תמי...!!

שששששללללללום! מה נשמע?? מה שלומך? הכל טוב?? מצטערת שלקח לי הרבה זמן לענות פשוט בימים האחרונים הייתי מאוד עסוקה [[ולא בדיאטה:-)]].. אז..מה קרה מאז הפסקת הדיאטה?.. נתחיל בדברים החיוביים: התחלתי לעסוק בדברים שאני אוהבת,יותר נכון בדבר שאני אוהבת-משחק. אני מתכוונת- תיאטרון,הצגות,במה וכו'.. אני לומדת במגמת תיאטרון כתבתי מונולוג ונבחנתי לאחרונה, אני משחקת בהצגה בתיאטרון שכונות, ההצגה האחרונה הייתה מול המנהלים והממנים והם ממש התלהבו ממני וקיבלתי המוווווווווווווווון מחמאות!!, נבחנתי לחוג לתיאטרון ודרמה-במת עשרה, והיום הודיעו לי שהתקבלתי..:-). חוץ מזה.. ההצלחות הם לא רק בתחום הזה, בלימודים עד עכשיו היו לי נכשלים אפילו שהתכוננתי.. בימים האחרונים: קיבלתי 100 בספרות, 92 בלשון, המבחן בהיסטוריה הלךך ממש טוב, כנ"ל גם המבחן בתיאטרון. ובעוד תחום שהולך לי טוב זה היחסים עם אמא שלי.. אני לא יודעת למה אבל משהו ממש השתפר. אתמול היא לקחה אותי לעשות שופינג- מיוזמתה!! בזבזה עליי המון.. הרעיון לחוג לדרמה ותיאטרון-היה שלה. למרות שזה עולה הרבה. ולפני כמה ימים דיברנו ואמרתי לדודה שלי שאני יהיה שחקנית אז היא אמרה לי: את עדיין חיה באשליה הזאת?? אז אמרתי לאמא שלי שהם לא מאמינים בי אבל זה לא מעניין אותי כי אני יודעת שאני יצליח. אז פתאםו היא אמרה לי: אני מאמינה בך. ואי את לא יודעת איך הייתי בהלם אחרי המשפט הזה.. זה מזה ריגש אותי.. היא אף לא אמרה לי דבר כזה ופתאום לשמוע שהיא כן מאמיננה שאני יכולה להצליח..זה עשה לי משהו. טב אז בטח עכשיו נראה לך שהחיים שלי מושלמים ומאושרים, אבל זה לא. כידוע, בכל דבר טוב יש קצת רע. מאז הפסקת הדיאטה אני כל הזמן מסתכלת על הבטן שלי, אני מסתכלת על רזות ברחוב, מקנאה, מרגישה רגשות אשם- וחושבת לחדש את הדיאטה. בימים הראשונים כשהפסקתי את הדיאטה, היה לי ממש קשה! אני לא יכולה לתאר לך.. פתאום כל מה שיהה אסור-הפך למותר.. את לא יודעת איך זה היה מוזר בשבילי.. ראיתי ילדה שותה שוקו בבי"ס ואז פתאום חשבתי לעצמי: וואי זה מותר לי! מותר לי לשתות שוקו!" ואז גם התחלתי לאכול מלא אפילו כשלא היה בא לי ואפילו כשלא הייתי רעבה. והכי מעצבן- אני לא מרגישה רעב. וזה מעצבן אותי!! בגלל שבדיאטה אני כל הזמן הרגשתי רעב וניחמתי את עצמי בכך שאמרתי: לא נורא, כשהדיאטה תיגמר אני ייאכל. אבל עכשיו אני בכלל לא רעבה..למה זה קורה לי?? מה שקורה בעצם זה שאני אוכלת כשאני לא רעבה.. אנשים נורמאליים אוכלים כשהם רעבים. לא לפי שעות ולא בהכרח. כשהיייתי בדיאטה חשבתי לעצמי: איזה כיף לא להיות בדיאטה. אבל כשהפסתקי את הדיאטה פתאום הכל היה נראה לי כך מוזר, פתאום הכל מותר לי!.. פתאום אני כן יכולה לאכול שוקולד..