לתמי!

מה נשמע?? אתמול הייתי ביום הולדת של חברה הכי טובה שלי. בכלל לא היה לי חשק ללכת. כמו שקרה לי בחודשיים האחרונים, לא היה לי חשק לצאת, או לחגוג, או לראות אנשים. אבל מה לעשות? זאת חברה הכי טובה שלי, ויש לה יומולדת. אז הייתי חייבת ללכת. בקיצור, היה מממממממממממש כיף!!!!!. היינו בבית קפה, [[ואכלתי בלי חשבון..]], וישבנו, ומלא חברות שלי חיבקו אותי וידידים שלי, וכולם אמרו לי: לאן נעלמת??. ואז, כשישבתי שם, הבנתי שכל כך הרבה זמן כבר לא נהנתי. כל כך הרבה זמן לא יצאתי. וחשבתי לעצמי: לאן כל זה נעלם?? לאן נעלם החשק לצאת, לבלות לראות חברים וחברות??. זה נעלם עם תחילת הדיאטה. ואני לא מבינה, למה דיאטה והנאה חייבים לסתור אחד את השני?? למה כשאני בדיאטה אין לי חשק לעשות כלום?? הרי, דיאטה לא אמורה לדכא מצבי רוח.. וזה דיי ביאס אותי.. אני מתכוונת, ממש נהנתי, אבל אני שונאת את הדיאטה הזאת!! זה בגללה אני כבר לא יוצאת ולא נהנית!! ואני לא יכולה להפסיק אותה.. למה זה סותר אחד את השני?? עוד דבר, ביום חמישי היה לי אירוע, וכבר השלמתי עם העובדה שאני ייאכל באולם אוכל.. ולפני שיצאתי לאירוע ממש התרגשתי את לא יודעת כמה! התרגשתי בגלל שאני הולכת לאכול ו"מותר לי" כביכול. ואני פתאום מוצאת את עצמי חושבת: "וואי איזה כיף! פיתה עם חומוס!" נשבעת לך שזה מה שחשבתי..ואמרתי לעצמי: אמאלה לאיזה מחשבות הגעתי? שאני נתרגשת מאוכל?.. בכל מקרה היום התחלתי דיאטה חדשה..כאילו..מהתחלה.. ודבר אחרון, ראיתי היום סרט שחיכיתי לו הרבה זמן. על 2 חברות אנורקטיות. קוראים לו "חברות מסוכנת". או בשמו האמריקאי: when friendship kills. זה לא היה דוקומנטרי, זה היה סרט רגיל.. אבל אני מצטערת שראיתי אותו. קודם כל אחרי שראיתי אותו, הוא גרם לי הרגשה מוזרה..של עצב כזה ודיכאון. אח"כ זה גרם לי תחושת פחד.. פחד שייקרה גם לי מה שקרה לזאת שבסרט. אני יודעת שאני לא יהיה אנורקטית אבל פחדתי ולא ידעתי ממה. בסופו של דבר הסרט גרם לי להחליש את הרצון לעשות דיאטה!! בגלל שכביכול "התחריתי" עם הדיאטה של הדמות האנורקטית בסרט!! אני ממש דפוקה אה? ואז ליידה הרגשתי שהדיאטה שאני עושה לא שווה כלום ואני בחיים לא ירזה אז בכלל אין לי טעם לעשות דיאטה. אבל אני מנסה להתגבר על זה ולחזק את הדיאטה שלי. אמא שלי עכשיו הכינה אוכל, וחשבתי אם לאכול או לא לאכול.. בסוף החלטתי שלא. ואז היא הביאה לי לטעום.. לקחתי את זה, פתחתי את הפה, השיניים שלי נגעו בזה, ואז בשנייה האחרונה- לא אכלתי מזה ואמרתי לה שלא בא לי כי אני לא רעבה. אוף, זה דיי מתסכל למרות שלפעמים ההצלחה של ההרעבה גורמת לי תחושת סיפוק אבל זאת הרגשה כזאת חרא שאני חושבת לעצמי שזה לא פייר שאני מונעת מעצמי אוכל בעוד בנות רזות אחרות יכולות לאכול מה שבא להם בלי חשבון. איזה בנות רזות?? המשפחה שלי! כולם יושבים לאכול אוכל כל כך משמין בלי לחשבן בכלל!. זה לא פייר. אני שונאת את הדיאטה. אבל חייבת לרזות. ועוד משהו אחרון חביב, אני מזה שמחה שיש לי מישהי שאני יכולה לספר לה מה עובר עליי.. אני שמחה שיש לי אותך. באמת תודה על הכלל **חמודה**

