אפשר לצאת מזהנכון?.???

הי הילה הי כולם... בהחלה הכל היה נראה אופטימי, החזקתי את עצמי לא זללתי ולא הקאתי... והיה נפלא הייתי לילדה המאושרת בעולם.... חשבתי לעצמי שזה אפשרי לצאת מזה -- עד שהגיעו החגים - ביקורים דחופים יותר בבית והכל נהרס, כל מה שבניתי ועשיתי במשך חודש שלם פשוט נעלם!!!! אוף זה מתסכל!!! ומעבר לזה אני לא מצליחה לחזור להרגלים הכל כך טובים שהצבתי לי אז-- זה היה קשה אבל כיף ועמדתי בכך בכבוד!!! ת'אמת אני קצת אובדת עצות עכשיו... פניתי לנופית - אבל זה רחוק ממקום מגורי והם אמרו זה יהיה קשה להתחיל טיפול בצורה כזו... אז מה ?? למי ללכת??? אני רוצה לצאת מזה אני יודעת שהחיים ההמשוחררים האלו בלי הזלילות והקאות כל כך טובים!!! אפילו הציונים שלי במבחנים בתקופה הזו פתאום קפצו להם והפכו למושלמים... בבקשה תעזרו לי תעזרו לי להחזיר את התקווה - אני רוצה להבריא!!!! רעותי

רעותי יקירתי , כפי שאמרתי , אני מייעצת לך קודם כל להירגע ולנשום עמוק . אוקי , אז קרה . אז מעדת . יש מעידות בחיים . בייחוד בהפרעות אכילה . אף אחד לא מצפה ממך להפסיק בבת אחת וזהו , יותר אין הפרעת אכילה . הריי שתינו יודעות , שזה תהליך ארוך מאוד שמתחיל קודם כל בנפש . הנפש היא המקור להכול . לשאלתך - אפשר לצאת מזה ? וודאי שאפשר ! הכול אפשרי אם רק תרצי . וזאת לא סתם קלישאה . אני באמת מאמינה שאם את רוצה משהו בכל כולך , את תשיגי אותו . אז את השלב הכרחי והחשוב ביותר כבר עשית , לא ?! את מודעת לבעיה שלך , את מודעת לנזקים שלה , והכי חשוב - את רוצה להבריא עצמך נפשית ופיזית ! וזה כשלעצמו מעולה . כל עוד את זוכרת את זה- שאת וצה להבריא ולעזור לעצמך - אז את על הגל מותק . תראי , אני לא אשלה אותך ואותי - לדעתי , ומנסיוני , יש מעידות . וזה באמת בלתי נמנע במצבים כאלה כשאת מלאה בפיתויים מסביב , כמו בחגים ,שהמסגרת שלך קצת נשברת ויש מלא ארוחות ושאר טריגרים ברקע . אבל זאת דרך שאת תלמדי לעמוד בה עם הזמן . כבר חודש שהחוקים שהצבת לעצמך , "המסגרת" שבנית , עבדו , את הפסקת עם ההקאות - ומצב רוחך עלה והשתפר פלאים , זה הריי רק טבעי שזה ישפיע על פאנים אחרים בחייך , כמו לימודים . את הריי מלאת ביטחון שאת מסוגלת לעמוד מאחורי היעדים שאת מציבה לעצמך ! וכך קרה גם עם המבחנים , והציונים שראית בהתאם . אז מה , מעידה אחת , תשבור את רוחך ? אחרי כל מה שהשגת ? כל מה שהצלחת לבנות - ב-ע-צ-מ-ך ?! תחשבי על זה . אם הצלחת חודש , אני בטוחה שגם חודש וחצי , חודשיים וגם הרבה יותר מזה עם הזמן את תצליחי ! אין לי ספק בכך . אני אמימנה בך , את תמשיכי להאמין בעצמך ? אלו שאלות שאת חייבת לשכנע את אצמך שיש רק תשובה אחת . והיא כמובן חיובית ! אין לא ,אין פקפוקים , אם יש - מה שרק טבעי , כי זה תסמיני המחלה , תאבקי בהם , אל תתני להם לנצח ! את חזקה יותר מזה . יקירתי , אני רוצה שתביני שכל מה שאני אומרת , אני באמת יודעת שמצליח . איך אני יודעת ? אני כבר יותר משנתיים בלי הקאות . להגיד שאני לא חושבת על זה- הריי שתינו יודעות שזה לא נכון . להגיד שלא מעדתי - מעדתי ונפלתי המון , אבל הרמתי את עצמי וחבריי עטפו אותי באהבה ועזרו לי לקום שוב על הרגליים . עכשיו אני יותר מחושלת . גם עכשיו יש טריגרים כל יום . גם עכשיו , יש לי קולות של ההפרעה שאומרים לי לצלול לשירותים ולהוציא הכול . אני עושה את זה- לא . למה ? כי אני נותנת לקולות האלה לדעוך , למרות הסערות והקונפליקטים שמתעוררים בעקבות זה . אני הצלחתי , אחרות הצליחו , גם את תצליח אם תרצי בכך ! אין לי שום ספק בכך !!! תאמיני בעצמך . אנחנו פה כדיי לתמוך ולהזכיר לך כמה את שווה - אם את שוכחת לפעמים ... בכל אופן , אני מציעה לפנות לייעוץ , כי הנפש שלך היא הדבר החשוב ביותר . זאת הבריאות שלך הריי . ועל בריאות לא מתפשרים . אל תתייאשי מלחפש . אני בטוחה שבנות כאן בפורום והילה יתנו לך אפשרויות ייעוץ באיזור מגורייך . הצלחה ואמונה שלמה בעצמך , תמשיכי לעדכן ולכתוב מה מצבך . אוהבת תמי

