תמי כתבתי לך תגובה למטה
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
:-)
מותק , מה איתך ? הכול טוב ? תודה על כל המילים הטובות בנוגע למה שרשמתי לך על איך שהרגשתי לפני כמה ימים . אני לא יודעת מה יש לי . אני חושבת שקצת מהאופטימיות של החג נכנסה לי לוורידים . זה לא קורה לעיתים קרובות . כפי שאת רואה מאוד קשה להוציא אותי מדעה או פרספקטיבה מסויימת . אבל אני חושבת שיצא לי באמת לדבר עם הרבה אנשים קרובים אליי בזמן האחרון והבנתי שלפעמים אני באמת מסתכלת על עצמי בצורה קצת שגוייה . לפעמים אני לא הכי מעריכה את עצמי ואת היכולות שלי . ולמעשה אני דיי פוחדת מכישלונות ומאוד קשה לי להתמודד איתם . א-ב-ל ! אני עובדת על עצמי . אני מנסה להחליף כל מחשבה שלילית שיורדת על עצמי ומורידה לי את הביטחון והאמונה העצמית במחשבה הפוכה שמעודדת ואומרת שאני מסוגלת להכול אם רק אני ארצה . מצפה לי עוד דרך ארוכה אבל לפחות אני עושה משהו לא ? מחר אני הולכת להרשם לקורס יוגה . אחרי שבדקתי כל מיני מכונים ... אז נראה אם זה יתאים לי אני ארשם ושבוע הבא אני אתחיל אותו . חוץ מזה , אני משתדלת להנות עכשיו ולעשות מה שאני יכולה . הבנתי שלא צריך להרוג את עצמי ומקסימום לוקח לי עוד קצת זמן עד שאני מבצעת משהו ... קל לי להגיד , קשה לעשות . אבל שוב אני משתדלת לעבוד על עצמי . ומזל שיש לי אנשים טובים מסביב שמזכירים לי כל הזמן את זה . עוד משהו שמאוד שיפר לי את המצב רוח - שלשום , כשיצאתי , בין היתר הייתה איתי החברה עם ה"א שסיפרתי לך עליה . זאת שהשלמנו . היא אפילו התקשרה אליי עכשיו באמצע זה שאני כותבת לך ( כמו שקורה לי בכל הודעה כאילו אנשים מנחשים שאני רושמת הודעה ... ) , ואני ממש שמחה לראות שיש התקדמות אדירה . היינו יחד במסיבה באותו לילה , וממש היה כיף . אני מתה עליה ואני שמחה שזה מתחיל להסתדר לפחות מהבחינה הזאת . מי יודע , אולי אני מתחילה להעריך את עצמי ?! אולי . מה שכן יש לי עדיין כל הזמן פיקפוקים עצמיים בראש . אני רק לא סובלת רחמים עצמיים . ולכן אני לא ממש מרחמת על עצמי אלא אומרת שזאת בעיה שלי ואני אצטרך לפתור אותה . כרגיל שוב פעם - הכול אשמתי . עכשיו לעניינך . אז קודם כל , לשקוע ברחמים עצמיים , כמו שאמרתי , לא ממש פיתרון . כי זה לא מוציא אותך משום מצב . רק גורם לך לבכות על מר גורלך . אבל - ואת זה רוב האנשים לא רוצים לקבל ולהודות , לך יש השליטה והאחריות . כשלא טוב לנו - יש לנו אפשרות לעשות משו בנידון . כל דבר . גם קצת זה טוב . כל עוד עושים משהו ומתקדמים בצעדים קטנים ... זה באמת מה שחשוב . להגיד שאת תמיד תהיי בתוך מעגל הדיאטות הזאת ולא תצאי משם כי זאת את - זה כנראה לא יעזור . אבל אם תשכילי להבין שכל דבר אצלנו הוא בר שינוי ותיקון אם רק תחפצי בכך מספיק ותהיי מוכנה לעבוד על עצמך באמת עם השקעה והתמדה- אין סיבה שבעולם שלא תשיגי את זה . תראי אותי - לי מאוד קשה לשנות את הדפוסים ההרסניים האלה שיש לי . לי מאוד קשה לשנות את קו המחשבה של זאת שלא מסוגלת להכשל . אבל אני מוצאת דרכים להתמודד . אני לא מקבלת את זה ומשלימה עם המצב כי זה אומר שאני מוותרת לעצמי ואת זה אני לא אעשה . כי זה למעשה להגיד שאת זורקת את החיים שמגיעים לך לפח . זה אולי לא יהרוג אותך , אבל זה כן ימנע ממך לקבל ולהשיג הרבה דברים טובים אחרים בחיים . וזה כן ימנע ממך לחוות את החיים כפי שהם . אז תתחילי להגיד שיש בידייך את היכולת לשנות ולעשות כל ששתרצי . זה קשה - בטח . לא מזלזלת בזה ואני יודעת מעצמי כמה שזה קשה . אבל זה אפשרי . הכול תלוי את כמה את