יום שבת יחסית רגוע

הי לכולם. לא הייתי כאן זמן מה והתגעגעתי לתמיכה ולרצון להקשיב.. כמובן תודה וחג אביב שמח. אני לא יודעת מי מכן נתקלה בסיטואציה הזו אבל אני אשתף בכול זאת. אתמול נפגשתי עם ידיד שלי שבזמן האחרון הוא הפך לקצת יותר. מובן שזו התחלה והכול רענן ומרגש במיוחד אחרי קשר ארוך של שנה וחצי. אך לאורך כול הערב נלוותה אותי תחושה של חוסר נוחות מלאה עם הגוף שלי. התגעגעתי לתחושה שאני לא צריכה לדאוג לשטויות ופשוט להינות ולשכוח מהכול.. אבל מסתבר שבמוחי לא כך הדבר. אילו ממש לא שטויות וזה הורס את ההנאה מהערב ובכלל את חיי היומיום ואת המצב רוח התמידי שלי. אני יודעת שזה נשמע הזוי ולא בריא אבל אני בכול ליבי מתגעגעת למשפט המטורף הזה שהאקס שלי אמר לי: "העצמות שלך מכאיבות לי". אני יודעת שלא יזיק לי להרזות קצת אני לא רוצה להשתגע ולרדת 20 קילו ולחזור לפעם. אבל אם אמא שלי (שרואים עד כמה היא פוחדת להעיר לי על התזונה שלי שאני לא אוכלת כול היום ואז נזכרת שאני רעבה ואוכלת בלי לחשוב) מעירה לי אז אולי כדי להתעורר. אני צריכה שנושא התזונה והשמירה יהיה תמיד בראש המחשבות. אני לא רוצה להגיד מלחמה יומיומית כי מלחמה מעורר משהו שלילי. אבל כן סוג של מלחמה! מקווה לצאת למלחמה ולא להפסיד. (ומובן לא על חשבון הפסד בריאותי) חג שמח ושבוע טוב. רותם.

ב"ה וטוב שכך כי רק כך לאורך זמן תוכלי באמת לשמור על איזון כשאת יוצאת מתוך נקודת הנחה שאוכל והזנה הם אינם מובנים מאליו ויש הרבה דרך ללמידה ממושכת על כל מה שזה אומר בכל הרמות ולעיתים מצטרף לזה העניין הרגשי והנפשי וגם זה משהו שמצריך הרבה תרגול והבנה וחמלה להבין שיש פה קושי לא קל לחלק מאיתנו כשזה הולך יד ביד עם הזנה שלא תמיד יודעים להפריד בין הפיזי לרוחני... אני בטוחה שאם תרגול נבון ולא מהלכים קיצוניים את כן בסופו של דבר תגיעי לסוג של איזון ואולי ב"ה אמן לא תרגישי שהתמודדות עם הזנה לגוף היא מלחמה, אלא אהבה... אני מאחלת לך חג שמח והמון המון אהבה :-)