תצילו אותי. אני צריכה עזרה.

היי, שמי ליאת,בת 21 ממרכז הארץ. אני בולמית,חסרת אונים ואובדת עצות. אני לא בטוחה כיצד זה התחיל, אבל זה לא נפסק. אני כ"כ רוצה להפסיק! אני כל יום, אפילו כל שעה אומרת לעצמי שזהו, זו פעם אחרונה, שאני יכולה לשלוט בזה, שהכל בראש ומחר יום חדש. זה אף פעם לא עובד. זה חזק ממני. משתלט עלי בולמוס אכילה ואני מוצאת עצמי אוכלת כל דבר שאני רואה מולי ואם אין מולי אז אני אחפש בנרות ואם אני לא אמצא, אקנה. כמובן לאחר מכן אני מוצאת עצמי בשירותים מקיאה ומתוסכלת. מיותר לומר שאני שונאת את עצמי בעקבות כל זאת ועוד ושזה פוגע בי פיזית ונפשית. אני לא יודעת איזה נזק כבר גרמתי לעצמי...זה חייב להפסק. לאחר שלושה חודשים של הקאת ותסכול, פניתי להוריי. יש לי הורים מדהימים שעושים הכל בשבילי. כשהם הבינו שיש לי בעיה וההנחה הייתה שהכל התחיל בעקבות עליית 8 קילו בצבא(מ-54 ל62 קילו...), הם רשמו אותי לשומרי משקל, לחדר כושר, לקחו אותי לשיחה עם פסיכולגית ופשוט דאגו שלא יחסר לי דבר. שומרי משקל עזרו לי, ירדתי 5 קילו. חדר כושר? אני הולכת 3 פעמים בשבוע. פסיכולוגית? עזבתי אחרי 2 פגישות. ההצעה המיידית שלה מבלי להכיר אותי ולו קצת, הייתה תרופות נגד דיכאון. הקאות? לא הפסיקו כלל. אני אשמח לפרט אם תרצו לשמוע... בכל זאת...אני לא יכולה יותר. אני סובלת... נמאס לי לחיות ככה! זה חולני! תעזרו לי. בבקשה... תודה. שלכם, ליאת.

היי ליאת שבוע טוב, יש מחלקה טובה באיכילוב שיכולה לעזור לך- יש אחות נפלאה בשם יהודית ושמעתי שהיא מדהימה!! אני אשמח אם תוכלי לפרט קצת ואולי כך אוכל לעזור לך יותר, שבוע נפלא יקירה דניאלה

ב"ה בכל אופן יקירה לא שומרי משקל ולא חדרי כושר ולא כל האחזות שהיא חממה נהדרת ודגירה מושלמת להחרפת המחלה. עובדה. הבולימיה לא נעלמה ואין דבר כזה "היום אני לא אקיא" זה לא עובד ככה אין דבר כזה "היום זה נגמר" חשוב שתביני שזה תהליך ורק היום ורק להיות את משתדלת לאכול נכון, לנהוג נכון באוכל אבל גם אז זה לא נגמר בזה כי בולימיה היא הרבה מעבר לתפריט יומי מאוזן ויתכן והטיפול שקיבלת מן הסתם לא יעיל שומרי משקל לא מתמקדים בהפרעות אכילה. אני מניחה שלמי שיש הפרעות אכילה זה רק מעצים אותן אצלה כי כל הזמן מדברים רק על אוכל ועל נקודות והשד יודע מה וזה הדבר האחרון שצריך לדבר עליו. מה אני ממליצה? התנהגות נבונה באכילה, באורח חיים, בלכסיקון הצפיות שלך. מה אפשרי באמת...מה לא...לדעת ללמוד לוותר כאשר הדרך מורה לך שזה לא נכון לך. ויש הרבה מה לעשות. צעד צעד יום אחר יום ולא שום דבר בבת אחת טיפול פסיכולוגי - חשוב! טיפול תזונתי - חשוב! תרגול- חשוב! וחשוב למדי שכל טיפול שאת תקבלי יתמחה בהפרעות אכילה........ אני אשמח לכל עדכון מצדך... ואגב... תרופות יכולות להיות יעילות. עדיין זה לא הפתרון...זה חייב לבוא כתוספת.... ואם יש לך רצון להכוונה מסויימת בקשר לטיפול אחר אני אשמח לכוון אותך..... רק תוציאי לך את זה מהראש "היום זה לא קורה" פירושו כשלון את יוצרת לחץ. אשמה וברור ש"היום" לא תמיד תוכלי ליישם את הרצון ואם תכשלי שוב כאמור את יוצרת אשמה ולחץ אז אל תחליטי שום דבר תנסי מרגע לרגע בלי צהרות שווא מיותרות כי יש פה תהליך שתהיי חייבת לעבור והוא לא מייד המון אהבה יפה...\\\ :-)

