כמה עידכונים ....

זוכרים את חברה שלי שסיפרה לי שהיא בולימית -בשיחה אחת נוראית ? הגרסה הקצרה לרענון - היא התוודתה בעקבות וידוי שלי , חזרה בה , רצתה להחזיר את כל הדברים חזרה , כמובן שלא הסכמתי , התנתק הקשר , חזרנו להיות בקשר אחרי שאני הסכמתי לעזוב את כל הנושא הזה בצד , הקשר שלנו התקרר מאוד יחסית לאז, ועכשיו העידכון . לפני כמה שעות ישבתי עם חבר הכי טוב , שהוא חבר טוב שלה , ושסיפרתי לו על זה קצת אחרי שהייתה השיחה הראשונה . אספנו את חברה שלי , שהיא החברה הכי טובה שלה . אחרי שהתייעצתי איתו רבות , החלטנו שאין לנו מה להפסיד - החלטנו לספר לה , כי באמת יש לה השפעה על חברה שלי ורצינו לשמוע מה היא חושבת שצריך לעשות בנידון אחרי שמה שניסינו לא עזר . סיפרנו לה על כל מה שהתרחש . והחלטנו יחד שצריך לדבר עם אח של חברה שלי . שהוא גם היה בולימי והוא ידבר עם חברה שלי . לפי השיחה שתתרחש , מה שהוא יגיד, נערב עוד גורמים אחרים - גורמים מקצועיים , אולי את ההורים שלה , ובעצם לא נשתוק יותר ונהיה פסיביים . גם אם היא לא תדבר איתי , עם חבר הכי טוב שלי - שהוא חבר טוב שלה גם כן , ועם חברה שלי שהיא החברה הכי טובה שלה - החלטנו שזה שווה את זה . הבריאות שלה יותר חשובה מהחברות שלנו . ואם היא תתנתק אז אנחנו נספוג את זה . בינתיים חברה הכי טובה שלה , תדבר עם אח שלה הגדול . ונראה הלאה איך ממשיכים . חוץ מזה - ליבנתי את העיניינים אתמול עם ידיד שלי . חבר הכי טוב שלי שהיה איתי בשיחה שעשינו היום . אחרי מפץ גדול שהיה בינינו ושאני רציתי קצת מרחק כי הוא ממש פגע בי בהתנהגות שלו . דיברנו כמו אנשים בוגרים והחלטנו להחזיר את הקשר שלנו לאט לאט למה שהוא היה . או יותר נכון לא להחזיר - אלא לבנות מחדש . שוב פעם להנות מזמן איכות . לעשות שטויות . ולא רק לקחת את זה לכיוון רציני של שיחות הנפש הידועות של שנינו ושהתחילו את כל הקרע שנוצר . אז באמת יישמנו את זה היום ואתמול - ובאמת הרגשתי כמו פעם רק שונה . לטובה . מעבר לכך , אני חוככת בדעתי לגבי מעבר לגור לבד . לא עם ההורים . אבא שלי , בגלל תקופת החגים הזאת ,וכל הנלווה אלייה . ובכלל כל הכאפות והסרטים שאנשים מסביבי מאכילים אותי - בייחוד המשפחה המטורללת שלי . כל זה רק מכוון אותי יותר ויותר לדאוג לאינטרסים שלי . פשוט קצת נמאס לקבל כאפה , ולהושיט את הלחי השנייה שוב ושוב ושוב ... כמה פרייארית אני יכולה לצאת אה? אז חשבתי בהתחלה לקחת את זה לצד הכי קיצוני וכביכול ללמד לקח את כולם - להיות מניאקית ברמות . פשוט כך . אבל ידיד שלי אמר לי אתמול : "תמי את לא מסוגלת להיות מניאקית , לא משנה מה תגידי , כמה שלא תנפנפי בזה , ותגידי , את לא כזאת את נשמה עם לב טוב ... ואני פשוט לא מאמין לך ..." אני התעצבנתי עליו ואמרתי לו שאני אוכיח לו ושהוא יראה . והוא רק צחק יותר . אני עוד יותר התעצבנתי ואז הוא עבר לפאן רציני ושיכנע אותי שזה לא כדאי , ושעדיף לי למצור את שביל הביניים שיגרום לאנשים להיות עדיין חברים שלי ולבטוח בי . ולא להיות רעה ומניאקית או ההפך הגמור . אז כן ככה אני מנסה להיות עכשיו . מקווה שאני אצליח ליישם את זה ביתר שאת . חוץ מזה , אני חושבת שלמרות כל הריבים שלי עם אבא שלי , ועם סבא וסבתא שלי וכל מה שהולך כאן בבית המשוגע הזה . אני אהיה בסדר . משפחה יפה להפליא מבחוץ - אבל כל כך הרבה רקוב מבפנים .... האירוניה של החיים . כמו שאני אומרת . עד לפעם הבאה . בנימה אופטימית זו , חג שמח , המון שמש ומזג אוויר נעים וחמים ורק אהבה אהבה ואהבה ממני תמי

