תמי אני עונה לך כאן

העמוד למטה נגמר..חחחחח.. תמי, זה לא עוזר לי ששמתי לב שיש לי בעיה אם אני לא יכולה לטפל בה. ולא, אני לא יכולה. תמי באמת שאני לא יכולה!! אולי עכשיו אני לא בדיאטה אבל אני לפחות חושבת על זה! תחשבי מה ייקרה אם אני לא יחשוב על זה בכלל וזה לא יעניין אותי.. -לא! לא חיים מושלמים. להפך. חיים של סבל! להיות שמנה.. ולא לעשות עם זה כלום. אני רואה את זה מאמא שלי שהיא דיי מלאה והיא סובלת עם זה. אני לא רוצה להיות כזאת. אבל אני בדרך לשם לצערי הרב ואני לא רוצה להיות בדרך הזאת!. ונכון שכל השנאה העצמית ההרס העצמי והניסויים על הגוף שלי לא עושים לי טוב אבל עוד פעם- לוותר על הסיכוי שאולי יום אחד אני יהיה רזה??? זה שווה??? נכון שלא נוח לי ככה עכשיו, רע לי, כואב לי ועצוב לי.. אבל בסוף..זה יהיה שווה את זה!! את אומרת שרזון לא מביא אושר. אוקיי. אולי את צודקת. אבל אם אני שונאת את עצמי בגלל שאני שמנה= אז בטוח שרזון יעלה לי את הדימוי העצמי!. בקשר להקאות- חחחחחח את די מצליחה לקרוא אותי. תאמת שבדיוק אתמול חשבתי לעצמי שאולי אני ינסה שוב להקיא. ואולי הפעם אני יצליח. את יודעת?.. פעם כשהייתי חושבת על הקאות היה לי קול שישר היה אומר: מה פתאום! אם מצליחים אח"כ אי אפשר להפסיק. ואז הייתי נרתעת ולא מנסה. אבל אתמול הקול הזה נעלם וחשבתי לעצמי שאולי באמת כדאי וחשבתי שאם אני יירצה אני יוכל להפסיק. האמנם?! ועוד משהו.. אתמול היה לחברה שלי יומולדת. לבשתי חולצה שכל כך הבליטה לי את הבטן! אבל ממש. וכל כך התביישתי. כל כך לא רציתי ללכת ושאנשים ייראו אותי ככה. כמו אישה בהריון. לא הפסקתי להסתכל על עצמי במראה-מפרופיל. ואז חשבתי על מה שאמרת לי. שאנשים לא מעריכים אותי ע"פ הבטן שלי או המשקל שלי. והמשקל שלי לא משנה לאנשים אחרים. וזה נכון אבל זה היה קשה ללכת בהרגשה של "יש לי בטן אבל לא אכפת לי מה חושבים עליי".. אבל ניסיתי. והייתי רוב הזמן עם המעיל ככה שלא ראו ואז חברה שלי רצתה לראות מה לבשתי אז היא פתחה לי את המעיל..אז הכנסתי את הבטן לבפנים.. את רואה?? אני לא יכולה לקבל את עצמי את מבינה?? אני לא אוהבת את עצמי עם הבטן הזאת.. ואיך אני יפסיק את הדיאטות? אני לא רוצה להישאר ככה!! זה מעצבן שאת אומרת-אין דבר כזה לא רוצה יש לא יכול. כי אני כןןן רוצה חיים אחרים אבל אני באמת לא יכולה לוותר על הדיאטה! את יודעת?..כשהייתי בכיתה ח' או ט' כתבתי פה בפורום על הדיאטה.. וכתבתי ש "אני רק עושה דיאטה! אני יכולה להפסיק אותה מתי שאני רוצה". הבעיה היא, שעכשיו אני לא רוצה. חשבתי באמת שכשאני יירצה אני פשוט יגיד דיי לדיאטה והיא תיעלם לי מהחיים. ווואייי זה ממש לא ככה. אח"כ נוכחתי לדעת שגם אם אני אומרת לה יפה שלום היא לא הולכת. היא נשארת בראש. היא אף פעם לא הלכה משם. היא גם לא תלך. ואולי זאת לא הדיאטה?? אולי זאת ה"בעיה"? ואולי אם אני יחליט באמת שדיי עם הדיאטה היא תלך משם? ואולי זה בכלל לא תלוי בי??? ואולי