המקור
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
המממ... שוב התחלתי דיאטה. ומאז אני מרגישה שאני רק משמינה עוד ועוד. אני יכולה ללטף את ידיות השומן שמתנדנדות לי על המותניים, להרגיש את הנשימה החנוקה בבטן. אלוהים, אני רק רוצה להשתחרר מהשד הזה. מצאתי את המקור. אני יכולה לחזור אחורה לרגע בו הכל התחיל, זה היה לפני כמעט שנתיים טיפה קטנה של דיו שחורה זלגה לתוכי כמו לתוך גיגית של מים צלולים. בהתחלה עוד אפשר היה לראות אותה, מתמזגת ונמהלת. אם רק הייתי זריזה מספיק אולי הייתי מצליחה לתפוס אותה בזמן, לשלוף אותה מהר חזרה החוצה, ולמזער את הנזק. אבל הייתי עסוקה מדי. היום נשאר רק ההד שלה, בת הקול שלה במעיין נפשי, נוקשת על קירותיי. הטיפה השחורה נעלמה במים ועכשיו אפשר רק לחוש בה, בנוכחות שלה. אני ממשיכה לנסות ולהוסיף עוד מים טריים לגיגית, עוד מים ועוד מים אבל ההד תמיד שם, לא משנה כמה אני אשתדל. את הטיפה השחורה הזו אי אפשר להוציא. לפעמים פשוט בא לי פשוט לשפוך הכול ולגמור עם זה. ספלאששש אני לא רוצה לחיות ככה. לא יתכן שזהו גורלי.
ב"ה מעניין אותי לשמוע במה עד היום התנסית ומה עשית כדי לעזור לעצמך נסי לשאול את עצמך מה לא נכון היה בטיפול שחווית במידה ועברת ואולי יש דרכים נוספות שכדאי לחפש ולהתנסות בהן. נכון שיש זכרון תאי גנטי שנוצר גם מתוך המחשבה שלנו. ההרגלים שלנו והבחירה מצטמצמת אבל אני בהחלט חושבת שאפשר להמשיך לחפש ולבדוק אפשרויות נוספות . ואם כאמור מחשבה ילדה את הכל אז מחשבה יכולה לברוא מחדש הרגלים אחרים. נכון התרגול הוא תהליך אבל כואב וארוך אבל הוא אפשרי ואת בהחלט לאורך זמן תשיגי את מבוקשך. אני אשמח לשמוע ממך להכיר אותך קצת את חדשה לי אל תוותרי אני מוכנה לנסות לעזור לך ואל תשכחי שאכילת יתר או מה שזה לא יהיה זה רק סימפטום ואת יודעת את זה. ההתמודדות עם רגשות לחלק מאיתנו היא לא פשוטה אבל אפשר ללמוד לחוות אתן להכיל אותן בדרכים שתוכלי לספוג ושלא תצטרכי להלקות את עצמך בגלל שאכזבת את עצמך או בגלל שזה לא יצא כמו שרצית ו מה שזה לא יהיה. את אדם בת אנוש. מותר לך לטעות ויש לך את כל הזמן שבעולם או כל זמן שיש ברשותך ללמוד. להתעצם. להשתפר ואפילו לתקן. המון אהבה יקירתי אל תאמרי נואש אני
