נמאס לי.

נמאס לי. מהכל. נמאס לי לעשות דיאטות. נמאס לי להרעיב את עצמי. נמאס לי לחשוב על כמה אכלתי היום ועל כמה עוד מותר לי לאכול. נמאס לי לקנא בבנות רזות. נמאס לי לשנוא את עצמי. נמאס לי להיות רעבה כל הזמן. נמאס לי לפחד להשמין יותר. נמאס לי להסתכל על הבטן שלי כל היום. נמאס לי ללבוש חולצות צמודות. נמאס לי לחשוב על מה אני ייאכל בטיול השנתי עוד חודשיים נמאס לי לחשוב מה ייקרה אם אני יפסיק את הדיאטה. נמאס לי לכעוס על עצמי על כך שאכלתי נמאס לי להסתכל על עצמי רק מפרופיל נמאס לי ללעוס מסטיקים נמאס לי לשקר לאמא שלי שהאוכל שהיא הכינה היה מאוד טעים נמאס לי לעשות הליכה נמאס לי לנסות לשייך את עצמי נמאס לי לחשוב אם כדאי לי להקיא נמאס לי לשכנע את עצמי שאוכל זה אסור נמאס לי לחשוב על מה יהיה מחר, עוד חודשיים או בחנוכה עם הסופגניות אני רוצה לחיות את הדקה, השנייה, הרגע להינות מהמחשבה על יציאה לטיול שנתי, ולא לייסר את עצמי במחשבה שבטיול שנתי אוכלים חטיפים. אני רוצה להצטלם מקדימה בשביל היופי, ולא להצטלם מפרופיל בשביל להראות אם הבטן גדלה. אני רוצה לאכול כשאני רעבה ולא לאכול כי עכשיו הגיעה השעה אני רוצה להיות אני ולא להתנהג איך שאחרים רוצים אותי אני רוצה לראות את עצמי כפי שאחרים רואים אותי לאהוב את עצמי כפי שאחרים אוהבים אותי להיות מסוגלת להסתכל על עצמי ולהגיד: אני יפה שהדיאטה תהווה חלק קטן בחיי ולא שפה שאני יהיה מסוגלת לאכול מבלי להתחשבן עם הגוף שלי אח"כ אני רוצה להנות מהגיל שלי. מהחיים בכלל. חלום רחוק... נמאס כבר מהכל. פשוט נמאס. **חמודה**

האמת, שכואב לי לראות את מה שכתבת... כואב לי לראות שנמאס לך כבר מהכל. כואב לי לראות שקשה לך! אבל את יודעת מה אני חושבת? אני חושבת שזה שאת מצליחה לראות שאת נמצאת במצב לא הגיוני עכשיו יכול לעזור לך גם להתקדם. אי אפשר לפתור בעיה לפני שמודים בזה שהיא קיימת. עכשיו את מחליטה מה לעשות עם כל התחושות שלך. את יכולה להמשיך לחיות איתן עוד הרבה שנים. אבל את יכולה להחליט גם שאת עושה שינוי בחיים שלך, שאת לא מוכנה להמשיך ככה. ולקחת את עצמך בידיים ולהתחיל טיפול! ככל שתדחי את זה יותר יהיה לך יותר קשה להתגבר אח"כ. מה את אומרת? אולי הגיע כבר הזמן? כאן בשבילך...

ולא יודעת אם זה אפשרי

ב"ה זה די אופטימי שאת מבינה שזה לא סתם שאת מבינה שזה לא קשקוש את באמת סובלת ואני חושבת שמגיע לך לקבל עזרה אולי בינתיים רק פה אולי בשלב אחר במקום אחר מה את אומרת?? את מוזמנת לכתוב אהובה חיבוק ענקי והמון אהבה אני