אני צריכה להמשיך את הדיאטה אבל לא בקיצוניות?? ואולי אצלי בדיאטה אין דבר כזה גבול?? הרי כבר היה לי מקרים של תפוח ליום. תמי.. אני כל כך מלאת מחשבות וכל כך חסרת מעשים. אני לא יודעת מה לעשות! פשוט לא יודעת!. בחיים אל היה לי מצב כזה.. זה תמיד היה -דיאטה!. או-השמנה. ועכשיו?.. אני מרגישה בשלב ביניים כזה.. למרות שיש השמנה.. הלפפפפפפ מייי פליזזזזזזזזז!! תמושש תודה על הכל! שיהיה לך שבוע מקסים **חמודה**

ואני חושבת שאת למעשה עושה עם עצמך תהליך נפשי חשוב מאוד שאת אולי לא ממש מודעת אליו כרגע , אבל הוא בהחלט קיים לדעתי , ומשמעותי ללא ספק . תראי , חשוב שתמשיכי לשאול עצמך שאלות . שתמשיכי לחקור ולנסות להיות באמת כנה ואמיתית עם עצמך כמה שיותר . לראות שינויים לטובה או לרעה , החמרה כלשהי. קיצוניות . כל דבר . זה להיות עם יד על הדופק ואני שמחה שאת עושה את זה . את רושמת שאת רוצה עזרה . שאת רוצה שאני אעזור לך . אבל תכלס - זה מה שאת באמת רוצה ? באמת ...? כל כך רוצה שאת מוכנה לקבל עזרה על כל משמעויותייה ? כי זה ברור לך אני מקווה שזה מצריך כמה וכמה שינויים לא קלים , ותהליך ארוך ולא קל גם כן . שלא תביני אותי לא נכון . זה לא שאני לא שמחה לקרוא על ההתקדמות שאת עושה עם עצמך בהודאה בבעיה שיש לך . וזה כאמור הצעד הראשון לפיתרון הבעיה . אבל ! אני פשוט תוהה , אם את באמת מוכנה לעמוד מאחורי המילים שלך ולקחת אחריות סופסוף על עצמך . לעמוד באומץ מול ה"בעיה" שיש לך . להתעמת עם עצמך למעשה . זה לא קל . זה כואב . זה מבלבל . וזה גורם לך להרבה רגשות סותרים והמון תחושות שונות . ואני רוצה שתהיי מוכנה לבאות . גם תהליך עצמי מלא ונכון עבורך דורש ממך המון עבודה עצמית בלי ויתורים . לא לעצמך . לא לתהליך . לא לדרך הקשה . לא למחלה/בעיה כל דבר אחר שתקראי לזה . את אומרת משהו אחד ועושה משהו אחר בשטח . את עדיין לא יודעת אם את רוצה לוותר עליה . על הבעיה שלך . זה ברור . כמו שאמרתי - נוח לך איתה . במובן שאת התרגלת אלייה כל כך שאת חושבת שאי אפשר איתה או בלעדייה ( כמו שאומרים עלינו - הנשים ) . אבל זאת הטעות שבידייך . לדעתי מפחד לוותר ולהפסיק להיאחז במקום המוכר וההרסני הזה . של הצומות . "של השליטה". של ההרגשה הטובה - "ההיי" של אחרי ירידה במשקל או עמידה ב"דיאטה" . שתעלי במשקל אם רק תאכלי מאוזן וכמו שצריך . את צריכה להתחיל להתעמת עם הפחדים שלך. לראות שאלו סתם שדים בראש . שאת שולטת בעצמך . ואת זאת שמחליטה . ולא הדיאטה . או הצום . או המשקל . הבטן שלך לא תתפח ותגדל רק כי אכלת נכון ומאוזן כפי שמתבגרת בגילך צריכה . והמשקל שלך לא יקפוץ למעלה . וזה כלל לא אמור להדאיג אותך . אבל שוב , אני מבינה מאיפה זה מגיע ולמה זה מתעורר אצלך . כל החששות . את מבקשת עזרה . השאלה היא אם את מוכנה לקבל עזרה באמת . אני מוכנה להיות כאן לכל שתצטרכי . כבר אמרתי לך את זה . אבל אני זה לא תחליף לטיפול . ושהמילה "טיפול" לא