הפרעות אכילה

אני..מנסה להחלים מהפרעות אכילה.. בשבוע האחרון היו לי בולמוסים אחרי חודשיים של הרעבה..אכלתי בלי שליטה, מינימום 2000 קלוריות כל יום..פשוט מהרגע שקמתי בבוקר עד לשניה שבה הלכתי לישון-אכלתי. לצערי אני לא מגזימה : \ לקחתי את עצמי בידיים ,ומאתמול אכלתי רגיל, 1200 קלוריות, בלי להגזים..וגם היום..ועשיתי ספורט. אבל כל ביס קטן שאני לוקחת לפה מנפח לי את המעיים ..זה..דיי מדאיג יש אפשרות שניגרם נזק למעיים מהבולמוסים? לא הקאתי אותם,ולא כלום. עלה בדעתי לשתות אולי יוגורט או משהו עם חיידקים פרוביוטיים..זה יעזור? בבקשה תעזרי..אני ממש לא יודעת מה לעשות. אני פוחדת שאני לעולם לא אתגבר על המחלה הזו : \

ב"ה ליאנה יקירה ואהובה לי בוזבזו כמעט 20 שנה על החרא הזה וכמעט שליש מחיי לקח הרבה זמן עד שסיגלתי לעצמי אורח חיים בריא ונכון שמתאים רק לי, גם אם לעיתים פה ושם קיימות נפילות (לא משמעותיות מבחינתי לפחות) תודה לאל פחות או יותר אני חיה בשלום עם עצמי ומשתפרת מעת לעת ומה שאני מנסה לומר דרך זה שעברתי תהליך זה לא קרה ביום אחד, אך לעומת זאת ביום אחד ירד לי האסימון שאם לא אתמסר להחלמה שלי אני עשויה למצוא עצמי מתחת לערימת עפר מבוזבזת על מה?! את כותבת שאת אוכלת 2000 קלוריות ביום וזה בהתחשב לצום באמת נקרא "זלילה" את מפצה על זה בכך שאת יורדת ל 1200 קלוריות ליום אבל תכלס זה תפריט של דיאטה. אני שואלת אם את מטופלת אצל פסיכולוג/ית המתמחים בהפרעות אכילה ואם את לא נמצאת בשום מעקב תזונתי נכון יהיה קשה מאוד לתרגל גמילה מההפרעה הנ"ל כדי לצאת מהפרעות אכילה את חייבת לתרגל יום יום הרגלי התנהגות שונים ודפוסי חשיבה שונים ואחת הדרכים המוצלחות לעשות זאת היא להיות במסגרת זה יכול להועיל ולהזיק באותה המידה אבל מסגרת הרבה פעמים חשובה. אשמח שתספרי עלייך קצת יותר וברגע שאוכל אחזור אלייך עם תשובה כדי לכוון אותך אין הרבה יותר מידי חידושים והמצאות אבל אני מזמינה אותך לכתוב פה ו"לדבר" את מה שכואב לך הרבה פעמים בתשובות שלי אני מצליחה פחות או יותר לעזור, לפחות מנסה אני יודעת שזה עוזר לכתוב כי זה כלי שמאפשר להתמודד עם חלקים שאנחנו הרבה פעמים לא מעיזים לתת להם ביטוי ובכתיבה זה אפשרי ולעיתים אף יעיל בתהליך הארוך של התמודדות עם הפרעה כל כך קשה... מחכה לעדכון ממך המון אהבה :-) הילהביאן א. המון אהבה ואל תאמרי נואש אפשר לצאת מזה... שבוע טוב :-)

אין אפשרות כרגע. ניסיתי להחלים כבר מספר פעמים..אבל לא מהסיבות הנכונות.. היו לי הבזקי היגיון,של "תצילי את עצמך כי זה הדבר ההגיוני לעשות"..אבל תמיד חזרתי,ל"פעם אחרונה"...הפעם אני לא רוצה פעם אחרונה..לשם שינוי, ואני מקווה באמת לצאת כבר מהחיים האלו... זרקתי את המשקל, השמנתי,אני לא בתת משקל (נו בטח עם כאלא בולמוסים)..אני מנסה לא לשים לב..לא לחשוב על הרזון שזרקתי לפח..אלא לחשוב על החיים שהרווחתי.. זה..מוזר להבין רק עכשיו שלא הצלחתי להיות עצמי,אנושית,אז חיפשתי זהות בה"א..ייחוד..שקט נפשי? במבט לאחור אני מבינה שעשיתי דברים לא נורמליים, ואינלי מושג איך עשיתי את זה בכלל.. איך צמתי שבועיים 3 פעמים בחיים..רק על קפה בלי אוכל מוצק, כיום אני לא מסוגלת לצום יום,מבחינה מוסרית.. איך הייתי בולמית פעם,גרמתי לעצמי כאלא נזקים, והרי ידעתי..שזה מזיק.. כיום אני מנסה לקבל בהבנה את האכילה המופרזת ולהבין שהגוף צריך את זה , ומקווה שזה יעבור ברגע שאני אתרגל לעובדה שאינלי ארוחות אחרונות יותר..ושזו בהחלט לא "הפעם האחרונה" \ שאני לא צריכה לשרוף כל דבר בספורט.. זה נורא לשבת ולדעת שזו אשמתי.במובן מסוים. למרבה האירוניה היתי בולמית מגיל 15, בכלל לא ידעתי שזה לא בסדר..ובגיל 18 החלטתי "להחלים"..אז עברתי לאנורקסיה.(טוב אבל לבולמיה לא חזרתי ולא אחזור).כיום אני בת 18 וחצי. אני לא רוצה טיפול, זה יירשם בתיק רפואי ואני לא אוכל ללכת לצבא..מה שכרגע מאוד עקרוני להחלמה שלי ולהחלטה לנהל חיים נורמליים ובריאים (קיויתי להיות מדריכת ספורט, מה שישים אותי כל היום בתנועה וגם סביב בני אדם בריאים). השמנתי ואני מאוד רוצה להרזות..אז החלטתי לאכול 1200 ולשרוף 500.. אני מקווה לא להתדרדר..אני לא רוצה לבלות עוד יום אחד,על המשקל.