ולחם!! וחלה עם חומוס!! זה הפחיד אותי.. אמרתי לעצמי: למה אני צריכה את זה??..אולי אני יחזור לדיאטה?? ככה במשך כמה ימים פחדתי מהאוכל. הייתי מדוכאת. אני לא ממש יודעת להסביר.. זו הרגשה מוזרה כשפתאום יש לך שפע של אוכל. עכשיו כבר התרגלתי אבל האכילה שלי עדיין לא מאוזנת ואני עדיין לא מרגישה רעב. אני חושבת לעצמי אם לחזור לדיאטה.. אולי בעוד כמה ימים.. אבל עכשיו זה יהיה ממש קשהה.. אחרי שהתרגלתי לאכול הכל מתי שאני רוצה.. לא יודעת מה לעשות.. ואני גם לא מבינה.. איך פתאום אחרי הפסקת הדיאטה דברים הצליחו לי? הרי לא יכול להיות שהדיאטה גרמה לכישלון בלימודים, ובשאר התחומים. איך קרה שכשהפסקתי את הדיאטה חזרתי להיות שמחה?? ואמא שלי?? מה הקשר בכלל?? ו..האם לחזור לדיאטה??.. מצד אחד טוב לי ככה.. מצד שני.. הבטן. מה עושים????? מקווה שיהיה טווב.. מצפה לשמוע ממך!! אוהבת המון *חמודה**

אז קודם כל אני ממש שמחה לקרוא שהדברים הולכים כמו שצריך ... שטוב לך , שאת מקבלת פידבקים טובים . שאת רואה שבעזרת אמונה ומאמץ מצליחים . שאת מוכיחה לעצמך שאת יכולה . ושאם את רוצה - את מצליחה . מילת המפתח היא - רצון . אני בסדר . ממש סבבה . טוב לי עכשיו . אני יותר שלמה עם עצמי . אני יותר בטוחה בעצמי . אני עדיין מפקפקת בעצמי מידי פעם , זה לא ישתנה בין רגע וזה משהו שאני עדיין עובדת עליו . אבל עם זאת , אני ממש שמחה לגלות שדברים הולכים טוב ושאני מתפקדת בזמנים של לחץ ולא פונה למקום שהכי נוח לי איתו , ואני הכי רגילה לפנות אליו - הרס עצמי . אז מבחינתי - אני אפילו יותר מבסדר . :) אני פשוט נותנת לעצמי לחזור לתקופות טובות שלי . נותנת לעצמי לשמוח . נותנת לעצמי להתחרפן כמו שרק אני יודעת . לצחוק על העולם , על עצמי , על המצב ... זה כל כך כיף . זה כל כך אני . וכל כך שכחתי איזה הרגשה טובה זה נותן שאתה בטוח בעצמך . וכמובן שאני רואה את זה ביחס של הסביבה כלפיי ... כי מה שאתה מקרין זה מה שאתה מקבל . אני חושבת שאת מתחילה לעשות קצת מה שאני עושה ... נותנת לעצמך לשמוח ולהיות מאושרת גם כשזה לא נוגע למשקל ואוכל ... אם היית שואלת אותי בתקופת הבולימיה שלי מה עושה אותי הכי מאושרת - כמובן שהייתי עונה לך תשובה שקשורה לאוכל . למשקל ... משהו בסגנון . היום - אני יכולה לענות לך הרבה דברים אחרים שאני יודעת שטוב לי איתם . שכיף לי איתם ושאני מתחזקת מהם והם תורמים לי . לפיתוח של עצמי . והם לווא דווקא קשורים למשקל או לכמה אכלתי היום /אתמול וכו' ... אז כן - זה צעד משמעותי בשבילך . לשמוח ולהנות מבלי להיות תלוייה ב"משקל