לדעתי..
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
חמודה.. אני עכשיו בצבא כבר כ7 חודשים. הייתי באנורקסיה בכיתה יא ובכיתה יב כבר התחלתי להשמין ולחזור למשקל תקין אך עם זאת התחיל העצב הכעס בדיוק כמו שאת מתארת. הייתי כול השנים תלמידה טובה עם ציונים בתקופה הזו הצב רוח הכללי ירד וזו השפעה ישירה עלהכול. היה לי פחות כוחות ללמוד ולהשקיע כי העניין החשוב ביותר מבחינתי המשקל העסיק אותי בלי שרציתי. פתאוםהסתכלתי סביבי וראיתי שאני כבר לא הרזה. הרזון הוא מה שהחזיק אותי וריצה אותי למרות כול המאבקים עם אמא ואף השיחות של המחנכת וכו'. את צריכה להשקיע את כול האנרגיה בתיאטרון בלימודים וכמובן גם להנות. התקופה הזו היא תקופה יפה היא יכולה להיות יפה. אני מסתכלת במבט לאחור ואומרת הייתי עושה הרבה אחרת ומשקיעה את הכוחות בדברים אחרים. שתסיימי תיכון ותפרדי מחברים רבים כי ככה זה לא שומרים על קשר עם כולם רק עם הקרובים ביותר. את תרצי בסופו של דבר לדעת שעשית הכול ככול יכולתך. אני בטוחה שאת מקסימה ואני תמיד חושבת שמישהי שמסוגלת להשקיע ולהתעסק עם המשקל וכול המסביב היא מישהי שיש לה כוח רצון אדיר אז תפני קצת מהאנרגיות לדברים אחרים. פחות תתעסקי במשקל ואיך אחרים. ואני בתור אחת שהיום עסוקה עד הערב, אני פחות חושבת על המשקל הדיאטה. ברגע שעוד עיסוקים חשובים לך באמתת כמו המשקל שלך, את מעלה את ההתעסקות בהם ונושא המשקל וההתעסקות בו תהיה יותר טבעית. בהצלחה מקווה שתעדכני אותי ..נשיקות
לרותם יקירה, רציתי לדעת איך את מגדירה את עצמך עכשיו כחולה? שמישהי שהחלימה??? הסיבה שאני שואלת היא איך את מסתדרת עכשיו בצבא? וכיצד הצלחת להתגייס כי לפי מה שהבנתי מי שחולה באנורקסיה\בולמיה לא יכול להתגייס לצבא... שלך דניאלה
דניאלה.. הצו 1 היה בתחילת יא. אני ילידת סוף השנה ויחסית לאחרים בשיכבה הייתי בין המבוגרים.ככה שממש בתחילת יא הגעתי למבחנים ולבדיקות הרפואיות. בתקופה הזו למזלי הייתי רזה אבל לא חריג. בהמשך השנה הדרדרתי וירדתי במשקל ובגלל שעשיתי זאת באופן קיצוני ודיאטה ראשונה בכלל בחיים ירדתי מהר מאד. אכלתי דברים ממש מסוימים וסימנתי בתפיסה מאכלים כאסורים. עזבי אסורים,לא קיימים. שוב,למזלי כשהגיעה המנילה וידעתי בדיוק מה אני רוצה,הגעתי למיונים יחסית באמצע יב ו בתקופה הזו התחלתי לעלות במשקל לאחר לחץ משפחתי. עיקר הרזון היה במהלך יא יב עד אמצע. אמנם לא הרבה זמן שנה וחצי. אבל שנה וחצי ששינתה אותי. למרות שהמצב כעת שאניכבר בצבא ומרוצה מאד, ברגע הייתי מסכימה לחזור לרזון אבל פיתחתי ה.א מעט שונה.
