להילה

היום הצלחתי בלי להקיא, אבל זה רק בגלל שלא היה לי זמן. האמת אני כבר מתכננת את מחר, אז מה זה שווה שלא הספקתי היום, תמיד יש את מחר לא? הילה, כבר כתבתי בהודעה הקודמת אני סוחבת את המחלה הזאת כבר כמעט 11 שנים, זה כמעט מחצית מהחיים שלי. מי אני בלעדיה? אם אני רק מכירה את עצמי איתה? את מבינה למה אני מתכוונת? לפעמים אני חושבת שאין לי אישיות בלי המחלה. ואם אין לי אישיות, אז למה להבריא, שלא לדבר על זה שאני לא מאמינה שאי פעם אצא מזה. חבר שלי כבר מדבר איתי על אישפוז שני. מה את חושבת?

ב"ה את חייבת להמנע כמה שיותר מהסימפטומים של המחלה או יותר נכון מכל הרגל שמוכר ונוח לך אבל זה לא אומר שאין לך אשיות ושאין לך עצמי משלך שלא תזכי להכיר אם לא תהיה לך מחלה. את חייבת להבין שהסיכוי שלך לראות מי את באמת היא לנסות כמה שיותר להתנגד להרגלים המוכרים שלך ואת תופתעי לגלות שהעצמי שלך נהדר ונפלא כפי שהוא עם כל הטוב שבו ועם כל הרע שבו... השיעור הוא תמיד להעצים את הטוב שבעצמי ולא את הרע שבו... לעולם אל תחשבי שלא קיים בנו רע אבל כשאנחנו לומדים לקבל אותו כחלק ממי שאנחנו הרבה לחץ יורד ואז מתעוררת הרבה נכונות לחזק את הטוב.. אני יודעת שזה נשמע וורוד אבל התהליך ללא ספק לא פשוט כלל ויש פה הרבה מקום לתרגול ולמידה רצון וכוונה להחלמה. ברור שמאחורי כל מחלה כזאת מסתתר לו דכאון אבל אם לא תלמדי להתעמת מולו לעולם לא תוכלי להכיר את עצמך באמת. ברור שלא סתם יצרת לעצמך הפרעת אכילה אבל כמו שאמרת עברו 11 שנים ולי עפו להם כמעט 20 שנה...אבל היה יום שאמרתי "די!!!!" וזה יכול להמשך עד שהגוף יגיד את שלו אבל אל לך לשכוח שגם לך יש בחירה ואת יכולה לבחור כל יום מחדש לעצור את ההתמכרות טיפין טיפין ואת תצליחי אם תתכווני לזה באמת ועם תכנית של תרגול מוגדר מראש שתוכלי לעמוד בו יום יום או כל זמן שאת יכולה ושוב כאמור רק ליישם רק את מה שאת יכולה כל יום מחדש אני הצלחתי דין דין הצליחה אין שום סיבה שאת לא תצליחי המון אהבה יקירה בהצלחה :-)