זאת תהיה תגובה גם להודעה הנוכחית וגם להודעתך שרשמת לי לפני כן . מצטערת שלא עניתי לך עליה . עברו עליי כמה ימים קצת מדוכדכים אבל , עכשיו המצב השתפר . לא יודעת למה בדיוק . אולי הסופשבוע , שנתתי לעצמי לצחוק כמו שאני צוחקת רוב הזמן . מוסיקה שמחה , חברים יקרים ואהובים , המזג אוויר הנעים והשמשי שהיה היום ... את יודעת - הדברים הקטנים שעושים את החיים . זה מה שבאמת חשוב . אז ככה - אני רוצה להגיד לך שאני באמת , גאה בך . 2 ההודעות האחרונות שלך , מאוד שימחו אותי . כן שימחו אותי ...קראת נכון . למה בדיוק שימחו ? כי את הגעת לתובנות הכי חשובות . לדעת שאת לא במצב טוב -זה הדבר הטוב ביותר שיכלת לעשות לעצמך . לקחת על עצמך אחריות - כנ"ל . להגיד שנמאס לך להרגיש , לעשות , ולחשוב כמו שאת מרגישה ! זה מעולה !!! (אני ממש מתרגשת ...כפי שאת רואה ) . עכשיו את יכולה לעשות משהו בנידון ! עכשיו את יכולה להגיד לעצמי - " נמאס לי - בוא נשנה את המצב " . לא להיות פסיבית - זוכרת שאמרתי לך ??? לא להיות שאננה , אדישה למצב , עם יד על הדופק , עירנית ודרוכה ??? זה בדיוק מה שאת עושה ! וזה נפלא כשלעצמו . ומה מכאן ? מה עכשיו ? טוב , כפי שהילה האהובה אמרה לך , את יכולה ואף רצוייה כאן . איפה שתהיה לך אנונימיות ( אם את חפצה בכך בשלב זה או בכל שלב ) , תמיכה , קבלה , עזרה , פריקת מכאובים , שאילת שאלות . העלת דברים לדיון . לא תאמיני כמה חוזק וסיפוק אפשר לשאוב מזה . וכן - גם לעזור לאחרות . לעודד ולקרוא מה שעובר עליהם . ללמוד מאיתנו , מדברים שעברו עלינו ושעוברים עלינו . לזהות משהו שדומה אצלך , וללמוד איך להתנהג . ואיך להיאבק ואיך להתחזק ולגבור על המחלה . זה לא דבר שלוקח רגע , זה תהליך ארוך , ומייגע - ונראה לי שאני לא ממש מחדשת לך . אבל עושים את זה. ואם נופלים ? אז קמים שוב ! ושוב ושוב ושוב .... ובסוף את מתחסנת , מתחזקת ובסופו של דבר לומדת להתמודד כפי שצריך . הכול עניין של תירגול . הכול עניין של מיומנות נרכשת . על עבודה על עצמך . נטו . כל הזרה שבעולם לא שווה אם לא תרצי לעזור לעצמך . ואת רוצה . אז כאן מתחילה הדרך שלך למסלול הנכון . הדרך על ההבראה . שינוי קווי מחשבה , ושינוי הרגלים זה משהו שאי אםשר לעשותו . אפשר רק להחליף ישן בחדש . להחליף הרגל בהרגל אחר . לנסות להסתכל על הדברים בצורה שונה , ולקבל את הזווית ראייה החדשה . הכול בחיים - זה עניין של פרספקטיבה . ואדם אינטיליגנט - שזאת את ... לומד לסגל לעצמו פרספקטיבות שונות על התמונה השלמה . על החיים . על מצב נתון . ולבחור מתוכם על פי איזה זווית לנהוג ולחשוב . שוב לא קל - אבל תשנני לעצמך " איפה שהרצון שם הדרך " . זאת מנטרה גאונית . שלא מגבילה את היכולות שלך , ושמגיברה את האמונה העצמית שלך . כיוצא מכך את הופכת לאדם יותר חזק , מחושל ובוגר . אני כאן , בשבילך . אוחזת לך את היד בדרך להחלמה . קבלי את העזרה , עשי משהו עם התובנות החשובות שלך . תוכיחי לעצמך שאת יכולה לעשות מה שאת רוצה . ורק מה שאת רוצה . נשיקות בינתיים , וחוסן נפשי תמי

