להילה החמודה!
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
היי הילונת מתוקה}{ מה המצב??? איך את מרגישה??? אני מצטערת על זה שהסתבכת עם השינה... אני מאמינה זה יעבור לך באמת! זה חייב לעבור מאמי גם לי יש קצת בעיות שינה.. אבל אני מסדרת את זה עם כדורים כרגע שהם תשתשים קצת בגלל האלריות שלי אז אני מצליחה קצת לירדם בלילה... מאמי אני אוהבת אותך הילונת התשובה בעיניין ממה אני מפחדת.. אז אני מפחדת להשמין(זה קרה מה אני דפוקה מה השמנתי קילו אוף אני כל כך דפוקה מה עכשיו איך השמנתי קילו בחודש!!! מה אני דפוקה איך עשיתי את זה??? אוף טוב אמרתי די אולי כנראה שאקאתי לא הקאתי את הכל בגלל זה ואני הפסקתי לקחת חומרים! ואני שמחה!-ואגב אמא שלי אמרה אני שמחה שהשמנת קילו מה היא שמחה איך??? אני נלחמת והיא שמחה שהשמנתי... אוףףףףףףףף) אני פוחדת מהמוות אני פוחדת שלא אצא מזה אני פוחדת להיות לבד(אני לבד בס"הכ) אני פוחדת להתמודד עם זה(כי בתכלאס אני לבד במערכה-אף אחד לא נלחם איתי) אני פוחדת שאספר את זה להורים יהיה לי קשה מאד.. יקרה משהו לאמא שלי המצב שלה לא טוב כרגע היא חולה מאד אני פוחדת שהמשפחה שלי תתפרק שלא נוכל להיום בחדר אחד כל האחים אוף הילונת אני פוחדת מהכל גם מהחיים להישאר בחיים מפחיד אותי להתמודד עם זה הילונת אני עדין לא בטוחה שאכנס לטיפול... אני חוששת אני פוחדת... לפתוח את הרגשות שלי כלפי אנשים זרים... הילה זוכרת את הידיד שלי שסיפרתי לו הכל -אמרתי לו שזהו זה נגמר לא רוצה להכביד עליו לא רוצה להיות נטל לא רוצה רחמים... הילה הרחקתי את כולם ממני חברות אחים אחיות משפחה אמא אבא אפילו את הידיד היחיד שהרגתי קירבה אליו יש לי חברה אחת שהיא לא מרפה ממני היא כל יום מתקשרת אומרת לי בואי נשתה קפה נלך לסרט צאי מהבית צאי זה יעשה לך טוב תאמיני לי... אבל אני חוששת אני אצא מהבית יצחוקו עליי יראו כמה אני שמנה כמה אני מכוערת או שאני אשדר את הפחד שלי כלפי הסביבה זה מפחיד אותי... מה לעשות??? להיתקשר למירב?? אני פוחדת... אני מרגישה לא נורמלית לא שפויה לא רגילה! אני רוצה לחזור להיות כמו שהייתי שפויה עם שמחת חיים!!! אני לא מחייכת יותר ואין לי מושג.. איך זה קרה! איך אין לי שמחת חיים איך אין לי את האהבה לאוכל איך אני דפוקה כמוני כל היום מרחמת על עצמיייייייייייי אוף אני דפוקה פרה חזירה מפגרת מטומטמת סתומה אוףףףףףףףף טוב נמאס לי מהחיים נמאס לי לפחד נמאס לי מהכל אני פוחדת לאבד את עצמי אני איבדתי את אחותי- המחלה השתלטה עלייה אני והיא לא בקשר יותר ועוד אחות -היא מנסה להתקרב אליי ואני בורחת.. אוף אני דפוקה רצח אוףףףףףףף הילונת חמודה תרגישי טוב אוהבת אותך שמרי על עצמך כל הקטע של השינה יעבור לך תאמיני לי גם לי יש בעיות של שינה ואגב- אני פוחדת לספר אני כל הזמן בשקרים על עצמי אני בסדר אני מרגישה מצויין אבל נמאס לי לשחק! אני רוצה לחזור לעצמי! עם שמחת חיים עם חזרה של אהבה אני רוצה לחזור לאהוב את עצמי בלי כל היום להגיד אני שמנה! אני דפוקה! אני מפגרת! אני סתומה! אני פרה,חזירה! טוב דניאלה חיבוק נשיקה }{ תרגישי טוב
כמה פעמים בחורה יכולה להגיד על עצמה שהיא: סטומה מפגרת שמנה מכוערת אז מה כן טוב בך? תחפשי תתאמצי תמצאי ותגידי לי... אני מחכה!!!
מה שלומך איך את מרגישה?!... את לא יודעת כמה אני שמחה שרשמת את מה שרשמת כי סוף סוף...פעם ראשונה רואים פשוט רואים שאת לא רוצה את זה יותר ואת כן רוצה לצאת מזה...!!! ואת תצאי מזה!!...את יכולה... תהפכי את כול הדברים השלילים שאת אומרת לדברים חובים זה קשה אני יודעת!!...אבל זה אפשרי תגידי לעצמך כמה את מקסימה טובה...חכמה! את רואה...אפילו יש חברה שלא רוצה לוותר עלייך...זה מעיד על משהו את שווה והרבה!!!...עם לא ידעת עד עכשיו... תקומי כול בוקר ותחיכי...מה איכפת לך זה יעלה לך קילו...חח..לאאאאא!!! אז תחיכי אפילו שזה נשמע טיפשי כי את בטח אומרת למה לי!?..אבל זה באמת עוזר.. תחשבי על כול הדברים הטובים שבך...כי יש והמון!... ואל תפחדי...באמת אין לך סיבה!!!...את אולי לא בטוחה איך תתמודדי עם כול התהליך...אבל שתיהי כבר בשלבים אחרונים.ב"ה....את תיראי שאת היתחזקת ואת חזקה...ולא שמת לב!איך זה קרה.כי לא האמנת בעצמך!...ואז ככה תאכלי לעזור גם לאחים שלך..שרוצים אותך!...וזה התפקיד שלך לעזור להם!...אחרי שתעזרי לעצמך..!!! אז בהצלחה לך מאמי!!! תרגישי טוב ותשמרי על עצמך! אוהבת המון!..לינוי! נשיקות וחיבוקים!.... :-)
אני מבינה את הפחד שלך אבל אני יודעת שהוא לא יישאר לעד... אני יודעת שהרבה ממה שאני יגיד עכשיו אולי לא יועיל... אני יודעת שהדרך הזאת של הפרעות אכילה היא לא סתמית על אף שהיא רחוקה מלהיות מובנת .. יש לכך סיבה ... בעיני זה גם יכול להיות פוטנצייאל להתקרבות עם ההורים שלך להתקרבות שלך את עצמך... אני כן יכולה לראות את הדרך שלך להחלמה ... אני מקבלת את הפחד שלך אני גם יכולה להרגיש אותו... תני לו להיות זאת הדרך לנצח אותו.... אני כל כך מבינה אותך אבל אין דרך אחרת ... את יכולה לכתוב לו מכתב... לפחד הזה .. להכיר אותו קצת יותר לומר לו שאת מודה לו שהוא כאן אבל שילך כי את לא זקוקה לא יותר... אם תתכווני לזה באמת הוא ייעלם כלא היה אבל את חייבת לעשות זאת לפני שהוא ייעלם.. פשוט לראות אותו ולהבין מהו... ולדעת באיזשהו תא עמוק בתוכך שאת נפלאה ואהובה עד מאוד... ושאת ראוייה לחיים האלה מלידה.... אוהבת המון... :-)
