שנים...

שלא הייתי פה.. ולא מתוך תקלה טכנית.לא הרגשתי צורך להיות פה,ואלי אפילו הרגשתי קצת צורך לא להיות פה.. אבל מה שלומכן?.. הילה,דניאלה,ראיתי גם את מולאן וכל האחרים שאולי עוד קוראים פה והם 'מתקופתי'..אני אשמח להתעדכן. נכנסתי לשתף, כי אני מרגישה שקצת נפלתי, וזה אחד המקומות שאני יכולה לספר הכל כמעט בלי להתבייש ולשמור סודות.אז לפני הכל תודה. בשבועיים האחרונים אני אוכלת כמו מופרעת אכילה, ולא בשלב האנורקטי שלה.. אני כל הזמן מרגישה צורך לאכול,אני לא רעבה אוני מודעתת לזה שאני סתם נהנית מזה באופן אחר. חלק מהפעמים אפילו הרגשתי שאני דוחפת את האוכל לגרוןף וממש מרגישה אותו נתקע שם, אבל בולעת, כי קשה לי לעצור את עצמי. כל פעם שאני חוזרת הביתה מאיפשהוא ,אני מרגישה צורך לאכול כדי לעשות את המעבר הזה ולהרגע,גם אם אכלתי לא מזמן ונאי לא רעבה. ומאוחר בלילה אני נהיית רעבה, בעיקר לשוקולד.והמחזור שלי אמור להיות עוד שבוע וחצי שבועיים, אבל זה לא נראה לי הגיוני כבר שלושה שבועות לפני לבלוס.. וכמובן שאני מאד שמתדלת שלא, אבל אני קצת כועסת על עצמי, ואני מגיעה גם לתחושות פיזיות של לאכול עד התפוצצות, שהרבה זמן לא חוייתי את זה, וכמובן שעם רגשות האשמה באים גם השומנים שנצמדים אלי..ובאמת השמנתי ,אני מרגישה גם במראה וגם בבגדים. אוני מנסה לשכנע את עצמי שזה לא מזיז לי,אבל זה שטויות. אני משחזרת לי את השבועות האלה, ובאמת היו בהם דברים לא כל כך פשוטים..לחץ גדול בלימודים+עבודה, מירוץ מטורף אחרי הזמן. יצאתי קצת עם איזה בחור (אני לא מאמינה שאני כותבת את זה באינטרנט) שזה בד"כ חוויה מלחיצה במיוחד בפן הזה, והכי נורא שאמא שלי עברה הפלה..טבעית, אבל קשה.הייתי אצלה בבית חולים והיא היתה כל ךכ חלשה ומסכנה, זה היה מפחיד. ויש פה אובדן של תינוק שממש חיכינו לו ושמחנו לקראתו. והתלחתי לקרוא את הספר 'הנשים היפות' של מעין קרת (על הפרעות אכילה).מישהי מכירה?ספר יפה, אבל אולי גם הוא מחרפן אותי ??? ומה שבעיקר מציק לי, זה שאם אני כבר אחרי, ואני מרגשיה באמת כל כך בריאה, וכל כך עברתי תהליך ועובודה עצמית ,וחזרתי להרגיש ולהתמודד בצורות אחרות, אז למה פתאום זה ככה?אני תמיד אוכל להאשים את המצב הרגשי שלי באוכל? או אולי אני סתם אשה רגילה שמתחרפנת לפעמים באוכל,ואני פשוט תמיד מייחסת אתזה להפרעה? זו מחלה שאי אפשר להרפא לחלוטין? השאל ה הי א יותר ברמה הפילוסופית, כי רוב הזמן אני מרגישה בריאה,אבל השאלה אם באמת זה תמיד יהיה שם, ויתפרץ בכל מיני עיתוים?או שאני עדין לא נורמלית... וואו יצא ארוך לאללה..תודה על ההקשבה,ואני אשמח לשמוע את דעתכן. שבת שלום לכולם!

היי שיר.. המצב שאת מתארת זה פשוט מה שאת היית רגישלה..כלומר כשדברים הסתדרו..הפסקת ואז ששוב נוצרו בעיות חדשות פנית לאוכל כמפלט..זה משהו מוכר..ואת רגילה אליו..זה "מנחם" אומנם בצורה אשלייתית..אבל אפילו אם זה מרגיע אותך לרגע.. הבעיה נפתרת לגמרי כאשר מכניסים לתת מודע שכאשר מתעוררת בעיה אני פותרת אותה בצורה אחרת או מכילה את ההרגשות הרעות והטובות גם כן..לתוכי ואם עצוב או שמח לי אני מתמודדת עם זה ברמה אחרת לדוגמה..כתיבה...חוג מעניין דבר אחר... מה שנוצר הוא מן מעגל הרגל" כלומר ..יש לה את הדבר הלא טוב..את פונה לאוכל ומשם לכע\ס ולייסורים למה אני עושה את זה..במקום זה תעשי משהו אחר... קורה משהו לא טוב..צאי לסיבוב 10 דק, או עשי אמבט...אבל בחרי משהו שתוכלי לעמוד בו..וזה קשה..כי את מההרגל שלך..פונה למטבח לאוכל..אבל לא!!! תנסי לשבור את זה אחרי מס' ]עמים תראי שזה הופך להיות ההרגל החדש..וזה עובד.. וזה לא שאת מייחסת דברים להפרעה אלא בעצם פותרת כל מיני סיטואציות רגשות ומחשבות באמצעות דחיסת אוכל....למה? אני שואלת אותך...מה הפחד? מלהיפגע? מלהרגיש כאב? עצב? אפילו שמחה? מה קורה אצלך.. אני שמחה שאת מוצאת כאן אנשי שיחה.. ומקווה שעזרתי לך..בכל מקרה יקירה..אני כאן.. תרגישי טוב.. דינדין