תמי יקרה
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
דבר ראשון: אל תדאגי, לא יהיו לך ייסורי מצפון...חחח.. דבר שני: מזתומרת מתדרדרת שלב ועוד שלב?? אני נמצאת כל הזמן באותו מקום וזה המקום של הדיאטה...אפילו עוד לא ירדתי במשקל![[בעצם ירדתי קילו...חחח]] בקשר להקאות, כן, אני די נחושה בדעתי לגבי זה, למרות שזה לא "הכי קל ונוח". זה ממש לא קל וזה ממש לא נוח. ואם את שואלת, אז כן, אני מדברת מניסיון. שלא תחשבי שהקאתיי!! אני רק ניסיתי, רציתי להתנסות.. לראות מזה,איך זה, אם זה באמת "פועל". אבל כמה שניסיתי [[למזלי]] לא הצלחתי. וניסיתי הרבהה. עכשיו אני יודעת שאני בחייייים לא ינסה. עוד דבר, היה לי לפני איזה חודש, יום כזה שפשוט התעצבנתי על כל המשפחה שלי וכולםם והייתי ממש עצבנית היית חייבת לצאת לאיזה סיבוב להירגע. אז יצאתי לבחוץ ופתאום כשהייתי עוד כולי נסערת ועצבנית חשבתי לעצמי: אולי אני יקיא? אז השאלה שלי: למה זה קרה לי?? למה חשבתי על זה דווקא בסיטואציה הזאת? ומה הקשר של הרזיה לכעס שלי?? אני אשמח אם תצליחי למצוא לי תשובה לזה.. אוהבת המוןןןןןןן **חמודה**
מצטערת בקשר לחברה שלך.. זו ממש נהייתה מגיפה חברתית... מפחיד.
מה יהיה איתך ? :) אני דואגת ... ולא סתם ... תקראי טוב טוב את מה שאני הולכת לכתוב . כי אני מרגישה שאני חוזרת על עצמי לפחות בפעם החמישית אם לא יותר . אבל אני עקשנית וחשוב לי שתקלטי מה אני מנסה להעביר לך . אז ככה , כשאני אומרת "מתדרדרת שלב אחרי שלב " , כוונתי ברורה . את מתדרדרת . ואם את שמה לב לכך מה טוב - תוכלי לעצור בעדך . אבל אם לא - כפי שקורה כאן , לצערי הרב , את לא ממש יכולה לעצור . בגלל זה חשוב לי כ"כ להבהיר לך את פשר הדברים . זה שאת מתעסקת כל הזמן בדיאטה . כל הזמן חושבת על מה לאכול ומה אכלתי . וכמה אני ארזה וכמה ירדתי או לא ירדתי . אלו המחשבות שאני מדברת עליהן . את לא צריכה לראות סרט ולהתרכז בגזרה של הדמות ... אלו מחשבות שמכוונות את עצמך להרס עצמי . לה"א במקרה שלך .... ה"א מתחילה ממחשבות . לאחר מכן היא עוברת לשלב המעשים . כמו כל דבר בחיים ... המחשבות שלך כרגע הרסניות . מצטערת חמודה . ואת כל פעם רושמת מה שאת חושבת ואת הופכת ליותר אובססיבית לעניין הירידה במשקל והרזון . זה לא משנה כלל שאינך עושה את זה . כל עוד את חושבת כך , השלבים שיבואו הם מעשיים .... ואני אחזור ואומר - אני מכינה אותך לבאות . כי אם לא תפסיקי - הם יבואו . את בעצך אמרת - "אני מדברת מניסיון" ... מתוקה שלי , צר לי ... פשוט כך ! אם ניסית להקיא (וזה ממש ממש ממש לא רלבנטי שלא הצלחת ) , אז את תנסי שוב . עצם זה שהגעת לדחף הראשוני הזה שאומר לך ללכת ולהוציא הכול בשירותים ... זה אומר שיש לך בעיה . זה מוכיח את טענתי . ואני אפילו אוסיף ואומר שזה שלא הצלחת , יכול רק לדרבן אותך לנסות שוב ושוב , עד שתצליחי ... גם אני ניסיתי כמה פעמים ולא הצלחתי . את חושבת שזה מנע ממני מלחזור ולנסות ??? מתוקה , זה רק מחזק לך את החשק לעשות את זה יותר ולהצליח ! ותאמיני לי שאני הצלחתי בסוף . משם הדרך למטה ממש תלולה . תתפסי את עצמך בידיים עכשיו . תפסיקי עם השטויות האלה . זה לא שווה את זה . לא שווה אותך . ואת הבריאות שלך . את ילדה מספיק בוגרת בשביל להבין את משמעות המעשים שלך ... אני