קודם כל תודה על העידוד החיזוק התמיכה ועל גילו האכפתיות. זה מזה יפה לראות שאדם שלא מכיר אותך ואפילו לא יודע את השם שלך מגלה כלפיך כל כך אכפתיות, וכל כך חשוב לו לעזור. באמת תודה אני ממש מעריכה את זה. בקשר למה שכתבת לי.. "שינויי קו מחשבה..שינוי הרגל חיים".. זהו. זה בדיוק מה שעשיתי כשהתחלתי את הדיאטה. החלטתי לשנות לעצמי את ההרגלים ואת קווי המחשבה ולהתרגל למשהו חדש. ועכשיו..?.. אני לא יודעת! אמנם אני מגיעה למצב שאני באמת אומרת: "וואי נמאס לי מכל זה היית רוצה עכשיו לבוא הביתה ולאכול פיתה עם שוקולד! לאכול תפוח כשהוא שלם ולא בחתיכות, לאכול כשאני מרגישה רעב ולא רק שהשעון מגיע לשעה הרצוייה, לטעום כשנותנים לי, לאכול בין הארוחות, לאכול לחם רגיל, לאכול שוקולד במבחן..". אבל כל זה הוא רק בגדר חלום. את מבינה.. לוותר על הדיאטה בשבילי זה כמו לוותר על.. לא יודעת! על משהו משמעותי! זה כמו שמורה תוותר על ההוראה או כמו שחקן יוותר על ההצגה.. וזה לא שאני לא רוצה להיפטר מהדיאטה הזאת- אני רוצה!! אבל אני לא יכולה. וחוצמיזה אני לא בטוחה שכשאני יירצה ל"עזוב" אותה גם היא תרצה.. הרי המון פעמים הפסקתי את הדיאטה. אבל היא לא באמת הפסיקה. התחליף שלה היה הרבה אוכל אבל היא תמיד הייתה קיימת שם. הרי מאז כיתה ז' אני עושה דיאטות , והרבה פעמים הפסקתי אבל עובדה שעכשיו אני בכיתה י' ואני שוב בדיאטה. היא אף פעם לא לגמרי עוזבת אותי. גם, תמיד אם אני ייאכל ישר אח"כ אני ייסתכל על הבטן שלי. וירגיש רגשות אשמה. ויישנא את הבטן שלי. אז גם אם אני רוצה להפסיק את הדיאטה אני לא יכולה. וגם, אני פוחדת שאם אני יפסיק את הדיאטה..תתחיל אצלי אכילת יתר כפייתית כי אני מרעיבה את עצמי ובא לי כל כך הרבה דברים! ואז, פתאום כל מה שהיה עד עכשיו "אסור" יהפוך ל"מותר/צריך". ואז את בטח מתארת לעצמך מה ייקרה לגוף שלי.. ושוב-זה לא שאני לא רוצה להיפטר מכל המחשבות והכל.. כבר כמה ימים שאני חושבת לקחת משלשלים ואני נורא רצינית לגבי זה, ואת יודעת מה הבעיה?? שכשאני חושבת על להקיא אז אחרי שנייה ישר אני מחליפה מחשבה כי אני יודעת שזו לא אופצייה!! אבל הבעיה היא כשכשאני חושבת על לקחת משלשלים זה אפילו לא מפריע לי לחשוב על זה..כאילו שזה נורמאלי ותקין ואין שום בעיה עם זה..ואני לא בטוחה שיש.. אז יש לי שאלה, מה הנזק שיכול לקרות ממשלשלים?? ועוד דבר, מה אני עושה כדי לאהוב את עצמי אבל בלי להפסיק את הדיאטה?? תודה על הכללללללללללללללללללללל אוהבת המון **חמודה**