כל האנרגיה שלי באמת לא מופנית ללימודים או דברים אחרים...אבל זה לא שאני שולטת בזה אני פשוט כל הזמן חושבת על הרזון וכמה זה כיף ומוצלח להיות רזה וכל הכעס שלי והעצב אני אומרת לעצמי שאם הייתי רזה אז זה לא היה כך ואני לא יודעת איך להפסיק את הכעס כי אני לא יודעת ממה הוא נובע וקצת קשה לי לעסוק פחות במשקל כשזה מה שרק אכפת לי ממנו בחיים. תודה על התגובה:-) **חמודה**
חמודה.. את יודעת שיש משאלה ורצון כ"כ גדול.. וברגע שאת יודעת שניתן להשיגו- הרזון, זה עוד יותר מדכא ומעסיק אותך. במיוחד שאת מסביבך רואה חברות ובנות שמצליחות בזה.(על פני השטח את חושבת,אם הן מצליחות למה אני לא? למה אני שונה? אני רוצה בזה לא פחות מהן.תאמיני לי שמי שבאמת נכנסה לזה קשה לה והחיים שלה הפכו להשתבדות לדרך הזו). אני לא ירצה לך בצביעות. משקל תופס חלק נכבד מחיי. אבל מה ישאר לך עוד כמה שנים.. הזכרונות מהתקופה הזו. ומה את רוצה לזכור שהתעסקת כול הזמן באוכל.. את קוראת את השורה הזאת ומאמינה?! בדובר באוכל. אני בטוחה שברגע שיש עוד עיניינים משמעותיים בחיים. ההתעסקות והתסכול של האוכל היא לא מרכזית. היא מתחלקת בין כמה אחרים. אני בטוחה שאת מוכשרת.ממה שאני זוכרת מי שהיה במגמת תיאטרון. השקיע בזה את כול כולו. יש במה להתמקד,להשקיע ולתת את כול כולך. יש את הבגרויות שהן סוג של פתח הלאה לחיים.(עד כמה שזה נישמע מורתי זה נכון). תנסי להפוך את חייך בהדרגה למה שאת רוצה שהם יהיו. זה קשה אבל צריך לשנות את התפיסה. בימים ובתקופות מסוימות אני מסתכלת על חיי. על הצבא,התוכניות,העתיד,בחבר (למרות שנכון לעכשיו זה לא בדיוק אקטואלי..) ואז אני יותר חזקה ועם המון תקווה ורצון להיות משהו ומישהי. ואז אני מצליחה גם באוכל. ברור שבמקרה שלי זה לא מחזיק לנצח. לכן אני כאן. אבל החיים לפנייך וכול יום את יכולה להתחיל מחדש ולנסות. הכי חשוב שלא תתייאשי מעצמך. אני מקווה לשמוע על שיפורים. אשמח אם תעדכני אותי. שיהיה שבוע מוצלח קודם כול עם האוכל. בלי קיצוניות תאכלי כדי לשבוע ולחיות לא בשביל מטרות אחרות. (: רותם.
חמודה.. את יודעת שיש משאלה ורצון כ"כ גדול.. וברגע שאת יודעת שניתן להשיגו- הרזון, זה עוד יותר מדכא ומעסיק אותך. במיוחד שאת מסביבך רואה חברות ובנות שמצליחות בזה.(על פני השטח את חושבת,אם הן מצליחות למה אני לא? למה אני שונה? אני רוצה בזה לא פחות מהן.תאמיני לי שמי שבאמת נכנסה לזה קשה לה והחיים שלה הפכו להשתבדות לדרך הזו). אני לא ירצה לך בצביעות. משקל תופס חלק נכבד מחיי. אבל מה ישאר לך עוד כמה שנים.. הזכרונות מהתקופה הזו. ומה את רוצה לזכור שהתעסקת כול הזמן באוכל.. את קוראת את השורה הזאת ומאמינה?! בדובר באוכל. אני בטוחה שברגע שיש עוד עיניינים משמעותיים בחיים. ההתעסקות והתסכול של האוכל היא לא מרכזית. היא מתחלקת בין כמה אחרים. אני בטוחה שאת מוכשרת.ממה שאני זוכרת מי שהיה במגמת תיאטרון. השקיע בזה את כול כולו. יש במה להתמקד,להשקיע ולתת את כול כולך. יש את הבגרויות שהן סוג של פתח הלאה לחיים.(עד כמה שזה נישמע מורתי זה נכון). תנסי להפוך את חייך בהדרגה למה שאת רוצה שהם יהיו. זה קשה אבל צריך לשנות את התפיסה. בימים ובתקופות מסוימות אני מסתכלת על חיי. על הצבא,התוכניות,העתיד,בחבר (למרות שנכון לעכשיו זה לא בדיוק אקטואלי..) ואז אני יותר חזקה ועם המון תקווה ורצון להיות משהו ומישהי. ואז אני מצליחה גם באוכל. ברור שבמקרה שלי זה לא מחזיק לנצח. לכן אני כאן. אבל החיים לפנייך וכול יום את יכולה להתחיל מחדש ולנסות. הכי חשוב שלא תתייאשי מעצמך. אני מקווה לשמוע על שיפורים. אשמח אם תעדכני אותי. שיהיה שבוע מוצלח קודם כול עם האוכל. בלי קיצוניות תאכלי כדי לשבוע ולחיות לא בשביל מטרות אחרות. (: רותם.
