אולי הכול פשוט מזוייף ...

אני מרגישה בימים האחרונים שהכול מזוייף . שהכול לא אמיתי . שאני כאילו מאוד חזקה מבחוץ , שכאילו הכול נראה כל כך טוב מבחוץ , אבל מבפנים הכול כל כך רע . כל כך מייאש . כל כך לא נכון . לא מרגיש נכון . לא מרגיש צודק . לא יודעת מה בדיוק . הרגשה כללית . על הכול . כאילו הכול מסכה . התנהגות של אנשים . התנהגות שלי . לא יודעת מה לחשוב כבר . העולם נראה לי כל ךכ לא צודק כרגע . יותר מידיי לא צודק . כל הזמן מוכיח לי כמה שכל מה שאני חושבת שגוי . כל הזמן מוכיח שאני לא מספיק יכולה לעמוד מולו . אם אנחנו חיים בעולם שילדה , כן ילדה בת 14 , מבית "טוב" לכאורה , עם ילדות וחיים טובים לכאורה , רוצה לשים קץ לחייה . זה כבר משהו שאני לא מצליחה לתפוס . איך זה שאנחנו לא עוצרים את זה ? איך זה שאנשים מעדיפים לחיות בעיוורון ?! למה אי אפשר לעשות משהו !? הריי כל מה שנגיד לא משנה . אם רוצים - בסוף מצליחים. והזעיקה הזאת לעזרה שהיא זעקה לא ממש עזרה . היא לרוב לא ממש עוזרת . אז מה זה משנה אם יש כוונות טובות אבל הם לא מועילות ? מה אפשר עוד לעשות בעולם הזה ? פשוט הדרדרות אחת גדולה . שלנו כבני אדם . כישות . כחברה . איך אפשר שלא לחיות בייאוש לנוכח כל הנ"ל ?! איף אפשר להגיד שהכול לטובה ? ושהכול ישתפר ? הריי ההפך הוא שקורה לנו . אנחנו רק מוצאים עוד דרכים להרוס את עצמינו ואחרים . למה ? למה זה חייב להיות ככה ? עכשיו אני באמת לא מוצאת סיבות למה לא לחזור לדרכים ישנים ונוחות . זה הריי מה שכל כך נכון מבחינת העולם הזה . זה מה שההלך רוח שלו אומר . אז למה אני כל כך מתנגדת ? למה אני מנסה להיאבק כשכל הזמן מוכיחים לי ההפך ? אני באמת לא יודעת . אולי באמת עדיף להפסיק . אולי באמת עדיף להשלים עם המצב . עם הדרך שאנחנו הולכים לכיוונה . לתהום הבלתי נמנעת הזאת . שאין בכוח של אף אחד לשנות . כמה שרק נרצה ... אולי ... לא יודעת . נשיקות ממני תמי

אני מבינה את קו המחשבה שלך הוא בדרך כלל בא בימים קשים אני לא מכירה את הסיפור שלך אבל נראה שהתאכזבת ממשהו שרצית , שלא הלך לך בתחום מסויים או שהתאכזבת מאנשים... תראי אני הגעתי לייאוש בשנה האחרונה שלא היה לי בחיים אפילו בתקופת האנורקסיה אני אגיד לך למה כי בתקופת האנורקסיה קרו לי כמה דברים לא קלים זה לא שניסיתי להצליח במשהו ולא הצלחתי אלא דברים נחתו עליי ,במשך השנים המצב הנפשי שלי השתפר עד כדי שהגעתי לתפקוד מלא בחיי היום יום והייתי כאחת מהשורה הבעיה שלי היא שהרגשתי שאני צריכה להיות יותר ממישהי שהיא אחת מהשורה החזקתי מעמד 4 שנים, קיבלתי תפקיד חשוב בשרות לאומי אך לאחר השרות לאומי נשברתי ונפלתי מכל המעמסה הגעתי לייאוש שחיפשתי דרכים להתאבד היום אני עדיין נאבקת לעלות למעלה אבל אני חושבת שתמיד יישאר בי הרצון למות הרצון הזה מתבטא ברצון לא להתמודד עם החיים, הרצון לברוח ולהסתתר מהעולם הגדול לכן היום הורדתי ציפיות ומה שיקרה יקרה ואני משתדלת לא לקחת דברים כ"כ קשה ואם אני לוקחת קשה אז אני נותנת לעצמי להרגיש, לא לברוח מהרגשות הקשים האלה וכך אפשר להתגבר מבינה ומחבקת אני.....

