דינדין - את צודקת אני יודעת
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
וואו כמה שאת צודקת ובדיוק אמרתי את זה לעצמי לפני כמה ימים.. בתחלה שהגעתי להחלטה להפסיק ולהחלים, הייתי נוקשה עם עצמי ולא הרשיתי לעצמי להקיע בשום תנאי שהוא.. הייתי מססמנת סמיילי - כמו ילדה קטנה בכל יום שעבר ללא הקאה.. מצחיק, אבל הצליח!!! חודש וחצי בלי הקאות אחרי שנים של הקאות!!! ואז הגיעו החגים, נשברה שגרה וגם ממש פניתי למרפאה ברמב"ם יופי לי כל הכבוד - - אבל מאז מצבי האיישי ממש מדרדר.. וכן זה בדיוק מהסיבה הזו, אני כאילו אומרת לעצמי נו את הולכת לטיפול, אז לא נורא... אני יודעת שזה לא בסדר - אבל בינתיים לצערי זה המצב.. אני לא רוצה לוותר לעצמי, משתדלת שלא אבל המשמעת העצמית שהייתה הולכת ונעלמת.... זה מדאיג, אבל אני נחושה להצליח ומקווה למצוא שוב את הדרך הנכונה!!! היום הלכתי לעשות בדיקות דם - ראשוניות ונקבע לי איבחון פסיכאיטרי... מה נותר לי להגיד - רק תודה שאתן כולם שם להקרוא ולעודד, תודה רבה.. הפורום הזה היה הצעד השני אחרי ההחלטה בראש.. אבל בעצם עזר לי להפוך את ההחלטה לסוג של מעשה.. תמי - זה כיף לדעת שלפחות החוסר אונים שלי והייאוש שלי מעודד ומפיח תקווה!!! סוג של נחמה מוזרה... והכי כיף לדעת שיש שם מישהו רחוק שמבין ותומך מכל הלב, ומקווה בדיוק כמוני להצלחה המיוחלת!!!! תודה והמון אהבה רעותי!!!
תראי ממש לא התכוונתי שהייאוש והתסכול שלך מפיח בי תקווה ... כנראה שלא הבנת אותי נכון או שאני לא הסברתי את עצמי נכון ... אני פשוט חושבת שלמרות שהייאוש , החוסר אונים , הבלבול וכל הרגשות הקשים וההפכפכים שאת מרגישה כרגע קיימים , הם עדיין קיימים לצד רגשות טובים שכן מוכנים לעזור לך לצאת מהמקום האפל הזה שהרגשות השליליים שלך לוקחים אותך . בכל זאת , הרצון הזה שלך לעזור לעצמך ,על אף הקושי הרב שכרוך בכך , ( ותאמיני לי שאני מבינה אותך )השביב תקווה הזאת שכן נוטלת אחריות על עצמה . שלא מוותרת . שלא פוטרת את עצמה בתואנה שזה יותר מידי קשה . זה מה שמעורר כבוד . זה מה שאני שמחה לקרוא עליו . המלחמה הזאת שלך עם עצמך . שאת לא מוותרת . שאת אומנם בהתחלה , וקשה לך כמו לכולנו , אבל עדיין את לא מוותרת . זה טוב . וזה נקרא לקחת אחריות על עצמך . וטוב שכך . וכן כולנו נשכיל לעשות כן . ולא רק בנות עם ה"א . זה לקח שכולנו צריכים ללמוד אותו בחיים ... אדם הוא ברשות עצמו . הוא יכול להיעזר באנשים אחרים בדרך , אבל את מירבית העבודה הקשה , הוא יצטרך לעשות וללמוד לבד . תמשיכי לעדכן , אל תאמרי נואש ! תמשיכי להלחם . זאת המטרה שלך שלך כרגע ואת תצליחי כל עוד את דבקה בה ... יש מפלות בדרך , אל תצפי שלא יהיו . מותר לנו ליפול . אנחנו רק בני אדם הריי . לא גיבורי על ( אני צריכה להגיד את זה לעצמי גם :) ...) וכמה שזה קשה , גם אני וגם את צריכות להשלים עם העובדה שמותר גם לנו ליפול ... כל עוד אנחנו לומדות לפעם הבאה כמובן . שוב - קבלי את כל אהבתי , מחזקת אותך ... יהיה בסדר מותק . תאמיני בעצמך ... נשיקות בינתיים , ואני מצפה לשמוע עידכונים ! תמי
אני בטוחה שאת יכולה ויש לך את הכוח עצם הרצון שלך..והפנייה לעזרה, ההבנה שלך את עצמך גם כשזה קשה ונופלים..תזכרי תמיד.. "אני בתהליך, לא נורא אם נפלתי ממשיכה מעכשיו" (לא ממחר או עןד שבוע!! אני כאן אי מתי שתרצי..אוהבת ומאחלת לך בהצלחה והמון כוח..נשיקות שלוחות לך מכאן. דינדין