חמודה.. את יודעת שיש משאלה ורצון כ"כ גדול.. וברגע שאת יודעת שניתן להשיגו- הרזון, זה עוד יותר מדכא ומעסיק אותך. במיוחד שאת מסביבך רואה חברות ובנות שמצליחות בזה.(על פני השטח את חושבת,אם הן מצליחות למה אני לא? למה אני שונה? אני רוצה בזה לא פחות מהן.תאמיני לי שמי שבאמת נכנסה לזה קשה לה והחיים שלה הפכו להשתבדות לדרך הזו). אני לא ירצה לך בצביעות. משקל תופס חלק נכבד מחיי. אבל מה ישאר לך עוד כמה שנים.. הזכרונות מהתקופה הזו. ומה את רוצה לזכור שהתעסקת כול הזמן באוכל.. את קוראת את השורה הזאת ומאמינה?! בדובר באוכל. אני בטוחה שברגע שיש עוד עיניינים משמעותיים בחיים. ההתעסקות והתסכול של האוכל היא לא מרכזית. היא מתחלקת בין כמה אחרים. אני בטוחה שאת מוכשרת.ממה שאני זוכרת מי שהיה במגמת תיאטרון. השקיע בזה את כול כולו. יש במה להתמקד,להשקיע ולתת את כול כולך. יש את הבגרויות שהן סוג של פתח הלאה לחיים.(עד כמה שזה נישמע מורתי זה נכון). תנסי להפוך את חייך בהדרגה למה שאת רוצה שהם יהיו. זה קשה אבל צריך לשנות את התפיסה. בימים ובתקופות מסוימות אני מסתכלת על חיי. על הצבא,התוכניות,העתיד,בחבר (למרות שנכון לעכשיו זה לא בדיוק אקטואלי..) ואז אני יותר חזקה ועם המון תקווה ורצון להיות משהו ומישהי. ואז אני מצליחה גם באוכל. ברור שבמקרה שלי זה לא מחזיק לנצח. לכן אני כאן. אבל החיים לפנייך וכול יום את יכולה להתחיל מחדש ולנסות. הכי חשוב שלא תתייאשי מעצמך. אני מקווה לשמוע על שיפורים. אשמח אם תעדכני אותי. שיהיה שבוע מוצלח קודם כול עם האוכל. בלי קיצוניות תאכלי כדי לשבוע ולחיות לא בשביל מטרות אחרות. (: רותם.
חמודה.. את יודעת שיש משאלה ורצון כ"כ גדול.. וברגע שאת יודעת שניתן להשיגו- הרזון, זה עוד יותר מדכא ומעסיק אותך. במיוחד שאת מסביבך רואה חברות ובנות שמצליחות בזה.(על פני השטח את חושבת,אם הן מצליחות למה אני לא? למה אני שונה? אני רוצה בזה לא פחות מהן.תאמיני לי שמי שבאמת נכנסה לזה קשה לה והחיים שלה הפכו להשתבדות לדרך הזו). אני לא ירצה לך בצביעות. משקל תופס חלק נכבד מחיי. אבל מה ישאר לך עוד כמה שנים.. הזכרונות מהתקופה הזו. ומה את רוצה לזכור שהתעסקת כול הזמן באוכל.. את קוראת את השורה הזאת ומאמינה?! בדובר באוכל. אני בטוחה שברגע שיש עוד עיניינים משמעותיים בחיים. ההתעסקות והתסכול של האוכל היא לא מרכזית. היא מתחלקת בין כמה אחרים. אני בטוחה שאת מוכשרת.ממה שאני זוכרת מי שהיה במגמת תיאטרון. השקיע בזה את כול כולו. יש במה להתמקד,להשקיע ולתת את כול כולך. יש את הבגרויות שהן סוג של פתח הלאה לחיים.(עד כמה שזה נישמע מורתי זה נכון). תנסי להפוך את חייך בהדרגה למה שאת רוצה שהם יהיו. זה קשה אבל צריך לשנות את התפיסה. בימים ובתקופות מסוימות אני מסתכלת על חיי. על הצבא,התוכניות,העתיד,בחבר (למרות שנכון לעכשיו זה לא בדיוק אקטואלי החבר..) ואז אני יותר חזקה ועם המון תקווה ורצון להיות משהו ומישהי. ואז אני מצליחה גם באוכל. ברור שבמקרה שלי זה לא מחזיק לנצח. לכן אני כאן. אבל החיים לפנייך וכול יום את יכולה להתחיל מחדש ולנסות. הכי חשוב שלא תתייאשי מעצמך. אני מקווה לשמוע על שיפורים. אשמח אם תעדכני אותי. שיהיה שבוע מוצלח קודם כול עם האוכל. בלי קיצוניות תאכלי כדי לשבוע ולחיות לא בשביל מטרות אחרות. (: רותם.
