תמי???

ב"ה הכל בסדר??? ספרי ספרי המון אהבה ...חיזוקים

אח אח כמה שחוק מרפי צוחק אחרון כל פעם שזה לא ייאמן . רק לפני שבוע , רשמתי על השפעת הקטלנית ( ממש כך ...) שגרמה לי להתחיל את השנה האזרחית עם חום של 40 מעלות . חשבתי שזה מאחוריי כבר . מי חשב שלא יעברו כמה ימים ואני אדבק שוב פעם בעוד שפעת (?!!?) לא פחות חמורה , עם חום יותר גבוה , פשוט נפלא . אני מעיזה לאמר שזה מאחוריי , וכרגיל הכול שוב חוזר אליי כמו בומרנג . מצחיק משהו. אז מה אני אגיד לך היללי , ניסיתי לחזור אחרי שפעת מספר 1 לתיפקוד הייתי ביוגה - שהייתה מדהימה , הספקתי לתרגל רק עוד פעמיים , לצאת בשישי בערב למשהו שקט וסולידי עם 2 חברים שלי , ולחזור לפנות לבוקר של שבת לבדוק איך אמא שלי ואח שלי הגדולים מרגישים כשהם חולים בשפעת והדביקו זה את זו . התחלתי להכין תה עם לימון , למדוד חום לאנשים וכו' ... ולבסוף הלכתי לישון אחרי 4 ומשהו . אוקי ... לישון - לא ממש . כל הלילה התהפכתי , לא נרדמתי , רעדתי , הרגשתי על הפרצוף , אבל ברוב חוכמתי - לא רציתי להדאיג או להיעשות עול על אמא חולה עם חום אז הבלגתי ... בשבת ב12 בצהריים כבר החלטתי שאין לי מה לעשות רועדת במיטה ופשוט יצאתי לשאול מה קורה עם עם אמא שלי . מסתבר שיש דבר כזה חוש אימהי או שפשוט אפשר היה לראות עליי - והיא "גילתה" שיש לי חום . ואז כהרגלו - החום החל מטפס בצעדים קטנים -גדולים למעלה למעלה עד שהגיע ל39.9 . אחרי נורופן , המון תה עם לימון , מטליות קרות על הראש וכל שאר ההמצאות והשיטות להורדת חום לא עזרו - הוא המשיך לטפס והגיע לו ל40 . ואז הוא אמר למה לא "בוא נמשיך לטפס עוד קצת" - ועלה לו 40.1 , 40.2 , 40.3 . אני אם אפשר בכלל לתאר , למי שיודעת מה זה החום הזה - הרגשתי כאילו אני הולכת למות . כנראה שמבחינה רפואית הייתי דיי קרובה לזה אם החום לא היה יורד איכשהו . כצעד נואש לפני בי"ח שאנחנו מאוד מנסים להימנע ממנו כמה שאפשר - סחבו אותי לאמבטיה קפואה ואפשר להגיד שזה היה הדבר הכי הכי סיוט ועינוי שעברתי בחיי . ותאמינו לי שברשימת הדברים המוזרים/ביזאריים/כואבים/מטורפים עברתי כמה וכמה ( שתיית אקונומיקה בגיל 5 למשל בגן ...) . ובכן - סיוט , עינוי סיני עתיק כמו שהגדרתי אותו אחרי כן , הרבה הרבה כאב שלא היו לי כוחות לתאר אותו במילים כי האנזימים שלי הפכו לחביתות - אבל עבד . החום צנח לו ל39.9 שוב . הידד . ושוב מטליות כל הלילה , ותה ובלה בלה ... והוא ירד לו אי שם ל38.5 +- , וככה היה במשך 2 ימים . עד שהוא ירד טוטאלית ל38 נשאר שם יום שלם וירד לגמרי . השיעול נשאר באיתנו . אבל נחלש עם הזמן . חום - זה לא דבר כיף . הרגשתי כאילו אני מרחפת וכל פעם שהייתי סוגרת את העיניים היו לי הבזקים של אור מרצדים שם . הרגשתי איך המוח שלי מתטגן . והרגשתי כאילו אני על הרבה הרבה סמים רק בלי ההרגשה הטובה :) קטע הזוי לחלוטין - הסתכלתי על התקרה באחד הפעמים וראיתי אותה עקומה בזווית חדה לגמרי , ואז גם הקירות של החדר נראו ככה וכל החדר נטה לזווית הזאת - ואני פשוט לא הבנתי איך זה שאני לא נוטה יחד עם החדר . אבל זה קטע מהסרטים . הזיות של חום אני חושבת . בכל אופן , חוץ מזה היה עוד קטע שהעיב עליי , היום - שלישי , יש טקס סיום קורס קצינים של חברה בין הטובות שלי . הבטחתי לה שאני אבוא ושלא משנה מה אני אהיה שם בשבילה עם עוד חברים . ביום ראשון הודעתי לה בהודעה שאני חולה והסברתי לה את המצב , היא התקשרה אליי , וממש הייתה מאוכזבת . היא אמרה שהיא ממש ציפתה שאני אבוא ושזה רק לשעה , וממש חשוב לה שאני אהיה שם . הדבר הכי קשה בשבילי היה להגיד לה שאני לא אוכל להיות שם ... ממש רציתי אתמול כשדיברתי איתה בלילה שוב , להגיד לה "כן אני באה , עם חום , בלי חום ..." אז מה אם אני אמות בדרך לשם אולי . אבל בסוף נמלחתי בדעתי . קשה לי לאכזב אותה אחרי שהבטחתי לה עוד ... אבל מה אני אעשה . אה עוד משהו מאוד חשוב ועיקרי שרציתי לספר עליו : בזמן השפעת הראשונה , והשנייה (הנוכחית) ביום וחצי הראשונים לא אכלתי כלום . פשוט לא הייתי מסוגלת וכל דבר היה עושה לי בחילה רק מלחשוב עליו . לא היו לי גם אנרגיות לאכול כנראה . ואחרי יום וחצי ומסעות שיכנועים של אמא אכלתי קצת מרק עוף , אבל הקיבה שלי הצטמקה בשבועיים האלה שעברתי משפעת לשפעת ולא ממש הייתי רעבה למשך הרבה זמן . למען האמת - ארוחה ממש קטנה ביום הספיקה לי , ועדיין מספיקה לי לשבוע למשך כל היום . אבל זה לא החלק שמדאיג אותי - מסתבר שאני מתחילה לחבב את העניין איפשהו ... שאני חיה לי על מעט אוכל , לא מרגישה רעב ויכולה להסתדר עם כמות מזערית . תאמינו או לא - בזמן שהייתי חולה אמרתי למשפחה שלי שהייתה ממלאת לי קנקנים של תה נון סטופ שיפסיקו לשים סוכר אם לא אני לא אשתה את זה . אפילו פלטתי להם "עם כל הסוכר הזה שאני שותה עם התה אני עוד אשמין ! " ... בקיצור אני מפחדת שאני מדרדרת לאט לאט שוב פעם . לתקופות של לחיות מכמות מזון מצומצמת ולאהוב את זה . אני ממש לא רוצה שזה יהפוך להרגל כזה . אבל גם אין שום דבר מצד שני שידרבן אותי להתחיל לאכול שוב בלי הרעב שמלווה אותו. ואני יודעת שצלחת מרק ירקות או פרוסת לחם קל עם קוטג' לא מספיקה ליום שלם . אה כן , וגם התחלתי לשתות הרבה יותר מים שוב , שזה טוב מצד אחד , אבל עזבתי את התה קצת למרות שאין לו כמעט סוכר בפנים עכשיו . וואו , אני ממש מתחילה להישמע כמו מישהי חולה . עם ה"א . טוב היללי ודינדין כל מי שיכולה לייעץ מניסיון - מה לעשות כדיי לפתור את הבעיה ????? תודה על הדאגה וההתעניינות היללי , מקווה שאצלך הכול בסדר , מסתדר פחות או יותר ? נשיקות והמון אהבה ממני , התגעגעתי תמי

