שבוע טוב

תודה רבה על התגובות ההורים שלי עכשו רבים אני מקוה שלא ילך פה מכות ולא התאופפו צלחות וזכוכיות אתמול ניסיתי להתאבד שתיתי כדורים לצערי נשארתי בחיים ואני מרגישה לא טוב אני הולכת לטיפול אני כבר 9 חודשים בטיפול אבל לא קשור לאכילה היא רק יודעת שאני מקיאה לא מעבר לזה אנחנו לא מדברות על זה בכלל ואני מרגישה ככ רע פיזית נפשית הכל אני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי לא יודעת מה לעשות אני מרגישה מתה מבפנים בפנים אני בוכה צועקת מבחוץ אני לא מצליחה להוריד דמעה ולא לדבר עם אף אחד אני מפחדת ככ עצוב לי קשה..רע לי.....

ב"ה למה לא השאירו אותך לאשפוז??... אולי הגיע הזמן לפתוח באמת מה כואב לך?.... מה את אומרת??... אולי תספרי למטפלת שלך באמת באמת... היא יודעת מהנסיון שלך ??.... זה מקרה חמור מאוד. זה אומר שאין תקווה? זה אומר שאת לא רוצה? יש מילים לזה??... מה זה אומר שיר???... המון אהבה יקירה עדכני אותנו

לא הלכתי לביח אף אחד לא בכלל לא יודע כל היום היתי גמורה לא משנה מה יהיה בחים אני לא ילך לאישפוז זה כבר קרה כמה פעמים אבל מזמן אף פעם לא היתי באשפוז העדפתי להיות שבוע מרוטקת במיטה אני לא יודעת אם אני רוצה לחיות אני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי אני פוחדת פחד מוות אני מרגישה ככ לבד אני לא יודעת מה אני מרגישה אני כבר לא יודעת מה אני מרגישה?מה זה בכלל להרגיש? אני מרגישה מיתה