ב"ה חוץ מזה שפסח הוא חג להרבה מאוד נקיונות במגוון רחב של רבדי חיים ... אני בעד לדבוק בדרך שלך וזה לא אומר שאת מאנייקית... חוץ מזה שמשפחה ומערכות יחסים זה אף פעם לא דבר פשוט לאף נפש חיה. לגבי החברה "ניתוק לא ניתוק" לפעמים התערבות חשובה והיא מצילה חיי אדם גםאם לכאורה תפסידי קשר. לי עשו את זה ואני חושבת שניצלו חיי מאז. כי זה כמו לקפוץ למים ולהתחיל לשחות או לטבוע אבל אני בעד שמה שצריך לקרות במים האלה הוא זה שיקרה גם אם תהיה טביעה זה לא אומר שאם היא לא תקפוץ היא לא תתהווה לה עד מהרה בחיים בשושו שהיא יצרה סביב העניין. ואם היא בסכנת חיים ממשית אני מציעה על כל התערבות שאפשר לרתום למען שלומה. כמובן שאם היא לא תרצה ולא תשתף פעולה שום דבר לא יעזור גם לא התערבות הכי כפייתית שיכולה להיות, אך יחד עם זה זאת התערבות יכולה להכניס לשוק שבהחלט יכול ליצור התעוררות מסויימת והבנה חדשה לגבי המצב כולל יכולת יישום ותכנית יעילה להחלמה. או שכן או שלא אבל ככה זה עם כל דבר בחיים... לא כך?... בהצלחה עם כל מה שתחליטו אגב אפשר גם לערב את שחף או סהר ויש עוד עמותות לבריאות הנפש שיכולות להרתם לעניין. אם תרצי דברי איתי בקשר לזה.... המון אהבה

תראי מיום ליום , אני מוצאת עצמי יותר ויותר רוצה לברוח מכל הבית משוגעים , הסיר לחץ הזה שנקרא כביכול "בית" . ואחרי זה אנשים מתפלאים למה אני "ילדה שאף פעם לא בבית ..." . כל כך הרבה אנרגיות מעורבות בעצבים ,כעס , ואני לא יודעת מה , שנמאס ממזמן . אבל בכל זאת , אולי זה תירוץ , אולי רק נשמע ככה , אבל אני מרגישה שיש לי מעין מחוייבות כלפי אמא שלי . כאילו אני האבן התומכת - היחידה שמבינה אותה לדברייה ואני מרגישה שכל אחד במשפחה הזאת כבר איבד את זה מזמן ופשוט ויתר . אח שלי אמר לי את זה אפילו לא מזמן בפה מלא . אז אולי , באיזה צעד נואש אני מנסה לשמור על שפיות מינימלית ובדרך אני מאבדת את השפיות שלי ? וההחלטה הזאת שאני חושבת שכבר התגבשה מזמן אצלי אבל קצת דחיתי את הקץ , כל הזמן מתערבבת לי עם רגשות של הגנה וחסות . כאילו אם אני לא אהיה שם אז בכלל הכול ילך לעזאזל . וזה גם דיי ברור לכול , שלא אני ולא 2 אחיי נשמור על קשר עם אבא שלי . אח שלי שלא גר בבית כבר מזמן ניתק קשר איתו והיחסים הם רשמיים בלבד . ואמא שלי הודתה בזה - " תמי אני יודעת מה יקרה אז , אתם לגמרי תנתקו איתו קשר." וזה נכון . לא הכחשתי . ואני לא אכחיש . אז מה ? לעשות פעם אחת משהו עבורי , אגואיסטי לחלוטין מתוך אינטרס מובהק ? או להקריב למען אמא שלי את שלוות הנפש לי תמורת הביטחון והרגשתה הטובה ? אני קצת קרועה בין לבין . אולי עוד כמה פיצוצים ביני לבין אבא שלי יבהירו לי את העניין. העניין עם חברה שלי - חברה הכי טובה שלה , שדיברנו איתה , דיברה עם אחייה . הם החליטו שהוא ידבר איתה ביום שישי כשהיא תשוב הביתה ( היא בצבא ...) . ואנחנו - החברים , נהיה עם יד על הדופק ולפי מה שיתרחש בשיחה נחליט מה לעשות הלאה . כנראה שעירוב גורמים מוסמכים יהיה השלב הכרחי . כך לפחות נראה לי לפי המצב שלה . מה גם שהיא נראית לי בשלב שהיא לא רוצה לעזור לעצמה ולא מבינה את גודל הנזק שהיא מעוללת לעצמה . וגם - אני בטוחה שזה קריאה לעזרה - זעקה יותר נכון . ליחס הוגן מהמשפחה . תשומת לב , חום ,אהבה - זה לא מה שכולנו רוצים בחיים בסופו של עניין ? בכל אופן , אני אעדכן בתחילת שבוע הבא ( אם אני לא אסע ...)על כל מה שהוך להתרחש . כמו שאמרת - אין לנו מה להפסיד . אין ספק שהחיים שלה חשובים יותר . ועל זה כולנו מסכימים . וחייבים לקפוץ למים . להישאר במצב סטטי היא לא תשאר . זה יזעזע את כל המצב אבל טוב שכך כי צריך ניענוע חזק . ונראה מה הלאה .... בכל אופן , מקווה שעובר עלייך בטוב - חג הפסח . המשך חג שמח אהובה , תודה על דעתך .... תמי