ב"ה בכל אופן יקירה לא שומרי משקל ולא חדרי כושר ולא כל האחזות שהיא חממה נהדרת ודגירה מושלמת להחרפת המחלה. עובדה. הבולימיה לא נעלמה ואין דבר כזה "היום אני לא אקיא" זה לא עובד ככה אין דבר כזה "היום זה נגמר" חשוב שתביני שזה תהליך ורק היום ורק להיות את משתדלת לאכול נכון, לנהוג נכון באוכל אבל גם אז זה לא נגמר בזה כי בולימיה היא הרבה מעבר לתפריט יומי מאוזן ויתכן והטיפול שקיבלת מן הסתם לא יעיל שומרי משקל לא מתמקדים בהפרעות אכילה. אני מניחה שלמי שיש הפרעות אכילה זה רק מעצים אותן אצלה כי כל הזמן מדברים רק על אוכל ועל נקודות והשד יודע מה וזה הדבר האחרון שצריך לדבר עליו. מה אני ממליצה? התנהגות נבונה באכילה, באורח חיים, בלכסיקון הצפיות שלך. מה אפשרי באמת...מה לא...לדעת ללמוד לוותר כאשר הדרך מורה לך שזה לא נכון לך. ויש הרבה מה לעשות. צעד צעד יום אחר יום ולא שום דבר בבת אחת טיפול פסיכולוגי - חשוב! טיפול תזונתי - חשוב! תרגול- חשוב! וחשוב למדי שכל טיפול שאת תקבלי יתמחה בהפרעות אכילה........ אני אשמח לכל עדכון מצדך... ואגב... תרופות יכולות להיות יעילות. עדיין זה לא הפתרון...זה חייב לבוא כתוספת.... ואם יש לך רצון להכוונה מסויימת בקשר לטיפול אחר אני אשמח לכוון אותך..... רק תוציאי לך את זה מהראש "היום זה לא קורה" פירושו כשלון את יוצרת לחץ. אשמה וברור ש"היום" לא תמיד תוכלי ליישם את הרצון ואם תכשלי שוב כאמור את יוצרת אשמה ולחץ אז אל תחליטי שום דבר תנסי מרגע לרגע בלי צהרות שווא מיותרות כי יש פה תהליך שתהיי חייבת לעבור והוא לא מייד המון אהבה יפה...\\\ :-)

