לאושר

אני בת 14! ועד עכשו היו לי אחלה חיים.. נכון היו לי עליות ומורדות אבל לא משהו כזה שהכל בבת אחת. את זה אני כבר לא מסוגלת לשאת!. איך מתמודדים עם זה שמישהו יקר לך מאוד מאוד יכול לעזוב אותך.? תמיד שאני רואה אותו אני נשברת וזה גורם לי לראות אותו פחות. וכמובן.. יש את הבצפר.. לא ההייתי אומרת שהמצב בבצפר הכי טוב בעולם אבל אני גם לא בתחתית.. ויש את אבא שלי! איתו אני תמיד רבה ומתווכחת על הדברים הכי טיפשיים בעולם!.. יותר מדי דברים הסתבכו לי עכשו ולא אחד אחד אלא כולם ביחד!. מה אני עושה?

מתוקה שלי ....זה לא קל אין אפס...את גם בגיל מאוד רגיש והכל נראה לך כרגע כמו סוף העולם...לא שאני לא מצדיקה את הכאב בעזיבה זה כואב מאוד אך אפשר להתגבר ...אמנם את לא יכולה לראות זאת עכשיו כי את בתוך הכאב אך האמיני לי עם הזמן הכאב הולך ומתפוגג...את צריכה רק לתת קצת זמן עם כל הקושי שבדבר... לגבי הבי"ס לא הבנתי מה קורה לך בבי"ס...מה מציק לך חברים? לימודים?ממה את מוטרדת??? אם את רוצה לכתוב לי יותר לעומק כדי שאני יוכל להבין אותך יותר ..אני אשמח...את יכולה לכתוב לי למייל שרשמתי בהודעה הקודמת או בפורום עצמו..ביי מתוקה ..תזכרי: את לא לבד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!