תפחיד אותך . יש המון דרכים . יש המון אפשרויות . ולמעשה צריך לבדוק מה מתאים עבורך . וכמובן שטיפול לא יעזור אם אין נכונות מצידך . אמיתי וכנה . חמודה - את מוכנה לממש את הנכונות במילים שלך למעשים ? את מוכנה להתחיל לעשות שינוי מחשבתי ופיזי בחיים שלך ? חשבי על כל השאלות שהעלתי . היי כנה עם עצמך . ואח"כ רשמי לי לאיזה תובנות ומסקנות הגעת . ליבי מקווה שאת תגיעי לתובנות הנכונות שיראו לך את הדרך . נסי להתגבר על הפחדים והחששות , ולתת לעצמך להתמסר טוטאלית להחלטה אמיצה. אני כמובן אעזור לך בתמיכה ובכל שתצטרכי , כפי שאמרתי . ואם אכן תגיעי לאמת שאני מדברת עלייה , אז השלב הבא זה להחליט על עזרה עבורך . אני בטוחה שהילה ודינדין ושאר הפורום ייעצו לך ויעזרו לך לבחור גם כן . חשבי על דבריי . בינתיים המשיכי כך . שאילת שאלות , התחבטויות , להבין מה קורה איתך ומאין זה מגיע. זה המקור לפיתרון הבעיה . חיזוקים והמון אהבה ממני . תמי

אני לא יכולה תמי..אני מתכוונת- אני לא רוצה! אני כזאת שמנה מכוערת אני שונאת את עצמי אני לא רוצה להפסיק את הדיאטות! את לא מבינה כמה שמנתי..אני מגעלת מלהסתכל על עצמי במראה.. ישנתי אצל חברה שלי אתמול ואז כשהתלבשתי הסתכלתי על הבטן שלי וכל כך נגעלתי! אבל ממש! איכסה זה כל כך דוחה. אני לא רוצה להפסיק את הדיאטות. לא עכשיו. רק אחרי שאני ירזה. אני חייבת. מה יהיה בקיץ? אין חולצות רחבות ועבות שמסתירות את הבטן. ומה עם בגד ים? אני כבר לא יכולה ללבוש ביקיני. תמי, טיפול אני לא צריכה, הבעיה אמנם נמצאת אבל אני לא בגדר סכנה כרגע ואני לא רוצה להפסיק את הדיאטות כרגע. נכון שעכשיו אני לא בדיאטה, אבל אני יודעת שאני יתחיל חדשה שוב בעוד יומיים שבועיים או חודש. הפחדים שלי? אלו לא סתם שדים בראש. באמת תמי. אחרת לא הייתי כל כך לחוצה. וואי תמי אני לא יכולה לתאר לך איך אני בימים האחרונים אני לא יכולה להסתכל על עצמי במראה אני כל כך נגעלת מעצמי זה כל כך דוחה אותי.. אני מרגישה כמו מצורעת.. כמו מישהי עם מחלה שצריכים להתרחק ממנה ומסתכלים עליה ומלגלגים. אני לא רוצה להרגיש ככה. בשביל זה אני חייבת לרזות. וכשהסתכלתי על עצמי במראה הבנתי שאסור לי לוותר על הדיאטות ואם אני יוותר עליהם אז אני טיפשה וחסרת כוח רצון, כי אם אני רוצה לשנות משהו אז אני צריכה לקום ולעשות מעשה ולא לשבת בחיבוק ידיים או גרוע מזה- להפסיק את זה לגמרי.. כמו שאת מתכוונת. העזרה שאני רוצה היא במובן ש אני רוצה לאהוב את עצמי. אבל לא בטיפול-בדיאטה! כי אם אני שונאת בעצמי את זה שאני שמנה מן הסתם דיאטה תעזור לי לאהוב את עצמי. את מבינה? כשאני כותבת את זה זה נשמע לי כאילו את תקראי את זה ותחשבי לעצמך שהכל בראש שלי אבל באמת שזה לא ואם זה לא היה אמיתי לא הייתי מושכת עניין קטן מכיתה ז' ועד עכשיו.. זה אמיתי תמי. ורציני. הלוואי וזה לא היה ככה. כי זה באמת כבר נמאס. אבל לא טיפול או הפסקת הדיאטה זה מה שיעזור לי. ממש לא. **חמודה**