מה יהיה??

אוףף אני כלכך כועסת על עצמי שהבאתי את עצמי למקום הזה...בסך הכל רציתי להיות רזה ויפה...ושיאהבו אותי ובסוף כיערתי את עצמי והרחקתי ממני את כולם..אז למה אני לא מוכנה להשתחרר מהמחלה המטומטמת הזאת ולאכול כמו בנאדם???? היא רק הרסה אותי........אין לי מחזור....כולם נגעלים ממני ואומרים שאני שלד(למרות שנאי חושבת שאני שמנה ולא מבינה אותם)השיניים שלי ממש נשברות לי בפה...והם צהובות...כל השיער נושר לי..אני חיוורת ונראת כמו מתה...פשוט זוועה!! והכי נורא זה שצמחו לי שיערות שחורות בכל הגוף......במקומות שבחיים לא היו לי!!בפנים!!!בגב!!בבטן!זה כלכך מכוער....זה הכי הורס אותי מכל הדברים אני ממש מתביישת!!!!!אני שמעתי שמתי שמעלים במשקל והאיזון ההורמונלי חוזר להיות נורמלי השערות האלו נושרות!!זה באמת נכון???מישהו פה יודע אולי??זה כלכך כלכך מפריע לי!!אני חייבת לדעת עםזה נכון ולהתנחם לפחות בזה...אני כלכך רוצה להיות רגילה כמו כולם......ופשוט לא מצליחה!! אני לא מסוגלת לעלות גרם יותר מהמשקל שאני נמצאת בו כרגע...למרות שאני כבר לא מרעיבה את עצמי יותר..אבל אוכל פריטים מאוד מאוד מסויימים ובכמויות מאוד מסויימות..שאני יודעת שבכמותץ האוכל הזה אני לא יורדת לצערי...(וכנראה שגם לשמחתי בצד הבריא שבי)אבל גם לא עולה במשקל.יש בי מקום שמאוד רוצה להיות בריאה...אני רוצה לחזור להיות מאושרת...לצחוק להיות עם חיוך על הפנים...שתיהיה בי קצת שמחת חיים!ולהיות רזה ויפה בצורה בריאה..לא להיראות כמו גוויה!אני מאוד יישמח אם יהיה מישהו שיענה לי על השאלות שמטרידות אותי וגם יהיה נחמד שיהיה לי מישהו שאני יוכל לדבר איתו:)..כי אף אחד אחר לא מבין אותי!אולי פה כןן...מחכה לתגובות......שיר.

כשתצאי מזה תהי יפה עוד יותר משנכנסת- השיערות ינשרו, המחזור ישוב ותוכלי להשתולל מבלי להתעייף. נזכרתי לאחרונה שבתקופה הקשה, כשהייתי יוצאת עם חברים, בדרך לפאב לא הבנתי איך יש להם כוח ואני צריכה לאזור כל כך הרבה אנרגיות על מנת לעשות את כברת הדרך הזו מהאוטו לכניסה לפאב עד שאתיישב ואוכל לנוח. זה נראה לי אבסורד- לא קישרתי באמת. בתוך תוכי אמרתי שאולי- אבל לא האמנתי שמה שיפתור לי את הבעיה זה לאכול קצת יותר. בובונת- תפסיקי להרגיש לא יפה ולהתנצל על איך שאת נראית- את באמת רוצה שכל אחד שרואה אותך יגיד: "הנה, גם היא, איזו חלשה- גם היא נפלה לאנורקסיה" את יותר מזה, נכון? תהיי גיבורה... תבדקי את משקל היעד שלך, אל תוותרי לפני שתגיעי אליו- BMI- יודעת מה זה נכון? אז תבדקי שאת 19 ככה, אני בטוחה שאיש לא יעלה על דעתו שאת לא ממש רזה גם אם תהיי יפה, עם וסת ובלי שיערות גרוזיניות(: איך שלא נבין אותך??????