היא להודות בה ... מכירה ? :) יופי , כי את עשית לדעתי את השלב בין הכי קשים לביצוע ולדעתי האישית אולי הכי קשה . לפחות אצלי . אז מותק , הכותרת שלך מביעה נכונות , הכתיבה שלך אומרת "נמאס לי כבר מהחרא הזה ואני רוצה לשנות משהו . " מעולה . אחלה . אז מה עכשיו ? כן אני שואלת אותך . מה את רוצה לעשות ? את באמת מוכנה ללכת לטיפול ? אז מוכנה לעמוד מאחורי המילים שלך ? את מוכנה לקבל עזרה ממשית ולא משנה מה זה מצריך ? את מוכנה לשים את הבעיה האת בראש סדר העדיפיות שלך ? אם ענית לי כן . אז הדרך להחלמה שלך תתחיל באותו רגע . ברגע שאת באמת מוכנה לממש את הנכונות שלך למעשים , לעבוד קשה על עצמך , לקבל את הדרך מלאת החתחתים שמחכה לך כמו לכולנו , אז אני חושבת שאת מחזירה לעצמך את החיים שמגיעים לך . זה השינוי שתלמדי לעשות בעזרת כלים מתאימים והמון עבודה עצמית . מה עכשיו ? לאן ? קיבלת פה כמה הצעות מעולות מבנות הפורום לטיפול . מטפלות ומטפלים בכל מיני שיטות וכל מיני סוגים יש ולא חסר . את צריכה למצוא מישהי/מישהו שבאמת יתחבר אלייך ויבין אותך . שיהיה קליק . אל תתפשרי . בטח כשמדובר בבריאות שלך ובחיים שלך . תחפשי , תתחילי , תראי איך זה עובד לפי ההרגשה . אנחנו פה בשביל לתמוך ולייעץ . אל תדאגי . יהיה בסדר . כל עוד את באמת תדאגי לקבל עזרה . מילים לחוד ומעשים לחוד . אז מותק - תקומי ותשני את המצב שכ"כ מפריע ומזיק לך . הרושם שלי ממך , הראשוני לפחות - הוא שאת תראי תוצאות והטבות משמעותיות אם תמשיכי כפי שהתחלת בהודעה כאן . אל תוותרי , לא על הדרך הקשה , ולא לעצמך . זה קשה . אבל עושים את זה. ואת כבר תיווכחי בעצמך בשינויים . כל החיזוקים שבעולם . והמון הצלחה . מחכה לקרוא את תשובתך . שבוע קסום תמי

היי, אני חייבת לציין שכבר הוקל לי כיוון שעכשיו יש לי עם מי לדבר, למי להסביר, את מי לשתף. אז קודם כל, תודה לכולכן. דבר נוסף שלא הזכרתי במכתבי הראשון הוא שאני חיילת. בקרוב אני נכנסת לקבע כך שיש לי עוד זמן עד לסיום המסגרת הצבאית שדיי מכבידה עלי. בכל אופן, זכרו שחיילים אינם יכולים לקבל טיפול במרפאות "אזרחיות", אלא צבאיות או פרטיות בלבד כך שאני דיי בבעייה. במרפאות צבאיות אין מצב שיטפלו בי. כבר ניסיתי. זה יקח שנים לקבלת טיפול ובלאו הכי, לא מדובר בטיפול אינטסיבי וישנה "סלקציה" לחולים במצב קשה בלבד(למרות שאם ישאלו אותי, אני במצב קשה מאד.) מרפאות פרטיות דורשות המון כסף- כסף שאין לי וגם לא יהיה לי בזמן הקרוב. ההורים שלי בטוחים שהרפאתי, שהיה מדובר בתקופה רעה שעברה ועכשיו שירדתי במשקל, הכל בסדר ואני שומרת על עצמי. אז זהו...שלא! אין לי את הלב לספר להם אחרת. הם לא חושדים בדבר ואני לא, פשוט לא מסוגלת לספר להם. הם הכי חשובים לי בעולם ואני לא יכולה לאכזב אותם וזה שאני שיקרתי כל הזמן הזה, יאכזב אותם בטירוף. אם כן, נכון. עשיתי את השלב ה-I. יש לי בעיה והיא בעיה חריפה וקשה. אני ייעשה הכל כדאי להפטר ממנה. אני רוצה ושואפת להגיע רחוק בחיים, יש לי כ"כ הרבה להציע והבולימיה קושרת את ידיי. אין לי כסף לטיפול. יש לי את כל הנכונות להפסיק. הידיעה שזה יבוא בשלבים ולא ביום אחד, עוזרת. עדיין, אני צריכה עזרה. מה אתן מציעות במצבי? לאן לפנות? מה או מי יכול לעזור למנוע את הבולמוס? אני סובלת...נמאס לי לבזבז שעות באכילה והקאה...זה גומר אותי. מה לעשות? שוב, תודה על היחס, החום וההבנה. שלכם, ליאת.