ב"ה לאף אחד אין את הזכות לקבוע אם משהו מההתרחשויות שקורות בחיים שאינן בשליטתנו אמור לקרות או לא... יש מקום לכאוב...לראות ..לבדוק אפשרויות..יש מקום לאכפתיות ופעילות מעשית למען העצמה אבל זה מתחיל בתוך עצמנו. לא חסר סיפורים עצובים...אז מה? לא שחלילה הן לא רואים לסוף טוב אבל מה זה באמת מענינינו ? זו אמת מצערת אבל זו אמת ואם זה מפריע ואכפת אפשר להגיע לחברה בדרכים אחרות וזו שפועלת הכי טוב מהפנים. לבנות את ה"בית" הזה בפנים. להתחזק מבפנים... להיות טובים לעצמנו. הרבה מידות טובות הם אלה שקובעים בסופו דל דבר ולכל אחד יש מרחב של פוטנציאל הזדמנות ושינוי לתקן את עצמו גם אם חיו הכי אומללים שיש. לפי דעתי זו גם בים היתר קריאה לקחת בעלות על החיים של כל אחד מאיתנו ואחריות מלאה על הבחירות שלנו ועל המעשים שלנו ולדעת שיש להם תוצאות ושכן. לא הכל תלוי בנו וזה משהו שעדיף להניח לו כי אחרת יש כאב סתמי. מיותר שלא מועיל לשום דבר יש סיבה לדברים גם אם היא בלתי נראית ויש הרבה מקום לשינוי פנימי. התבוננות ועבודה עצמית שלא תלויה במה שקורה בחוץ..בסופו של דבר אלה הם הדברים שמשפיעים על החוץ הרבה מידות טובות הרבה לסמוך ולתת אמון בדברים הקטנים מהרגע לרגע ולדעת שהכל לטובה.. זו משימה שהיא כמעט בלתי אפשרית כמה שלכאורה היא נתפסת כמובן מאליו וכמעט וודאית. היישום אינו פשוט.... דרוש הרבה הקשבה. התבוננות וכאמור עבודה עצמית כל הזמן כל רגע שיש.... יהיה טוב....

זאת באמת שאלה שאני שואלת את עצמי כבר כמה זמן . המשפט הזה - " יהיה טוב " . " יהיה בסדר" . זה מעצבן אותי כל פעם מחדש . לא בגללך חלילה . פשוט כל הרעיון הזה של התקווה הכוזבת הזאת . למה אנשים לא ריאליים ? למה אנשים לא מודעים למה שהולך איתנו ? למה שקורה בעולם ? למה שקורה מסביבם ? אף אחד לא רוצה להשתנות באמת . לא רוצה לשנות את המגרעות שלו כדיי להשפיע ולשנות לטובה . זה הכול אינטרסים . זה הכול צביעות . הכול מושתת על ערכים שליליים בסופו של דבר . נדיבות ? רוחב לב ? נאמנות ? אם תחשבי על זה מספיק זמן , ותנתחי את זה על כל המשמעויות של זה , את תגיעי למסקנה שכולנו עושים הכול מאינטרסים . לא כי אכפת לנו מהשני . פשוט עיוורון שלכולנו נוח להתבוסס בו . "וואו כמה שהעולם יפה וורוד וטוב ..." ממש . הוא גם לא שחור . ממש לא . אבל הוא רחוק מלהיות וורוד . והוא ממש נוטה לאפור כהה על גבול השחור . יש יותר מידיי רע . זה לע עוזר אם אינדיוידואלית כל אחד כל אחד משנה את עצמו . מה שלא קורה בשטח , אבל נעזוב את זה לרגע . זה משנה אם כולנו משתנים כיחדיה שלמה . ואז אפשר ליצור משהו . אז אפשר באמת לשנות משהו . אני עובדת על עצמי כל הזמן . זה עוזר לי ? לא ממש . עובדה בשטח . ותאמיני לי שאם היית מכירה אותי לפני 4 שנים , לא היית אומרת שהנערה שתכתוב פה זאת אני . אני השתנתי מקצה לקצה . ולקחתי אחריות על עצמי . ועשיתי הרבה עבודה קשה . אבל בסופו של דבר הכול יורד לטמיון . סתם אשלייה שמנסים למכור לנו . יש לי חברה , שמדברת כאילו היא ב"ללה לנד" . הכול יפה ומתוק וצבעוני וחמוד . לפעמים בא לי להחטיף לה כאפה ולעורר אותה קצת מהקיבעון המחשבתי הזה . לעורר אותה ולהגיד שאם היא כל כך רוצה בעולם יותר טוב אז שתתחיל לעשות משהו . לעזור לאחרים . לעזור לעצמה . ולא להתפשר על כלום . אבל מה זה עוזר ? אנשים מעדיפים לחיות בללה לנד . כמה שזה נוח . ברור . את מבינה ? דיבורים כמו חול ואין מה לאכול . סתם דיבורי סרק . לא עוזר בכלום . לי נמאס לחיות בללה לנד . אני יוצאת מהמקום הזה . אני מעדיפה לראות את הדברים כמו שהם . ולא להגיד שהכול בסדר . ושהכול טוב . לילה טוב עם חלומות על ללה לנד . נשיקות יפה תמי