יעד". שוב -אני לא מצפה ממך שתפסיקי להסתכל על הדברים בעיניים של המחלה . אנחנו תמיד נהיה יותר רגישות . תמיד נסתכל על הדברים קצת בפיקפוק ... אבל אנחנו יכולות לצמצם את זה לרמת המינימום וכמובן שלא יפגע לנו ביומיום . הריי אני תמיד אומרת שזה מאבק יומיומי שהופך עם הזמן וההתמודדות ליותר קל . אבל אני לא מתיימרת לומר שהוא נעלם . קצת מבאס אבל חיים עם זה . ואפשר לגרום לדברים שעדיין יראו בצורה מפוכחת ובריאה . ולא לתת ליצרי המחלה להשפיע ולהדוף אותך חזרה . בחורות רזות תמיד תראי . מגזינים עם בנות עם מידות "מושלמות" תמיד יהיה ... פרסומות , סרטים וכל עולם הפרסום שלנו מבוסס על זה . כי זה מה שמוכר , כי זה מה שרווח בחברה המודרנית והמטריאליסטית שלנו . אבל ! וזה אבל גדול ... השאלה איך את מתייחסת ל"טריגרים" האלה ... העניין עם טריגרים זה לא לתת להם להשפיע עליך . כשאת יודעת שאת תראי בחורה ברחוב שתקנאי ותגידי "למה אני לא כזאת" . אז תדעי שזאת העיניים של המחלה אצלך מדברות . כי הרבה פעמים אנחנו לא ממש מודעות לעצמנו . אנחנו אולי חושבות שאנחנו כן . אבל למעשה אנחנו מסתכלות על עצמנו בעיניים מעוותות למדיי . ההגיון שלנו הוא הרי הגיון לא ממש בריא . אם אפשר להגיד ... אני אתן דוגמא שקרתה לי - אני הריי לא משנה מה יגידו תמיד אחשוב שאני שמנה . זה מבאס ואני מנסה לעבוד על עצמי אבל בינתיים קצת כשלתי בנושא הזה ... הייתי לפני כמה חודשים עם חברים שלי בבר . ישבנו כמות נכבדה של חברים . ויש לי חברות כוסיות . ( בלי להעליב את המין הנשי ... רק בלשון של סלנג ) יש לי חברות שנראות טוב . ולא משנה מה יגידו לי , אני תמיד אחשוב שאני נראית פחות טוב מהן . גם אם אחרים יגידו לי שלא . זה ממש לא משנה כי אני לא רואה את הדברים כפי שהם רואים . אני לא מסוגלת להבין אותם . נכנסתי שנייה לתוך הבר ( ישבנו בחוץ ) , וחיכיתי לחברה שלי עם עוד 2 חברים שלי , בא אליי בחור - אחד הבחורים היפים . נראה כמו אל יווני . בכיף יכול לדגמן לדעתי ולדעת חברים שלי ... ופשוט לקח לי את היד ובא אליי לאוזן ואמר לי : "מצטער שאני מפריע ולא קשור , אבל הייתי חייב להגיד לך שאת הבחורה הכי יפה שראיתי בחיים שלי . " אני הסתכלתי עליו דיי מובכת ,דיי המומה , דיי יודעת לאן הוא מנסה לחתור - הריי חשבתי שכשאר הבחורים ה"מאוד יצירתיים" הוא מתחיל איתי . וזה עוד אחד מהמשפטי פתיחה הבנאליים שיצא לי להיתקל בהם :) . מה לעשות בחורים - יצירתיות לא תמיד הצד החזק שלהם ... ואז באתי להגיב ולהגיד משהו בסגנון - "אני בטוחה שאני הראשונה ששומעת את זה" . והוא אומר לי ישר , כאילו קרא את מחשבותיי : " אהה ואני הומו ..." . זה קצת