רוצה בכך . תראי כל המחשבות האלה וההשוואות האוטומטיות שעוברות לך ברחוב , קניון או אצל חברה בבית . זה הכול מובן . הכול מאוד ברור והכול מאוד אופייני לה"א . אבל שוב - יש דרכים להתנגד למחשבות כאלה . הכון שמחשבה כזאת צצה לך בראש את לא ממש רוצה בה . היא כאילו באה משום מקום . אבל פה מגיע הקושי הגדול - את כן צריכה להיות מודעת למחשבות כאלה שקופצות לך בתדירות גבוהה כל פעם ולשנות את הגישה שלך לאט לאט . להחליף מחשבות כאלה במחשבות יותר רציונאליות והגיוניות . להגיד שאין מקום להשוואות . להודות בעצמך שיש לך הסתכלות מעוותת על רזון וכו' ... שוב לא קל - אבל עושים זאת . ואני גם עושה זאת . מותק תאמיני לי - אני עושה את זה כל רגע בערך שאני ערה , וגם בחלומות שלי :) כי זה כ"כ טבוע בי כבר . אני לא פוטרת את עצמי בטענה שזה קשה כי זה למעשה ויתור לעצמי . וזה כישלון מראש מבחינתי . ואני לא מקבלת כישלונות כפי שאת יודעת :) בכל אופן מותק , אני עפתי , עוד טלפון הפסיק אותי באמצע ההודעה . אני חייבת להתלבש ולעוף לחבר הכי טוב שלי . מהמם . נשיקות בינתיים . מצפה לשמוע ממך ילדונת . ואיך את מעבירה את החג בינתיים ? יישמת כמה מההצעות שלי ? :) אוהבתותך תמי
וכל כך נמאס לי.. המצב אצלי בבית על הפנים. אמא ושלי ואבא שלי בריב כאסח, אחותי ואמא שלי לא מדברות, ואני רבתי עם אמא שלי. אז כדי לעצבן אותה החלטתי לא לאכול. לפחות לא ליידה. היא מתעצבנת כשלא אוכלים. אולי בגלל זה אני כזאת פרה. בכל מקרה, אתמול כמעט ולא אכלתי כלום. אני יודעת שזה נשמע רע אבל זה היה רק כדי להחזיר לה. היא מעצבנננננננתתתתתת!! אה, וירדתי 2 קילו. למה אני לא נשמעת נלהבת? פשוט מאוד, כי אני לא מתלהבת. עליתי על המשקל היום וכל מה שהיה זה חיוך קטן, שנעלם אחרי כמה שניות. לא התלהבתי בכלל, לא קפצתי בחדר, לא חגגתי. כן שמחתי, אבל לא יודעת.. לא ממממש. ואני לא יכולה להסביר את זה.. נמאס לי כבר מהמשפחה שלי, מהבית הזהה נמאס לי מכולםם. נמאס לי שאני צרכה תמיד "להחזיק" את כולם כדי שאף אחד לא "ייפול". ואמא שלי, רוצה שאני יעיר לאבא שלי כל מיני הערות בגלל שהיא רבה איתו, וכשאניל א עושה את זה אני מאכזבת אותה. אבא שלי מעצבן אותי, ואני באמת רוצה להעיר לו אבל אז פתאום הוא מתנהג אליי יפה ומפנק והכל, שאני לא יכולה להעיר לו. ואז אני לא יודעת מה לעשות.. להיות בצד של אמא שלי או של אבא שלי.. ואז אמא שלי מתעצבנת עליי אבל אם אני מעירה אז אבא שלי מתעצבן עליי, והכל נופל עליי!.. לאף אחד מהאחים שלי לא אכפת מהמצב בבית. אני מפחדת שאמא שלי תקרוס נפשית בגלל כל המצב עכשיו.. אבל להתחנף אליה? ולעזור לה והכל כשאני לא מדברת איתה?? אבל רק אני חושבת על זה! רק אני צריכה לדאוג לכולם.. למה אף אחד לא דואג לי?? 2 אחים שלי כל היום בעבודה, אחי בטיול, ויש לי עוד אח קטן, הוא רק בן 10 מה הוא כבר יכול לעשות?.. וכל כך נמאס לי כבר.. אני רוצה שלמישהו יהיה אכפת ממני, שמישהו ישים לב אליי. אם קורה משהו תמיד אני מרגישה רגשות אשמה, אולי הייתי צריכה לעשות יותר. אני כל הזמן עסוקה בלנסות לרצות את כולם ושמה את עצמי במקום האחרון.. אני רוצה שהבית שלנו יהיה שליו.. למה רק לי אכפת???...אוף תמי נמאס לי כבר אני עומדת לבכות אני לא יכולה יותר.. ועוד משהו- הסתכלתי על עצמי היום במראה.. פתאום זה נראה כאילו אני רזה. אבל זה לא יכול להיות. כשאני רואה את זה אני מיד עומדת בפרופיל כדי להראות לעצמי שזה לא נכון. אוף תמי כל כך נמאס.. אגב, אני שמחה שמוע שאיתך לפחות יותר טוב, וגם עם חברה שלך. בהצלחה ביוגה.. לילה טוב **חמודה**
