שאני מסתדרת עם זה ולא בורחת שוב למקומות מסוכנים והרסניים ... למרות שתמיד יש את היצר כשקצת קשה ומבלבל . המקום המנחם והמוכר שכל כך קורא לך לחזור אליו . אבל זה שווה את זה ? ממש לא ... את בסדר יפה ?