השאיר אותי חסרת מילים . כי הסיבה שחשבתי שהוא אמר את זה קצת נשללה על הסף . כל הזמן הזה אני מסתכלת עליו כאילו הוא נחת ממאדים . והוא לא מכיר אותי הריי ... מנסה לראות מאיזה סיבה שבעולם יש לו אינטרס להגיד דבר כזה . ואז הצלחתי להשחיל לו תודה מאוד מאוד מובכת . כשחברים שאלו אותי מה היה הדבר המוזר הזה שקרה עכשיו , הם ענו לי בתגובה : " תמי זה הריי לא משנה מה אנחנו נגיד , את תחשבי שאנחנו סתם אומרים לך את הדברים האלה ותחשבי שאנחנו משקרים או עובדים עלייך , אבל את לא מבינה את זה כי את לא רואה את עצמך כפי שאנשים אחרים רואים אותך". וזה כל כך נכון . אני עד היום מנסה להבין את אותו בחור - מאיפה הוא הגיע לזה שאני יפה ? ושאני עוד הכי יפה ? זה מצחיק ... אני לא תופסת את זה .... אחרי כן פגשתי אותו בשירותים - והתחלנו לדבר שוב ... חוץ מזה שהוא שלל את העניין שיש לו אח תאום סטרייט :) , הוא ענה לי שהוא באמת אמר את הדברים בתמימות מוחלטת ומתוך אמונה בדבר . ולא כי מישהו אמר להגיד ... מסקנה ? לא תמיד אנחנו רואות את המצב כפי שהוא באמת קורה בשטח . להגיד לך שעכשיו כל התפיסה שלי לגביי השתנתה ? הלוואי ... ממש לא ... אבל באיזשהו מקום זה כן ערער לי מעט את הביטחון בכמה אמונות שחשבתי על עצמי . אז אחרי שחפרתי לך עליי - זה המקום להקביל את המקרה אלייך . את מבינה - כשאנשים כמו אמא שלך , או ממונים עלייך בחוג לתיאטרון , או אנשים אחרים שהם לא את , אומרים לך שאת טובה , מוצלחת ... זה מדרבן אותך ומחזק אותך . וגם אם אנחנו לא ממש מבינות למה הם מאמינים בנו ככה - כי אנחנו לא ממש מאמינות בעצמנו , לא מספיק לפחות , זה עדיין קצת מערער את האומנה שאנחנו לא שוות , לא מוצלחות , וכו' ... כלומר זה מערער את הביטחון של באמוה הטבועה בנו - שרזון=אושר=הצלחה וכו' ... וזה כשלעצמו דבר חשוב מאוד עבורינו . ועוד משהו - כשידעת להישאר בטוחה בעצמך , להמשיך להאמין בדרך שלך , להמשיך ללכת לכיוון המטרות והשאיפות שלך בחיים , גם כשמישהו כמו דודה שלך באה וניסתה להסית אותך משם ועלרער את הביטחון הזה . כלומר עמדת בגבורה בפנייה . זה מדהים . וזה מראה כמה חוסן נפשי יש לך . את כנראה לא מודעת לעוצמה שלו עדיין . ולסיום - רציתי להמשיך לבאר את עניין המקום שנוצר כתוצאה מהפסקת הדיאטה . תראי , הריי הדיאטה היוותה חלק נכבד מהיום שלך . היא הייתה למעשה הדבר שהעסיק אותך הכי הרבה . "המטרה הכי נעלה " . ועכשיו כשהיא נמוגה לה , וטוב שכך אם יורשה לי להוסיף , אז יש מקום להשקיע ולפתח מטרות אחרות ודברים אחרים שאת מעוניינת בהם . כמו לימודים כמובן . ותיאטרון שזה תחום שאת מעוניינת לעסוק בו ומאוד מעניין אותך . כשאת פחות עסוקה במחשבות שלך בדיאטה , את נותנת לעצמך גם פיזית יורת להשקיע ויותר להנות מדברים אחרים שפעם לא נתת להם . ואת רואה את ההבדלים . אז עכשיו תגידי לי את - מה עדיף ? המצב שאת כרגע בו - מאושרת , מצליחה, אהודה , אהובה , אנשים מאמינים בך ואת רואה תוצאות יפות בשטח לאור ההשקעה שלך בנושאים אלו . או - להמשיך עם הדיאטה ואז לא יהיה לך מקום לכל הדברים הנפלאים שאת מצליחה לעשות אותם עכשיו כי הם עלו רמה בסולם העדיפויות ? אני חושבת שאת יודעת את התשובה לשאלה כבר ... בכל אופן , נשיקות בינתיים . אני מצפה לשמוע ממך מותק . תמי נ.ב. זה בסדר שאת עונה מתי שיש לך זמן . גם לי אין זמן כל כך אבל אני מוצאת זמן כי אני מרגישה צורך להיות כאן . סוג של תרפייה שמונעת ממני להתעסק בזה במשך היום . בכל אופן מתי שאת מרגישה צורך - אז תדעי שאת צריכה להיות כאן .

זה נכון..ברור שעדיף להיות אהודה שמחה מאושרת ומצליחה..אבל מה עם.. שמנה?? הרי הבטן שלי.. היא לא ירדה ואם אני אמשיך ככה לאכול היא גם לא תרד. והיום חשבתי לעצמי, הדבר שאני הכי רוצה זה להיות שחקנית..אבל-מיהם האנשים שהקהל הכי אוהב לצפות בהם- אנשים רזים או שמנים?? כמובן שאת יודעת את התשובה לשאלה.. ואז חשבתיי לעצמי- אבל יש לי כישרון משחק! והקהל אוהב לראות אנשים שיודעים לשחק טוב!.. את מבינה?..אני בעצם נקרעת בין הרצון להצליח לבין הרצון לרזות!! שוב זה סותר אחד את השני!! למה זה לא יכול להתקיים ביחד??? מעגל הדיאטות שלי בחיים לא ייפסק!! אני יודעת! אני מכירה את זה! כי אני מכיתה ז' כבר בדיאטות! עכשיו אני בכיתה י'!! לפעמים אני מפסיקה את הדיאטה..אוכלת ואוכלת עד שבסוף אני כבר לא יכולה ומתחילה דיאטה...ושוב מפסיקה אותה ושוב אוכלת ושוב נכנסת לדיאטה.. אווווף.. מתי זה יגמר??? אני רוצה לאכול בלי להסתכל על הבטן שליי.. אני רוצה להיות רזהההה:-( לאהוב את עצמיייייייייייי! מתי אני יוכל לאהוב את עצמי??? אני כל כך שונאת את עצמי מבחינת מראה.. מתעבת!! מבחינה פנימית זה כבר משהו אחר.. אבל הת.ז של בנאדם זה החיצוניות.. לא הפנימיותת!! בקשר למה שכתבת על חברות שלך.. אין לך מושג כמה אני מזדהה איתך!!! חברות שלי כאלה יפות..ואני באמת מרגישה הכי נחותה ליידן!.. רק שהן לא אומרות לי שאני יפה.. לדעתי את באמת יפה..חחחח אפילו לא ראיתי אותך אבל את נשמעת לי יפה.. אני שמחה שמצבך טוב עכשיו..שימשיך להיות ככה:-) תמי, זה אפשרי לעשות כל מה שאת רוצה ובו בזמן גם לרזות?? זה אפשרי??? ועוד משהו תודה על הכלללל! אני מרגישה שיש מישהי שבאמת מבינה אותי.. להצגה הראשונה שאני יופיע בה- תקבלי כרטיס כניסה חינם:-) אוהבת המוןןןןן **חמודה**