המצב לא משתפר , רק מחמיר ...

נמאס לי כבר מהכול . העלו לי שוב את המינון . הבריאות שלי השתפרה ואז שוב הדרדרה . אני כבר לא יודעת מה לעשות . אמרתי לאמא שלי לפני שעה - כשהיא "הודיעה" לי שהמינון שלי עלה בעקבות מה שהרופא שלי החליט , שאני לא מוכנה לזה . פשוט לא מוכנה . דיי כמה רעל אני יכולה לקחת ?! הכדורים האלה . פשוט רעל לגוף . היא אמרה לי שאין ברירה - זה או ה או לקחת סטרואידים במקביל . אני לא יודעת . אני צריכה לקחת בערב מנה גדולה פי 4 (!) ממה שלקחתי לפני ההתקף הנוכחי . איזה שביזות . איזה ייאוש . ועכשיו מה יהיה ? אני רק אהיה יותר עייפה . רק אהיה יותר "מוגבלת" , רק אהיה יותר רגישה , הרבה יותר . עוד להיזהר מכל אפצי'י ... דיי נמאס . מה כבר ביקשתי ? למה אני לא יכולה לחיות כמו שצריך תקופה ארוכה בלי סבל ... למה ? מה עשיתי שמגיע לי , כל המבחנים והייסורים האלה ? פשוט לא מובן . פשוט לא הוגן . אני לא רואה מוצא כבר . זה משתפר ואז מדרדר שוב . אני דורכת במקום . מה אפשר לעשות ??? אין לי פתרון ריאלי . מה יותר רע מבין השתיים ? מישהו יכול לענות ? מישהו יודע את התשובה לכל השאלות האלה ? אני באמת מוכנה לעשות הכול כדיי לקבל תשובה . ולו רק כדיי להסיר את חוסר הוודאות הזאת ממני . הגוף שלי נותן את אותותיו - מה אני אמורה להבין מזה ? נמאס . ואין לי מה לעשות עם זה . עצוב לי ... תמי

תראי תמיל'ה לי יש דרך אמונה..היות ואני מאמינה באמונה שלמה..שיש בורא לעולם..ושאלוקים נמצא בכל צעד ושעל שאני נמצאת בו אני גם מקבלת את העניין שהעולם הזה הוא מן "מעבר" ואינו באנו לכאן רק כדי "להנות" הרי אין דבר כזה..יש מישהו שרק נהנה בזב העולם? לא!! לכל אחד את החבילה שלו..הבעיות והייסורים שלו..ולכן אני אישית..מאמינה שייסורים ממרקים עוונות לאו דווקא של העולם הזה אלא של גלגולים קודמים.. לכן..התלבטתי אם לכתוב לך את האמת שלי..כי כל אחד ואמונתו..אבל אני מאמינה ומרגישה שרק הוא עזר והיה שם בשבילי..ראיתי אנשים שקרו להם ניסים בזכות תפילה ובקשה מהשם..כשהיו ממש לפני סכנת חיים - ניתוח קשה וגם ה"מחלה" הזאת..ואני יודעת שבידו מפתח הרפואה..וכל מה שהוא נותן משתדלת לקבל באהבה..לפעמים גם אני נשברת כי לא תמיד דברים קלים אבל ..משתדלת להבין שזה הכל משמים והטוב והרע..לטובה הם.. תמיל'ה..איני יודעת עוד תשובה מלבד זאת שלי..ולכן..רק אומר לך ..שמקווה שגם את תמצאי לך את ההבנה ולא את הייאוש..וגם את הדבר הקשה תקבלי באהבה ותנסי לצמוח איתו.. מבינה בובי? אוהבת אותך ומקווה שיהיה טוב..כולי תפילה בשבילך.. שלך דינדין

דינדין אני גם מאמינה בזה אבל לעיתים אני חושבת שפה זה הגיהנום, העולם הזה ומצד שני אני אומרת לעצמי מה את מתלוננת יש לך ידיים ורגליים ומשפחה ואמא ואת בריאה אז פשוט תגידי תודה...בימים האחרונים חטפתי דלקת בפרקים בצד השמאלי של הגוף הצוואר והשכם במשך שבוע וחצי הייתי נכה ואז קלטתי וואלה יש אנשים שחיים עם זה ובעיניי זה בלתי נסבל להיות ככה לכמה ימים אז תחשבי איך אנשים נכים חיים צריך לומר תודה כל יום על מצבינו ובריאותינו כי תמיד יש כאלה שמצבם יותר גרוע.... אז זהו יום טוב.....

כמו שאמרתי כבר להילה , קצת קשה לי לקבל את כל הדברים האלה שאת אומרת . אני מבינה , מעריכה , ובאמת שמכבדת . איש באמונתו יחיה . אבל מכיוון שלי אין ממש משהו להיאחז בו , סוג של תקווה שכזאת - זה יותר קשה . יותר בעייתי . אני עד היום לא ממש יכולה להגיד במה אני מאמינה ובמה לא . זה נושא בעייתי מצידי . כי אני כל הזמן מוצאת את עצמי נמשכת לכיוון אחר . בעיקרון אני אדם מאוד ריאלי . מאוד על הקרקע . מאוד מאמינה במדע . בכל מה שהוכיחו לי כבר . כל מה שיש לו הוכחה בשטח . אבל שוב - לא שוללת שום דבר . וכל אחד רשאי להאמין במה שהוא רואה לנכון . מי יודע - אולי יקרה משהו שאני אתחיל להאמין ב"כוח עליון" כלשהו . בכל אופן , יותר קשה לי להתמודד כי אין לי אמונה שזה צריך להיות ככה . אני לא מאמינה בגורל . אני לא מאמינה שיש קביעה מראש . אני מאמינה שאנחנו שולטים בגורל של עצמינו ... את מבינה - שוב הכול נופל עליי . תודה על התפילות שלך בכל מקרה . מעריכה את זה . אולי זה יעזור - מי יודע ... נשיקות . נראה מה יהיה . תמי