חמודה - מה איתך ?
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
לא ענית לי להודעה האחרונה ... הכול בסדר איתך ? איך עובר עלייך השבוע ? משהו חדש ? קצת דואגת לך . מקווה שלשווא .. מקווה יותר שתוכיחי לי שאין לי מה לדאוג כל כך :) רק שלחי הודעה שאת בסדר ... נשיקות מותק . מחכה לשמוע ממך בקרוב . תמי
הכל טוב איתי מאמי המחשב שלי היה בתיקון והחזירו לי אותו רק היום.. השבו עובר עליי..בסדר.. לא משהו.. יש לי ימים של שנאה עצמית נוווראיייייייייייתתתתתתתתתתת!! השבוע היה לי יום שלא הפסקתי להסתכל על הבטן שלי, וזה כל כך היה נמאס לי.. לא הפסקתי לחשוב: וואי איזה מגעילה אני, איזה שמנה איזה דוחה.. וזה היה כבר נמאס לייי לחשוב על זה.. כמעט בכיתי כבר..ניסיתי להכין שיעורים ואני רק ישבתי והסתכלתי על הבטן בשלב כלשהו כבר הכנתי את הראש על השולחן ואמרתי לעצמי: מה יהיה איתי?? פעם הייהה לי רצון אחד: לאהוב את עצמי היום אני בערך כבר מוכנה להתפשר: לאהוב את עצמי למרות שאני לא רזה אבל אין מצב שאני יצליח. אני צריכה דיאטה חדשה, אני יודעת. בקשר למה שהתכתבנו אז.. אני מבינה מה יש לי חשבתי על זה: אני מושפעת. זה הכל. לא הפרעה, לא משהו נפשי.. כלום. סה"כ מושפעת. ממי? מאמא שלי. אז ככה: אמא שלי הייתה עושה דיאטות הרעבה, היתה מקיאה לוקחת משלשלים... לא צמחה בטן הוושפעתי ממנה. אובאותה תקופה לא ידעתי שזה לא בסדר. חשבתי שזה נורמאלי. אפילו אני זוכרת שהתווכחתי עם חברה שלי ואמרתי לה:" כן! כדי לעשות דיאטה צריך לאכול ארוחה אחת ביום". אח"כ ניסיתי להקיא בסוף גם לקחתי משלשלים. זהו. סה"כ מושפעת אבלללללללל- למה אני חושבת על זה כל הזמן? ולמה כשגיליתי שזה רע לא הפסקתי עם זה?? ולמה הכל נראה לי כל כך נכון גם אם הוא שגוי? ולמה את רוב הדברים אני רואה בצורה מעוותת? ולמה דבר קטן לאדם רגיל אצלי הוא דבר קיצוני מאוד?? למהה?? אני לא יודעת. זה מה שמוזר אצלי. אבל אני עדיין שונאת את עצמי. ועדיין חושבת..יותר מדיי חושבת והלימודים מלחיצים אותי.. והבייביסיטר הזאת מעצבנת.. הייתי אצלה השבוע ולא רציתי לאכול אז היא אמרה לי: וואי את לא אוכלת כלום!!" מזל שאני לא בדיאטה.... מה אז היא הייתה חושבת? ואמא שלי.. כאילו..האני יודעת שבדיאטות שלה היא תמיד הייתי מקיאה.. אבל לאף אחד זה לא היה אכפת.. לא לה, לא למשפחה שלה.. לא לי..לנו.. ואז היא שאלה אותי מה הבייביסיטר ושעניתי לה היא צחקה ואמרה: חחחחחח וואי אז שתטפל גם בי תשאלי כמה היא לוקחת לטיפול בבולמית. והיא התחילה לצחוק. מההה?? כאילו..אמא שלי? בולמית????????????? אבל איך יכול להיות?? כאילו נכון שמדי פעם היא הייתיה מקיאה.. אבל עדיין.. גם אחותה ככשמעה במה הבייביסיטר עוסקת אז היא צחקה ואמרה לי: חחחח וואי אמא שלי צריכה אחת כזו".. ואם זה נכון אז למה הם צוחקים??? מה מצחיק בזה? ולמה הם כאלה ציניים??? טוב תמוש, אני מעירכהה את הדאגה שלך:-* אוהבת אותך המון מה איתך?? איך את מרגישה?? מה שלומך?? שיהיה לך שבוע מקסים אוהבת **חמודה**
מה קורה איתך ילדה ? אני מקווה שהשבוע החדש יעשה לך רק טוב ... אני בטוחה שהוא יהיה כזה . בכל אופן , הצטערתי לשמוע שהשבוע שעבר -עבר עם הרבה שנאה עצמית ומחשבות רעות כאלה על עצמך ... יש ימים כאלה מותק . זה חלק מהחיים שלנו כאנשים עם רגשות ומצבי רוח ... זה מה שהופך אותנו לאנושיים לא ? :) אבל שוב הכול תלוי עד איזה רמה . אני חושבת שאת צריכה להימנע כמה שיותר ממחשבות ומעיסוק בכל מה שקשור להפרעה , ולדיאטה וכו' .... כי כל מחשבה כזאת רק מחמירה וגורמת לעוד "חברות" שלה לבוא איתה ... ואת זה אנחנו רוצים למנוע לא ? בכל אופן - תנסי להתעסק בכל מיני דברים שלא יתנו לך יותר