גם נחשב?
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
הלוואי וההיתי מסוגלת לשלוט באכילה שלי אבל זה נראה כאילו אותה גברת בשינוי אדרת. אני מעלה 2-3 ק כל שבוע ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי! אני לא מקיאה ולא צמה אלא ההפך!הפעם ההתקפות על האוכל יצאו משליטה ובסוף אני יתחיל להקיא במקרה הטוב או שזאת פשוט הסערה שלפני השקט ואני יתחיל עם משטר של 300 ק ליום כמו בתקופות של החוסר שליטה!כבר הפכתי ללויתן וכל היום צוחקים עלי. אני כבר משתגעת!!!!!!!!! לפחות אתן רזות. אני אוכלת אותה מכל הכיוונים.מהפה ומההשמנה.....
"מיואשת" חמודה..... אני מבינה למצוקתך....המלצתי החמה היא שתרפי את המושכות...תתירי את החבלים ....תני לעצמך קרדיט....האכילה ה"כפייתית" תתאזן עם הזמן אם לא תילחמי בה... מי האנשים שצוחקים עלייך???? אני מנסה להבין...... "אתן רזות" ..... אבל מה זה חולות....את חושבת שהבנות האנורקסיות נהנות מהרזון שלהן??? הן סובלות כאבים נוראים בשל מחלה זו.... זאת הסיבה שהן בפורום ולא יוצאות החוצה לחגוג את הרזון שלהן אלא להפך מסתגרות בבית כי הן חושבות שהן שמנות ועדיין לא ראויות לצאת כי הן לא רזות מספיק.....אם את חושבת שהחיים בצל האנורקסיה טובים אז אתה חיה בסרט......החיים שם רעים מיסודם.......אני מבינה את הייאוש שלך ובטח לא נחמד שצוחקים עלייך.....אם הקרובים שלך צוחקים עלייך כנראה שהם לא יודעים עד כמה זה מפריע לך....תיקחי אותם לשיחה שיראו שאת רצינית ותאמרי להם שזה מפריע לך ...פוגע בך... ומשפיע עלייך ...שווה לנסות זה עוזר...מנסיון של חברה שהצעתי לה לנהוג כך...המשפחה היו קוראים לה "דובי שלנו" מחיבה ...הוריה לא ידעו שזה משפיע עליה עד כדי כך שלא הייתה אוכלת....היא דיברה עם ההורים שלה ואז הם התייחסו אליה ברצינות והם ירדו ממנה....אני חושבת שאדם מחליט איך התייחסו אליו...לרוב הוא יכול לשלוט ביחס אחרים אליו ע"י הצבת גבולות.....זה מה שאני למדתי בחיים והיום אני קובעת איך התנהגו אליי...היום אני מדברת "בקול" ולא אוכלת את עצמי בפנים ולא משמיעה קול.....מחכה לתשובתך....באהבה ...מחזיקה אצבעות אושררררר.....
תתפלאי לשמוע שדוקא המשפחה.הגברים שראו שהשמנתי אמרו שאפילו שהשמנתי אני עדיין יפה ואני עדיין אני מפנים. והחברים לא מתייחסים למראה שלי ואומרים שלאף אחד אין זכות להגיד לי מה לאכול.אבל אני הכי ביקורתית לעצמי.אחרת אף אחד לא היה מזיז לי. אני חושבת שאני מבינה את המצוקה של האנורקסיות.גם אני ההיתי באובסיה הזאת.זה משתלט לך על החיים ולא משנה כמה תרזי את עדיין דוחפת עוד ועוד. אבל להיות שמנה לא פחות נוראי.היו לי גם חודשים של התנהגות אנורסית כמה פעמים במשך השנים אבל אהבתי את זה.השליטה העצמית המוחלטת ... עכשיו אני בוכה כל לילה ולא קונה בגדים.אני גם מקפיאה את החיים ולא רוצה לצאת לרחוב. אני ינסה לשחרר כמו שאמרת.כבר ניסיתי כדורי הרזיה . זאת הקלה ענקית לראות שמשהוא לוקח אותי ברצינות. אני מקווה שהעבודה על הראש תעבוד כי השלב הבא זה אקסטות. אני אנטי סמים לגמרה אבל אני יעשה הכל. אני מעדיפה למות ולא להשאר ככה. ה-כ-ל רק להיות רזה. אולי עכשיו את מבינה שבראש כלום לא שונה.אותו תסכול ואותו סיוט. רק שאני שמנה.