כאב לי לקרוא את ההודעה שלך . שתדעי שגרמת לי לשמוע את אחד השירים שאני הכי אוהבת עכשיו . ממש כתבת בהודעה שלך , חלק נכבד מהשיר . ממה שהוא מייצג . כל כך הרבה כאב ובלבול . ורגשות ... comfortably numb של פינק פלויד המדהימים . בכל אופן , להרגיש חסרת תחושה , ללא תקווה , ללא רצון לחיות . זה פשוט מצב שמוביל לייאוש טוטאלי . ואם את לא מוצאת נקודת אור בחיים שלך שתוציא אותך מהמצב הזה מותק ... אני לא רוצה שכן תצליחי פעם הבאה לעשות את מה שרצית . לגמור הכול . וזה מה שעלול לקרות . אם לא תיקחי את עצמך בידיים . מותק - את כבר בטיפול , שתפי את המטפלת שלך . אם את לא מסוגלת לשתף אותה אולי יש מקום לשקול להחליף מטפלת . זאת בעיה אצלה ? שמונעת ממך לשתף אותה במה שבאמת עובר עלייך על כל כובד העניין ? בלי להקל ראש ? את יכולה לספר לה שניסית להתאבד ? כי זה משהו שהיא צריכה לדעת . היא זאת שכרגע מכוונת אותך איך להחלים . אז תני לה לעשות זאת . את לא יכולה לצפות להחלים ולהרגיש יותר טוב , אם את מונעת ממנה פרטים חשובים . זה בדיוק כמו ללכת לרופא לבדיקה , ולא לספר לו על כל התסמינים שיש לך . מותק , את לא נשמעת במצב טוב . את צריכה לרצות לעזור לעצמך . ואני חושבת שאת הצעד הראשון עשית . כי אם לא היית רוצה באמת , לא היית כותבת בפורום הזה . ולא היית מחפשת שיעזרו לך כ"כ בהודעות שלך . אני למשל , בתקופה ההיא , מאוד לא רציתי לצאת מזה . מאוד היה לי נוח להישאר במקום הרע הזה כל כך שרוצה לגמור את הכול . עד שנודע לחברה שלי שאני חותכת את עצמי. והפכתי ל"קטרית" ... בדיוק כמו שהיא צפתה שיקרה , אני כמובן לא האמנתי ושללתי על הסף . ניסיתי להכחיש , ניסיתי להתעלם מהבעיה . לחשוב שזה בסדר ... רציתי לגמור הכול . שאני לא ארגיש כל כך הרבה רגשות כל הזמן . שלא יכאב לי , שאני לא אסבול , שאני לא אהיה מבולבלת וארגיש רגשות אשם על הכול. זה כמובן הדרדר למצב שכל הזמן שאני לבד אני חושבת רק איך לגמור את החיים שלי . לא להתמודד יותר עם שומדבר ועם אף אחד ... וחברה שלי שנודע לה על זה , בעזרת חבר הכי טוב שלי שגם כן סיפרתי לו אחרי שכבר נודע לחברה שלי , עזרו לי לצאת מזה ... כל הזמן רצו שאני ארגיש שיש מישהו שם שכן מבין וכן תומך , וכן רוצה לעזור . ויש מי שיקשיב ויעודד ... ועושים את זה מותק . זה לא קל . וזה אפילו דיי מעצבן ומוזר שמנסים להסית אותך מזה . כי את כבר כל כך מתרגלת לתחושות האלה של האובדן . של לגמור הכול . אבל מראים לך את האור . ומראים לך שיש חיים . וחיים טובים . וששווה לחיות למען עצמך ולא למען אחרים . ובסופו של דבר , ברגע הראשון של שיתוף אני חושבת , זה הצעד הראשון להחלמה . כי זה באמת מבטא את הנקודת אור הקטנה הזאת של הרצון לעזור לעצמך לצאת מזה . וכן לחיות למרות הכול ... בימים האחרונים יצא לי לחשוב על סבא וסבתא שלי מצד אמא . שנפטרו כשאני הייתי בבטן . כל כך הרבה סיפורים שאני שומעת עליהם . ואני חושבת איך הם יכלו לעזור לי עכשיו . לתרום לי בחיים כרגע . ופשוט כואב לי לדעת שאני לא אזכה לשמוע מה הם חושבים ... ושאני לא זכיתי להכיר אותם . שהם הלכו בגיל צעיר כל כך . צעיר מידי ... ודוד שלי . לפני 5 שנים גם כן נפטר מסרטן ... גם כן יצא לי לחשוב עליו בזמן האחרון ... לחשוב איך בני דודים שלי השתנו בעקבות המות של אבא שלהם . ואיזה אדם הוא היה . וכמה דברים אפשר היה ללמוד ממנו . כל כך הרבה אנשים יקרים שהולכים כל כך מהר מאיתנו ואנחנו בכלל לא מודעים לכמה שהחיים קצרים . כל רגע אני , את , וכולנו יכולים ללכת . סתם ככה . מכל סיבה שתהיה . ואנחנו מחפשים כל המזן סיבות להגיד כמה שקשה . כמה שזה בלתי נסבל . שלנו יש את הבחירה אם להמשיך או לא . אם להרים ידיים ... ולהם . לדוד שלי , לסבא וסבתא שלי ולרבים טובים אחרים , לא הייתה את הבחירה הזאת . זה גורם לי להעריך את החיים יותר . דוד שלי עד עצם יום מותו ,נלחם במחלה . גם כשאמרו לו , כשגילו אצלו את זה שזה סופני אצלו , שהוא לא יצא מזה . שיש לו רק שנה לחיות . הוא נלחם , וניסה כל מיני שיטות ניסיוניות , אלטרנטיביות מכל העולם ... והוא נשאר לחיות 4 וחצי שנים עם המחלה שלו כנגד כל דעות הרופאים והמומחים . והוא לא איבד תקווה . ולא איבד אמון . ונשאר אדם עם חיוך עד מותו . וזה הגדולה שלו כבן אדם . אני נזרת בלילה לפני שהוא מת עכשיו , מה שהוא אמר לי , דיברנו על עבודה באזרחות שהייתי צריכה להגיש בזמנו בסוף שנה . והוא כולו מפוצץ מורפיום ושאר משככי כאבים , אמר לי שכל הכבוד שאני ככה משקיעה בנושא שכזה ( נשים מוכות ) , ושאני הולכת עם מה שאני חושבת . ושלמרות שכולם אמרו לי שזה נושא מאוד קשה לעבוד עליו ולמה לי , שהוא תומך בי וגאה בי . כי אני הולכת אחרי מה שנאי מאמינה . ואם אני באמת מאמינה במשהו , כדאי לי ללכת אחריו .שנה מה אנשים חושבים על זה. והוא גאה בי על המאמץ וההשקעה . אני עד היום זוכרת , איך ישבתי על יד המיטה בחדר שינה של דודה ודוד שלי ודיברנו . ילדה בת 15 וגבר שנראה ל כך מסכן שהיית חושבת שהוא הילד ... דברים כאלה גורמים לך להבין בדיעבד , כמה לא הערכתי את החיים שלי . כמה אני לא מעריכה אותם לפעמים . חבל שאנחנו מחפשים כל הזמן , תירוצים וסיבות ללמה הכול כ"כ קשה . לפחות יש לנו חיים . על זה אנחנו לא חושבים . יקירה , אני מקווה שלא תצטרכי להגיע למצבים שאני הייתי בהם , להכיר אנשים יקרים ואהובים שנפטרו , בכדיי להוקיר ולהעריך את החיים . נסי לבחור בדרך הקלה יותר . נסי לפנות לעזרה . וכן לשתף . לא הכול שחור כמו שנראה לך כרגע . תגרמי לעצמך לראות את זה ע"י טיפול נאות . מותק - מבינה אותך . מזדהה איתך . הייתי שם . אני מקווה שלא אהיה שם בעתיד שוב פעם . אני רק מקווה שתלכי לעשות כמוני . ושלא תצברי לך עוד כמה ניסיונות לרקורד ... כי את יודעת מה קורה בסוף ... בבקשה חשבי על דבריי , קבלי עזרה . יש מספיק אפשרויות בשבילך . אל תפספסי אותם ... אוהבת ופה בשבילך . מחכה לשמוע ממך. תמי

ככ עצוב וקשה לפחות את לוקחת את מה שלמדת ומישמת כמו מהדוד שלך 2 ההורים שלי חולים בסרטן אבא שלי בגרון ואמא שלי בשד ובבטן אמא שלי תמיד זכורה לי כחולה כשהיינו קטנים הינו ישנים אצל דודים שלי כי היא היתה בביח חולה בגוף ובנפש היא היתה תמיד מרביצה לנו עם חגורות מעיפה צלחות עם מה שמנערים שטיחים יום אחד היא חיממה סכין ושרפה את אח שלי אבא שלי התעלל בי מינית הכל דפוק אני לא מוצאת שום דבר טוב בשביל להמשיך הלאה