רזה ואומללה....
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
הי, אני בת 28.... סובלת מהפרעות אכילה שונות מגיל 14... היו לי תקופות טובות והיו לי תקופות גרועות.... אבל תמיד זה שם ברקע... הייתי שנים בטיפול... אבל אני ממש לא מתחברת, אני בנאדם מאוד סגור, רוצה להיראות מושלמת אפילו בעיני הפסיכולוגית... ממש לא מסוגלת להיפתח! השנה ירדתי קצת במשקל והייתי ממש מאושרת! רק כשפתאום בחודשים באחרונים התחילו לי בולמוסים ממש מטורפים שלאחרונה התחילו להיות בתדירות של אחת לשבוע.... כרגע אני שוקלת 52 על בערך 1.66 ... כל השבוע אני אוכלת סביר- המון, המון ירקות ומעט מאוד פחמימות... ובערך פעם בשבוע טוחנת כמויות לא שפויות- מעל 5,000 קל', אך לא מקיאה... נכנסתי למעגל של זלילות וצומות שאני לא מצליחה לצאת ממנו... כל השבוע אני עסוקה ב"קיזוזים", מדי פעם בזלילה וכל חיי סובבים סביב אוכל וכמובן הרצון העז הזה להיות רזה! כמובן, אני עולה במשקל ונמצאת בפחד מטורף להיות שמנה.... (כבר שקלתי 50 לפני חודש) כשאני קוראת את מה שכתבתי אני מרגישה שכתבה את זה נערה בת 14.. אני לא מאמינה שאני ! בת 28, בחורה משכילה עם שני תארים, חבר מדהים , חברות ובעצם הכל... כל כך אומללה... בבקשה תיעצו לי ... איך לצאת מזה? טיפול לא בא בחשבון, אין לי כרגע כסף וכפי שכבר הזכרתי בעבר זה היה ממש בזבוז זמן... מה בכל זאת? אי אפשר להיות רזה ושפויה?
תשמעי אני בת 30 גם עם 2 תארים בדרך לשלישי בעל וילדים מדהימים ו.. ו.. ובסיוט הזה מגיל 14. רק לאחרונה התחלתי טיפול לראשונה בחיי ואני כן מרגישה שזה פותח אותי קצת - לא יכולה להגיד לך שאני מרגישה שינוי מהותי בינתיים עם האוכל, אבל אני רואה שינויים אחרים (יכולת לקבל גם דברים פחות יפים אצלי..) בכל אופן ממה שקראתי כאן אצל בנות שכן יצאו מזה - זה תהליך ארוך של קבלה עצמית ויכלת להכיר בזה שאנחנו לצערינו ולהפתעתינו לא שולטות במצב (אחרת היינו פה?!?!) , אני יכולה לתת לך טלפון של המטפלת שאליה הפנו אותי כאן באתר - דינדין והילה היא לא יקרה ,באופן יחסי :) ,רוצה לנסות?