ב"ה אין כמו לשתות הרבה מים. שלפחות זה ינקה ממך את כל הרעלים והזבל שהתרופות תוקעות ואין לדעת או לצפות איך הרעל הזה יבוא לנו בהפוכה בכל אופן..... אין לי הרבה עצות ואני מניחה שהעניינים הסתבכו לך בגלל והרבה מחוסר איזון של המערכת החיסונית שלךוזה ציער אותי מאוד מהרגע שדיברת על זה. אני מאוד מקווה שזה יגמר ומהרועל הצד הטוב ובריא ביותר הירידה במשקל היא חלק מהעניין ואני בטוחה שזה טריגר אני עצמי בקיץ סבלתי מדלקת ריאות קשה. הירידה במשקל היתה טריגר רק שאני תפסתי את עצמי חזק וזה תלוי היה אך ורק בי בדיוק כמו שזה תלוי אך ורק בך ואני מניחה שכל ירידות כאלה במשקל תמיד מחזירות למקום הזה אבל זה רק בגלל הרגישות המאוד גדולה שלך לנושא לא מפני שיש לך באמת הפרעות אכילה (ואולי כן?) וחשוב לעשות את ההבדל. היו שלושה ימים לפני חודשיים שהקאתי בגלל בחילות מזעזעות ואני כמובן אמרתי: "מה?!...זה שוב קורה?????!" אחרי כל דבר שהכנסתי לפה היתה לי בחילה מזעזעת (ואני כבר שלוש שנים לא מקיאה ופחדתי למרות שידעתי בתוך תוכי שזה לחלוטין בגלל חולשה, הרגשה לא טובה) אבל אחרי השלושה ימים האלה כלום..אין לי מושג מה זה היה בטח קלקול קיבה. פשוט נעלם כלא היה. אבל לי היה פחד לאבד שליטה ולכן חשבתי שאני חוזרת לשם ועובדה שלא רק הפחד דיבר מתוכי ויתכן וזה המקרה שלך אבל ושוב אבל גדול.... השמרי! חשוב שתזהרי ותתפסי את עצמך ואולי כדאי שתנוחי כי אם את מתרוצצת לך לא תבריאי. פשוט תניחי לגוף לנוח נכון שאת לא נחה? בכל אופן גם תרגולי יוגה יכולים לעורר דברים ויתכן שזה עורר את השפעת וטוב שזה כך. העיקר שתתנקי מכל הזבל ושתהיי בריאה. אגב חום זה דבר מעולה אני שוברת לך מיתוס חום מנקה רעלים מהגוף ומפעיל את כל בלוטות הלוחמה לשמור על הבריאת הפיזית על הצד הטוב ביותר שוא יכול לשמור על עצמו. לגבי החברה אני בטוחה שאת איתה גם ממרחק הבריאות שלך חשובה! מתפללת לשלומך המון אהבה :-)