אני יודעת בדיוק מה עובר בראשך..רק שאת רואה את עצמך במשקפיים לא נכונים כרגע משקפים שמושפעים מהמון סיבות אחרות..כמו העובדה שבעינייך..רזה = מוצלח יפה אהוב ורצוי ..ושמן לא..כמו העובדה שאם לא תהיי כך ידחו אותך..וכו'.. העניין האמיתי הוא הבעיה שלך עם עצמך..גופך מי שאת ולא המשקל תכלס...מה גם שלא חייבים להיות או רזים אוש שמנים קיצוניים נכון? באופן עקרוני?! אבל אצלך בראש יש או זה או זה אין אמצע..וכאן יש כמה בעיות.. 1. הדימוי שלך 2. השליטה באוכל כדי להיות מישהי שנראית כלפי חוץ שולטת בחייה 3. השחור או לבן אין אצמע.. לעניין הבריאות...הנשירה וכו' לא תפסיק היות ואת מחסירה מגופך המון דברים חיוניים לצמיחתו ובכלל השיניים לי בזמנו היו קרחות את יודעת מה זה..הייתי מסדרת את השיער רק עם ג'ל וקוקו שלא יראו..צמיחת השיערות הן כמו שאמרת בשל ההורמונים שהשתנו בגופך..ותדעי לך שיש שערות שנושרות ויש כאלה שלא!! ואין מה לעשות...רק דברים חיצוניים או טיפולים!! מבינה? שיר מקסימה שלי את זקוקה לעזרה ואת יכולה כן להיות מאושרת ולחיות חיים נורמאליים תאמיני לי אחרי 13 שנה עם המחלות הללו הכל יחד אני יודעת שאפשר גם אחרת..אני במצב שונה בחיים היום מאושרת ועיניי בורקות וגם מהסיבה שהנני יודעת מי אני לא משנה מה יגידו ואם יאהבו אותי או לא..מי אמר שאני חייבת להיות מושלמת? האם יש דבר כזה? יש קריטריונים? בעיני מי ולמה? אני מקווה שתקחי את עצמך בידיים ותלכי לטיפול ותצאי מזה כמוני..את יכולה את לא חייבת להרוס את עצמך!! לא שווה לך לחיות..להנות מהחיים ומה שהם מביאים? ילדים? קריירה..המון דברים..לכי תטפלי בעצמך...תצליח..אני בטוחה.. אני כאן אם רק תרצי..תושיטי יד..את יכולה...!! אוהבת אותך ומקווה שתקבלי על עצמך..לאהוב ולטפל בעצמך כבר מהיום..לפנות לטיפול ויש המון ...היום יש הרבה מודעות וזה כדאי ונגיש..אני אעזור לך אם תרצי... נשיקות מון כוח דינדין

ב"ה כן זה בד"כ נושר כשמעלים במשקל זה לפחות מה שקרה לי כשעליתי למשקל תקין. ועם הזמן חזר צבע ללחיים. העור נראה ורדרד "רגיל" ולא צהוב כמו שהיה שיניים זה כמובן סיפור בעייתי ולא יכול להשתקם מעצמו אבל יוכל להתחזק בהתאם לתזונה שלך, כולל צפרניים ושיער. אין לי כל כך מה לכתוב אני חושבת שדנוש התייחסה מאוד אלייך ואת באמת לא ממש מסוגלת לראות עכשיו אני חושבת שזה כן תלוי בך וזה נורא מקומם ומפחיד לשמוע את זה אבל הבחירה היא שלך והפחד לגיטימי אבל יש שלב שבו את חייבת להחליט אם את מוכנה להמשיך לתת לו לנהל את חייך וזו בחירה שלך ההתמודדות היא אינה קלה והיא כמעט בלתי אפשרית אבל רק "כמעט" המצב שלך כבר נשמע שאת שם עמוק ולך באמת ברמה עובדתית יותר קשה אני לא יודעת כמה זה מנחם או משמח אבל אני בטוחה שאת סובלת וכבר לא יודעת איך. אני יודעת שאחד הדברים שהחמירו תמיד את מצבי היה הסירוב שלי לקבל אהבה, להניח לעצמי להיות, להניח לעצמי לומר דברים, להניח לעצמי לעשות דברים בלי לצפות ורק כשהיתי מעיזה לצאת מההרגלים שלי רק אז היו קורים לי ניסים גם ברגעים הכי "שחורים" ואני מניחה שלא חסר לאף אחד רגעים כאלה. אל תוותרי אלא אם כן את רוצה למות, אלא אם כן את ויתרת ואת משתעבדת למחלה ולרוח המוות. את תראי לבד שאם חס וחלילה חס ושלום תאבדי את חייך את תצטערי ואני לא באה לבאס אותך יותר אני רק אומרת שאת יכולה להחליט אחרת. אני מכירה לפחות שני מקרים קיצוניים מקרוב שיצאו מזה. מכנה משותף? החלטה לחיות ונחישות להיות עם כל מה שקורה בחיים כל מה שמפחיד ועם כל מה שמלכתחילה יצר בתוכך הפרעת אכילה. שמרי עלייך אל תניחי לזה לקחת אותך המון אהבה אנחנו