ב"ה לפי דעתי את בסכנה ממשית ואני לא בטוחה שאת בכלל מודעת לזה את בטיפול אבל למעשה דחקת אותו למקום שבפועל לא קיבלת שום כלי או הנחיה מעשית מה לעשות בקשר לאחת הבעיות החמורות ביותר מבחינה בריאותית ופה חייב לבוא שינוי אני במקרה הזה לא פוסלת אשפוז על הסף משום שאין דרך אחרת ברור לך שאת חייבת במיידי לשנות את ההרגלים שלך כי תוצאות חיוביות מהתנהגות ממושכת כפי שאת מתארת לא יקרו ואת מלמפרע כבר יודעת שזה פועל אך ורק לרעתך. איך משנים? קודם כל להביע כוונה ברורה שאת משנה את ההרגלים שלך ולא משנה כמה זה מפחיד אותך כי תמיד יהיו תרוצים ל"למה לא לצאת מזה" וזה מעגל שאין ממנו חזרה ולכן צרך לגדוע אותו באחת. ואן דרך אחרת אלא לעבור תהליך של גמילה וזה בדכ יעיל כאשר זה קורה בכתלי מחלקה של אשפוז תחשבי על זה...... המון אהבה :-)
תראי אמרו כאן המון דברים מאוד נכונים שאני מסכימה איתם . לא אחזור ולא ארבה במילים שכבר נאמרו. כי אני חושבת שעיקר הדברים החשובים נאמרו . מה שכן חשוב לי להדגיש זה עניין נוסף - זה שאת אשה מצליחה , עם חבר מדהים , 2 תארים , משכילה , חברים נפלאים וכל "המסביב" אני קוראת לזה , זה הכול מצויין ומעולה . ומאוד יכול להועיל לך כתמיכה ועזרה בדרך שאת צריכה לעבור בכדיי להחלים ולצאת מן המעגל ההרסני של ה"א במשך 14 שנה . אבל את הדרך את עדיין צריכה לעבור . כמו כל אחת אחרת . מה שאת עשית עד כה , כנראה לא היה מועיל . מכל מיני סיבות . יכול להיות שלא התאמת לך טפיול נכון . שלא היה לך מטפלת מתאימה עבורך . שלא נתת את עצמך לטיפול ולא היית מוכנה למעשה להתמסר לשינוי ממשי שיקרה עמך , למעשה על ידי ויתור על הרגלים הרסניים שאת כל כך טבעת לעצמך ב14 השנים הקשות הללו. העובדה בשטח היא שכלל לא משנה מאיפה את , בת כמה את , מה מצבך המשפחתי , מצב האהבה , מצב הפיננסים ומצבך האקדמאי . ה"א פוגעות בכל אחד ואחת שם . ולאחסרות נשים משכילות עם ילדים ומשפחה , עם בעל , עם חבר , עם חברים תומכים ומבינים , עם משפחה טובה ותומכת , עם מצב ועבר טוב , בלי "בעיות" שיעוררו דברים כאלה , ושעדיין נמצאות עמוק בפנים . מה אני אגיד לך - נשגב מבינתי . נסתרות הן דרכי המוח כנראה . ולהשפעות סביבתיות יש המון משמעות והמון נפח כאן . וגם לתורשה . בכל אופן - אל תעסיקי עצמך ואל תלקי את עצמך בשאלות של "למה אני" , למה זה מגיע לי , למרות שאני כך וכך וכך .... זה לא מוביל לשום הטבה ורק גורם לך לרדת על עצמך ולערער לך את ביטחונך העצמי עוד ועוד וסביר להניח שרק מזיק . פשוט עזבי את המחשבות האלה . הפסיקי לחשוב ולהשוות עצמך לאחרים . זה כלל לא משנה איך את כותבת . ( דרך אגב את כותבת יפה , אבל זה סתם מחמאה) אני חושבת שאת צריכה שינוי כיוון בטיפול שהיה לך עד כה . גם עם בעיות כספיות אפשר להסתדר ויש כל מיני אפשרויות . אני בטוחה שבנות הפורום . הילה ודינדין בפרט יוכלו לייעץ לך על פיתרונות בנושא . ללא טיפול נכון . את רק תדרדרי עוד יותר . החיים שלך שווים יותר . את מאמינה בזה? מגיע לך יותר . ואני חושבת שכבר הגעת לתובנה הזאת . עכשיו צריך לעשות משהו שונה קצת . אולי טיפול אחר . שיטה אחרת . אולי מטפלת אחרת . את כבר בטח יודעת מניסיונך הרב והמר - שאין הוקוס פוקוס . בום טראח וגמרנו. זה תהליך ככל התהליכים . קשה . ארוך .עם מפלות וקשיים .ומשברים . אבל קמים וממשיכים להתמודד ולעבוד על עצמך ואת רואה שינויים על עצמך בדרך . עדכני אותנו בהחלטותייך והתלבטותיך . מחכה לקרוא ממך . את חשובה ואל תוותרי על עצמך ולעצמך . כל הכבוד על הנחישות וההחלטה . גאה בך . תמי