אצלי הכול פאנן :) ... לא באמת שבינתיים הכול בסדר . אפילו יותר מבסדר ! אין לי מושג למה . אבל טוב שכך ... פשוט טוב . אני מקווה שאצלך גם כן טוב . שמחתי לקרוא את ההודעה שלך . באמת שהעלית לי חיוך על הפנים . ( טוב זה לא חוכמה גדולה לעשות את זה אבל עדיין שמחתי לקרוא שאת בסדר ) . היציאה הזאת עם חברים . זה הדבר שהיית זקוקה לו עכשיו . באמת . זה סוג של שינויי אווירה אני קוראת לזה . לפעמים זה מה שצריך לעשות . לשנות פאזה . חברים יקרים ואוהבים שכיף לך איתם ומסיחים את דעתך מההפרעה וההתעסקות המוגברת באוכל ובדיאטה זאת התרופה הכי טובה לדעתי . ומזלך שנפל בחלקך להיות אחת מברות המזל שאצלן זה עובד ומשפיע . כמוני . אמרתי לך שזה מה שאת צריכה או לא ? :) לשאלתך - דיאטה והנאה לא חייבים לסתור אחד את השני . אנחנו בוחרות שכן לעשות זאת . בואי אני אסביר לך דבר או שתיים על התרבות שלנו בחברה המודרנית - כיום ככלל , לרוב האירועים החברתיים מלווים באוכל . יש יומלדת- אז הולכים למסעדה . בית קפה . יש כיבוד במסיבה וכו' ... חתונה / סיום לימודים / סיום צבא / סיום של כל פרק משמעותי בחיים שלנו - יש אוכל . יש כיבוד . אפילו ביציאות עם חברים הרבה פעמים , היציאה מתחילה או מסתיימת באוכל . ככה זה . התרגלנו שאוכל יהיה חלק מאירועים משמחים . אני עד היום שאני יוצאת עם חברים , כמעט ברוב המקרים - חברים שלי מחליטים שנשב ונסגור את הלילה באיזה בית קפה 24 שעות /מסעדה 24 שעות וכו' . אנחנו , בנות עם הגיון מעוות למדיי :) מכורח הנסיבות , מסתכלות הרבה פעמים על אירועים כאלה כאל משהו שכדאי להמינע ממנו . למה ? אוקי אז כמה סיבות - ראשית כי יש שם אוכל ואנחנו הריי מנסות להימנע ממצב שיש אוכל במקומות , לא לאכול ליד אנשים . לאכול משהו שהוא מעבר למה שאנחנו מציבות לעצמנו , לא נוכל לאחר מכן להקיא וכו' .... ושנית כי שוב - כל הפואנטה היא שאנחנו מקשרות אוכל למשהו מהנה . ואנחנו הריי באיזשהו מקום לא ממש רוצות לתת את ההנאה והמותרות הזאת לעצמנו . אנחו הריי באיזשהו מקום בתת מודע , מנסות להעניש עצמנו . מכל מיני סיבות שונות ומשונות ... אבל זה יוצר מצב שבנות עם ה"א , הרבה פעמים לא רוצות לצאת ולהיות בחברה שכזאת . כמובן שאם תשאלי אותי - להיות עם חברים/משפחה הרבה יותר כיף . לא ? ואם אוכלים , ואם אנחנו רוצות . ואם אנחנו רעבות , או מתחשק , אז מותר לנו . כמובן שקל להגיד , קשה לעשות . הריי אנחנו לא נרשה זאת לעצמנו לצערי ... אז כשאת הרשית לעצמך לאכול - זה צעד משמעותי בשבילך גם אם אינך רואה זאת . כי נתת לעצמך להנות . לא חשבת מה אנשים אחרים יגידו אם אני אוכל את זה .... וכן הקשבת לרצונך האמיתי . שהיה לאכול ! וזה סבבה לחלוטין מותק . הסרט שראית - נשמע מוכר . ראיתי כמה וכמה סרטים שקשורים לנושא של ה"א , לכן איני זוכרת אם ראיתי אותו . אם תפרטי אומר לך מה דעתי עליו ... אבל זה לא עקרוני . ההזהות שלך עם הגיבורה . התחרות הסמויה הזאת . שאת שמת לב אלייה במודעות מפליאה ( וטוב שכך ...) , היא מה קורה לכלונו כשאנו מגלות על מישהו נוסף שקשור לנושא . הריי אצלי ואצל חברות שלי זה היה דירבון וקנאות . כל אחת ניסתה להוכיח שהיא צמה בצורה יותר טובה . יותר אפקטיבית . שורפתיותר קלוריות . לא עולה במשקל . יורדת במשקל ... וכו' .... כך שאני מבינה מאיפה זה בא אצלך . חשוב לך למנוע מצב של השוואות . מצב שבו תגידי לעצמך :"היא יותר רזה , אז אני אקצין את מעשיי ואהיה כמוהה או יותר רזה ממנה ..." וזה הליך המחשבה שלך הריי . ככה המחלה מדברת מתוכך . אבל אלו שוב , קולות שאת צריכה להיות מודעת אליהם . ולגבור עליהם . לחשוב על מעשייך - מפרספקטיבה שונה . זוכרת שדיברנו על זה ? דבר שני - אני מבינה את גודל התסכול מהמחלה . את ברגשות הסותרים . את הקונפליקטים הפנימיים שלך ... ויש הרבה כאלה . מותק הלוואי שהייתי יכולה להעלים אותם . אבל ככה זה . את צריכה להלחם במחלה . את חייבת להמשיך להיאבק בה . ולרצות לעזור לעצמך . לרצות להנות מהחיים ומאוכל ( שמגיע לך להנות ממנו ) בפרט . לא חייבים לבלוס , ולהאביס על עצמך יתר על המידה . קיצוניות היא לא טובה באף דרך . אבל בהחלט להנות מאוכל . מאירועים חברתיים שכוללים אוכל . ולתת לעצמך לחיות עם זה בשלום בלי ייסורי מצפון שאכלת את סנדביץ' ארומה בלבם לבן ולא דגנים ( סתם לדוגמא +פרסומת סמויה... ) :) בכל אופן - אני מבינה אותך , אומרת את הדברים אלה גם לעצמי . ושוב זה קשה אבל שתינו צריכות ללמוד להתמודד עם הדברים . והכי חשוב כמו שדינדין אומרת - לקבל . לקבל את עצמנו . ושמותר לנו לטעות . ושמותר לנו ליפול . ומשם הדרך תהיה הרבה יותר ורודה . ואכן כשאני מתחילה לעשות זאת , וללמוד זאת - אני שמה לב לשינויים המבורכים שחלים בי . באני הפנימי שלי . באיך שאני מסתכלת על הדברים . וזה פשוט כיף , בובה . אז כדאי לך לאמץ את הדרך ולנסות ללמוד , כמוני ... אני פה . כרגיל מותק . כיף לי לקרוא שזה עוזר לך לפרוק קצת . אני שמחה אם אני תורמת ולו במעט . את יכולה לתקשר איתי גם דרך האי -מייל שלי . מסנג'ר פחות יוצא לי להיות . מפאת חוסר זמן או יותר נכון מעדיפה לראות את האנשים כשיש לי זמן מאשר לדבר איתם במסנג'ר . סדרי עדיפויות שכאלה ... בכל אופן - לכל דבר אני כאן . אל תהססי . נשיקות מאמי , ושבוע קסום ומלא חוויות טובות שיהיה לך אוהבת תמי