מתייחסת אלייך כאל אדם מבוגר , כי אני חושבת שאת אינטיליגנטית מספיק בכדיי להבין את דבריי ולהפנים אותם . אני מקווה שאני צודקת . בנוגע למה שקרה לך . יקירתי זה הריי מקרה מובהק של רצון להשליך את הכעס שלך על הסביבה , על עצמך ! מה חשבת , שאני מדברת רק על הדיאטה שלך ?! זה הריי חשוב אבל ממש לא העיקר !!! העיקר זה מה את חושבת , מרגישה , ולמה את עושה את הדברים האלה ? מה את חושבת שתשיגי אם תהיי יותר רזה ? מה ? אושר ? תשומת לב ? הצלחה ? .... אלו דברים שאנו נוטים לחשוב כשיש לנו ה"א . שהה"א תסדר לנו את כל הבעיות . שאנחנו נוכל להתמודד יותר טוב עם החיים , עם הקשיים והמכשולים יותר טוב אם אני רק אהיה יותר רזה במקרה של אנורקסיה . ובמקרה של בולימיה ואכילה כפייתית , את אוכלת גם כן מתוך מניעים נפשיים לרוב . זה יכול לנבוע מחסכים , מכעס ,תסכול , פרפקציוניזם , דימוי עצמי נמוך , אי יכולת להתמודד עם הדברים , עם הקשיים של החיים . זאת הריי סוג של בריחה מהמציאות . משהו בחיים שלנו , בנו , אנחנו לא מרוצים ממנו , ולכן אנחנו צריכות ל"תקן את זה" . או להעניש את עצמנו , כמו במקרה שלך . אני הריי סיפרתי לך כבר , שאצלי ההקאות התחילו מקטע שהדרדר מדיאטה . אבל עד מהרה , הבנתי שההקאות מבטאות משהו הרבה יותר חשוב . התחלתי להקיא מתוך תסכול , דיכאון , עצבים , זעם , חוסר אונים , חוסר יכולת או חוסר רצון להתמודד עם הבעיות שהיו לי . אם הייתי רבה עם אבא שלי לדוגמא , מאוד סביר להניח , שלאחר מכן בכדיי "לנקות" את עצמי מהרגשות והכאב שיש לי , הייתי מקיאה . לא רק בולמוסים היו גורמים לי לצלול לשירותים ... ממש לא ... זה כבר הפך להיות שולי יותר בעניין הבולמוסים . זה תפס יותר נפח בקטע הנפשי . וזה ברור למה . במקרה שלך , את רבת עם כל העולם ואחותו , כעסת על כל העולם . חשת תסכול , בלבול, כעס ,פגיעות ושאר רגשות שליליים כאלה ואחרים , והגבת בדרך שהמוח שלך אמר לך להגיב . "לכי תפגעי בעצמך" . כמובן שאצלך זה נשמע יותר כמשהו מפתה סטייל : " אני מרגישה רע , אז אולי אני אלך ואקיא , כי ככה אני ארגיש יותר טוב אם עצמי , ככה אני ארגיש טהורה ונקייה , וכל הלכלוך וכאב יעלם ". את מבינה מה אני אומרת ? הכעס שלך והדיאטה מתחברים ומתקשרים מאוד אחד לשני . איך את שואלת ? ובכן , את כועסת על עצמך באיזשהו מובן . או כועסת על מישהו אחר קרוב אלייך שגרם לך להרגיש כפי שאת מרגישה . ולכן את מרגישה צורך "להעניש" את עצמך . או כמו במקרה שלי , אני כועסת חוץ מעל עצמי , גם על הוריי , ורוצה לפגוע בהם תוך כדיי שאני פוגעת בעצמי . כאילו להגיד להם : " הנה , עשיתי משהו שיכאיב לכם , כי לא הייתם בסדר... ועכשיו גם לכם כואב " . כך שהכעס שלך מבטא מאוד את מה שאת עושה באופן מעשי בדיאטה . הניסיון הזה להוכיח לעצמך שאת יכולה ... הוא גם כן , קטע נפשי . כאילו שאת שואבת משם יותר כוח להמשיך ולהתמודד עם הבעיות שלך בחיים . "רק אפ אני אמשיך אני אוכיח לעצמי שאני טובה מספיק / חזקה מספיק להתמודד עם הכול " . גם אם את לא מודעת לכך , זה מה שקורה בנבכי התת מודע שלך סביר להניח ... בכל אופן יקירתי , כרגיל , אני כאן , לרשותך . מצפה לשמוע ממך שוב לבינתיים רק אושר . חיבוק ענקי תמי נ.ב. תודה על התגובה על חברה שלי . זה באמת הפך למגיפה ... אבל זה נושא אחר .