מידיי מרווח מחשבתי לשקוע ביצרים של המחלה . כתיבה , שירה , אומנות , חברות , יציאות , מוסיקה , טיול עם הכלב /סמור/תוכי :) פשוט כל דבר ... ספר טוב . זאת בחירה טובה. מה עוד ? בנוגע להגדרות ... את חושבת שאת "מושפעת " . אוקי נקרא לזה ככה . אבל אני חושבת שאין להמעיט בערך של מה שיש לך . מה שזה לא יהיה . זה לא משהו שצריך להתעלם ממנו ... אני כן חושבת שיש לך תסמינים מחשבתיים ומעשיים של ה"א . לא משנה איך תקראי לזה . זה לא העיקר . העיקר שתדאגי לעצמך . כי מאוד מהר נחשפים למקומות יותר ויותר מסוכנים . ואת יודעת את זה מעצמך גם כן . מה קורה איתי ? . עברו עלי כמה ימים לא קלים . המון המון לחץ ועומס . המון דברים שמוטלים על הכף . ואני , אפשר להגיד קרסתי תחת העומס והלחץ . יום רביעי בערב הייתה לי התפרצות בכי מטורפת שמלווה באמירות מאוד קשות על עצמי - "כישלון" , "לא מספיק טובה ", וכו' .... וכמו שאת יודעת אני משכנעת מאוד טובה :) , אז שכנעתי את עצמי עוד יותר שמה שאני אומרת זה נכון . ואני גם עקשנית לא קטנה ככה שכל הדיבורים מסביב לא ממש עזרו לי ... ביום חמישי בערב זה החמיר אפילו עוד יותר . ואחרי דיבורים ממש מעמיקים אני חושבת שנפל לי אסימון כלשהו בנבכי המוח שלי ... החלטתי שאני ארשם לקורס יוגה . שיעזור לי מאוד להתמודד עם לחץ ומתח . להתמודד לקבל את עצמי כמי שאני . עם המגבלות והחסרונות . להבין שאני לא על אנושית ושאני לא צריכה להרוג את עצמי בשביל שומדבר בחיים . הבריאות שלי הכי חשובה ושהכול בר תיקון . גם אם הדברים לא הלכו חלק כמו שרציתי. אז אני מחפשת בינתיים משהו שיתאים לי . ובימים הקרובים אני ארשם למשהו כזה ... אני באמת חושבת שאני אראה שיפור רציני . פנימי ונפשי . לפחות אני מקווה שזה מה שאני אראה . חוץ מזה , אחרי יום חמישי המטורף שהיה לי - החלטתי להשתחרר קצת ולצאת עם חברים - מה שלא יכלתי לעשות במשך הרבה זמן כי הייתי חולה והרופא ממש אסר עליי לעשות איזשהי פעילות .ודרש ושאני אהיה במנוחה טוטאלית כל הזמן . ושישי בלילה היה ממש מצחיק וכיף . אלכוהול בשילוב עם חברים טובים אכן עשו את העבודה :) שבת בבוקר היה קצת כואב ( הראש ...) אבל גם כן מאוד רגוע ונחמד . כמה שיכול להיות אצלי . אז לפחות הסופ"ש פיצה על כל מה שהיה לפני כן . אני צופה שבוע טוב מותק . רציתי להוסיף עוד משהו - על האמירות הציניות של אמא שלך ואחותך . תראי יש משפט מאוד נכון : " בכל צחוק יש קצת אמת " . ציניות , זאת דרך להתמודד עם דברים . זה סוג של צחוק . יש אנשים שמקבלים את זה ויש כאלה שלא . את יכולה לבחור לעשות מה שבא לך . אבל תביני מאיפה מגיעה הציניות כתגובה שלהם למה שסיפרת . אני חושבת שגם אחותך ואמא שלך יודעות שיש איזשהי בעיה שלא ממש רוצים לפתוח אותה באופן ישיר . יותר נכון מפחדים לפתוח אותה . ומה שהן עושות זה מציגים את הבעיה בצורה שלרוב לא יוצרת איזשהי התערבות פעלתנית . אם יש משהו שמתיק לך - דברי איתם . אני בכל אופן חושבת שאת יודעת כבר שיש בעיה עם אמא שלך . וגם אחותך מודעת לזה . השאלה מה אתן עושות עם זה . אתן מתכחשות , נותנות לה להתכחש , שואבות מזה מקור לדירבון ( כמו שקורה אצלך ) , מתעלמות בתקווה שיעבור (מה שלא יקרה את יודעת ) , או שאת מחליטה לעשות מעשה ולפתוח את הנושא שכ"כ מציק לך ומשפיע עלייך . אם את כל כך רוצה לדעת למה היא הגיבה ככה - פשוט תשאלי אותה ! זה הכי קל . ואת תקבלי תשובה בלי התחמקות . בסופו של דבר היא תצטרך להעמיד את הדברים במקומם ולהבהיר את מצבה . תבהירי לה שאכפת לך . שאת דואגת לה . ושכן - את מושפעת ממנה . זהו מותק . אני עפתי . אבא שלי הגיע ואני קופצת לידיד שלי . נשיקות ושבוע קסום ילדונת . תמי