תמיייייי אני לא מאמינה. אולי גם את לא תאמיני. הפסקתי. הפסקתי את הדיאטההה!! :-( [[אני אומרת את זה בעצב..שלא תביני לא נכון]].. והכל בגלל הסרט הייצוררר הזה!!!!!! למה ראיתי אותו למהה????? מאז הסרט אתמול הדיאטה נלחשה, הרצון לדיאטה פחת.. המחשבות על ההצדקה לדיאטה הלכו והתעמעמו.. ואני אפילו לא מבינה למה זה קרה!!... אני לא מבינה את זה.. הסרט הזה- במקום להוות לי טריגר [[ כמו בפעמים הקודמות]] הוא עשה בדיוק ההיפך!! ת'אמת, הדיאטה שלי בימים האחרונים הלכה ונחלשה, לא מבחינה פיזית, אלא מבחינה מחשבתית, פתאום התחלתי לשאול את עצמי למה אני צריכה את הדיאטה הזאת ולמה היא טובה ואולי כן כדאי לאכול.. אז החלטתי לראות את הסרט, על מנת שייגרום לי לחזק את הדיאטה שלי, כמו שקרה בפעמים הקודמות.. וחיכיתי הרבה זמן לסרט הזה.. אני יודעת שזה נשמע מטומטם אבל זאת האמת!! קיוויתי שהסרט ייגרום לי לחזק את הדיאטה..וזה עשה ההיפךך!!. עכשיו אני מנסה לא לטחון אוכל בגלל שהפסקתי הרעבה, ואני מקווה לאכול מאוזן ונורמאלי. וזה קשה.. כי זה או שאני טוחנת או שאני כבר לא מרגישה רעב.. אני כל הזמן הזמן מסתכלת על הבטן שלי.. כמה שהיא נפוחה ואני בטוחה שרגשות האשם ימהרו להגיע עוד מעט, ככה אני מרגישה אחרי כל דיאטה שאני מפסיקה. אוף אני שונאת את עצמי, שוויתרתי לעצמי. אני לא מתכוונת לאכול חטפיים ממתקים שוקולד או עוגות. רק ארוחות. אוףף..אני ממש בדיכאון.. אולי אני יעשה שוב את הדיאטה אבל לא יודעת מתי.. ומה יהיה עכשיו?? עם הפסקת הדיאטה גם כל הרגשות ייעלמו? והמצבי רוח? וחוסר הרצון להנות?? הכל ייעלם? אבל אני לא ייאהב את עצמי. יש לי כל כך הרבה שאלות לעצמי, אבל אני לא יודעת לענות עליהן! ולמה אני לא מצליחה עם הדיאטה??..וזה יהיה קשה עכשיו כי אני כל הזמן ייסתכל על הבטן שלי, וגם חברות שלי נורא רזות..ואמא שלי שכל הזמן מעירה לי על הבטן.. והיטיול השנתי שאני לא רוצה לצאת אליו..והקנאה בבנות רזות ובולמוסים שיבואו בעקבות ההרעבה והעצב.. כל כך הרבה עצב, וכעס על עצמי שלא הצלחתי.. ואולי יותר פשוט להיות בדיאטה???? לפני כמה ימים חזרתי לבית עם ידיד שלי, והוא אמר לי: אל תדאגי את עוד תגבהי. את פשוט לא אוכלת מספיק. את צריכה לאכול! את לא אוכלת מספיק. פתאום הוא אמר לי את זה! ומאיפה הוא יודע בכלל???? והתחלתי להגיד לו: אני כן אוכלת! אני כן!! מאיפה הוא יודע??? וחברה טוב שלי, אמרתי לה שהפסקתי את הדיאטה היוום, אז היא אמרה לי: ברוך ה'. למה? למה כולם נגד הדיאטה? והיא אפילו לא ידעה שהרעבתי את עצמי , כל יום היא שאלה אותי: למה את לא אוכלת? אמרתי לה שאני לא רעבה, כואבת לי הבטן או שלא בא לי.. וואי נמאס לי הדיאטה הזאת סיבכה לי תחיים...פעם הכל היה כל כך פשוט.. עכשיו הכל חרא.. לפני שאני אוכלת יש לי התלבטות בנות רזות זה קנאה ליציאות אין לי כוח וקניית בגדים זה בכלל סיפור בגלל שכל חולצה מבליטה לי את הבטן!! נמאאאאאאאאאאאאאאססססססס ליייייייייייייייייייייייייייייייייי. וואי הלוואי והכל היה קל.. הלוואי והייתי לוחצת על כפתור והכל היה נמחק... כל הדיאטה. כל החשיבה הזאת. מה אני עושה תמי? מה? אני כבר לא יכולה.. אולי עדיף לי להמשיך בדיאטה?..הכל יותר פשוט בדיאטה הזאת.. חייבת עזרה.. כל כך נמאס. **חמודה**