את ממש מבינה בנושא הזה.. הרגשתי כרגע כאילו עברתי טיפול פסיכולוגי-ואני מתכוונת במובן החיובי.. הכל נשמע כל כך נכון...ההקאות, הכעס,התסכול.. זה נשמע כל כך הגיוני.. בקשר להקאות. "את את ניסית את תנסי שוב". זה נכון. ניסיתי פעם אחת. לא הצלחתי. זה לא מנע ממני להמשיך לנסות עוד כמה פעמים. בבייביסיטר, אחרי ארוחת החג [[של ראש השנה]], סתם שהייתי בבית לבד-ובטיול שנתי. אבל מאז ראש השנה לא ניסיתי שוב!! ואני גם לא הולכת לנסות שוב!! מ- 2 סיבות: 1. כמה כבר אפשר לנסות בלי להצליח?? 2. זה מזיקקקקקקקקקק! קראתי פה את ההודעות שלך כמובן ושל כל השאר.. לא נראה לי שזה מה שאני רוצה בחיים שלי. אני דיי הבנתי את מה שכתבת פה. אני לא אטומה. הצלחתי לקלוט את הדברים. ואם את שואלת,אז כן! אני חושבת שהרזון ייגרום לי לאושר, תשומת לב הצלחה וכל זה.. שתדעי לך, שפעם כשהיתי רזה היתי מקבלת המווןן תשומת לב מהחברה. אבל מי מתייחס לשמנים?? וחוץ מזה, זה לא שאני שואפת להגיע למשקל חולני, אני רוצה באמת להיראות יפה ולא חולה! כי זה מגעיללללל. ולדעתי עצם זה שאני יודעת איזה מראה אני רוצה ואיזה משקל- בעצם אני בכלל לא רוצה לרדת במשקל-תתפלאי או לא אבל המשקל שלי תקין והוא לא מפריע לי, אני רק רוצה להוריד את הבטן. מה שעוד יותר מראה שכן יש לי שליטה על עצמי ואני לא מתכוונת להמשיך "להתדרדר" כמו שאת אומרת. עוד דבר, אני רוצה להגיד לך שכללל אבל ממש כללללל מה שכתבת כאן בהודעה הוא נכון לגביי. ומכל אלה שניסו לפרש אותי או להגיד לי מה אני מרגישה, את היחידה שקלעת בול. בקשר לזה שכתבת על ההורים: " הנה , עשיתי משהו שיכאיב לכם , כי לא הייתם בסדר..." ועכשיו גם לכם כואב " ככה אני באמת הרגשתי פעם!! התעצבנתי עליהם ורציתי להכאיב להם.. אבל זה היה מזמן.. עוד דבר שכתבת:" הניסיון הזה להוכיח לעצמך שאת יכולה ..." גם הוא מאוד נכון! אני באמת מנסה להראות לעצמי שאני יכולה, לבדוק עד כמה אפשר למתוח את החבל. את ממש כתבת פה כל מה שאני מרגישה או הרגשתי בעבר. בקשר לאמא שלי, אני חושבת שזו נהייתה תחרות של "מי אוכלת פחות במשך היום" בהתחלה אני היית עוזרת לה בדיאטות שלה. אח"כ גם אני התחלתי דיאטות וזה הפך לעזרה הדדית. עכשיו זה כבר נראה לי יותר כמו תחרות- מי אוכלת כמה שפחות. זה אמנם נראה כמו התעניינות: "מה אכלת היום"? אבל זו לא התעניינות. זה רצון לבדוק מצידה, [[ואולי גם מצידי]] אם היא אכלה פחות ממני. אם היא הצליחה להתגבר על הדחף למתוקים, לחטיפם, לעוגות. אם אני הצלחתי. מי הצליחה יותר?. זה מעצבן. ביום חמישי החלטתי להפסיק את הדיאטה שאני עושה ולהתחיל ביום ראשון דיאטה אחרת. אבל לא רציתי שהיא תראה שהפסקתי כביכול את הדיאטה. אבל מה לעשות? בשישי בצהריים לא יכולתי להסתיר את זה ממנה כי אכלתי באמת הרבה ובאמת דברים משמינים. אז בסוף הארוחה היא אמרה לי: "בערב, תאכלי רק עוף וסלט כי אכלת עכשיו הרבה פחמימות ושמן." הבנתיי שהיא בודקת אותי, ובוחנת מה אני אוכלת איך ומתי. בכל מקרה בערב לא אכלתי הרבה פשוט כי לא הייתי רעבה. אבל זה הסתכם ביותר מעוף וסלט. בלכ מקרה היום התחלתי את הדיאטה.. אבל זה היה מעצבן לנסות להסתיר ממנה את העובדה שאני כבר לא בדיאטה.. זה מעצבן שאנחנו כאילו בתחרות.. הרי..בסופו של דבר..כל הדיאטה שאני עושה עכשיו-הכל בהשפעה שלה!! אולי היא לא יודעת את זה.. אבל זה הכל בא ממנה!! ממנה למדתי!! בגללה ניסיתי להקיא בגללה שתיתי משלשלים ובגללה גם שקלתי אם לקחת כדורים שמדכאים אכילה!!! בגללה!. אני רק רוצה ש-או שהיא תעזור לי בדיאטה ותגבה אותי, או שהיא פשוט לא תתערב. אבל שלא תתחרה בי!!. טוב, חוץ מזה, יש לי שאלה: איך זה מתחיל כל זה? אני מתכוונת, מהרצון לעשות דיאטה-ועד למחשבות אובססיביות על דיאטה הרזיה משקל וכל זה?? הרי כל בחורה נורמאלתי שעושה דיאטה לא חושבת על זה בצורה אובססיבית כמוני!! אז איך זה מגיע לחשיבה אובססיבית? וממה זה מתחיל?? תודה רבה רבה רבה על כל העזרה הייעוץ והדאגה, אוהבת **חמודה**