ב"ה אני אנסה לברר לך קרוב למגורייך דבר נוסף קחי את מה שקורה עכשיו ערבון מוגבל כי כל השהות ליד ההורים מעצימה את המחלה למה? ככה!! זה פשוט ככה עובד זה מעורר בך זכרונות דברים בלתי נשלטים ולהתמודד בנוסף גם עם זה למעשה בלתי אפשרי. לא סתם אומרים שחלק מההחלמה הוא לצאת מבית ההורים וזה נכון גם לך. דבר נוסף תיכף נגמר סוכות ואח"כ את תחזרי ליצור לעצמך איזון. את תאמרי לעצמך עכשיו "יש לי עוד כמה ימים כי קשה לי ואני יכולה ליפות בהם אבל אח"כ, אחרי סוכות עם המרחק אני חוזרת להיות טובה לעצמי ואני ממשיכה להתמודד..." משהו כזה וזה בדוק מה שתעשי. זה בלתי אפשרי לצפות שעכשו בחג תוכלי לגבור על ההרגלים שלך זה תמונת מצב אידיאלית שיכולה לקרת רק ממרחק. רק אחרי הרבה מאוד זמן שאת ללא הרגלים הרסניים ממשות של קולות מחלה. אני יודעת שקשה לך תחזיקי מעמד חיבוק ענקי וים אהבה אל תפסיקי לכתוב. בטאי את עצמך והפסיקי לצפות

אני באמת משתדלת לא להישבר אב לפעמים זה כלכך קשה לעמוד בכל הפיתויים מסביב - והאמת שהפיתויים האלו הם באמת ביטוי לתיסכולים עצמיים, אני שמה לב לזה - אני אפילו יכול לזהות מתי אני הולכת להישבר... ועוד יותר קשה תחושת הכישלון.... ולשאלתך - אני נמצאת באיזור טבריה... ואני יודעת על המרכז ברמב"ם אבל זה גם רחוק מאוד... מובן שאם זה המרכז היחיד פה אפנה אליו - זה פשוט מקשה... זה כזה אירוני אני כאילו ילדה רגילה אני סטודנטית לומדת כמו כולם.. עובדת , אירוני ביותר אבל עם ילדים ונוער-- מנסה למנוע מהם כנראה להגיע למצבי.. אבל לא אני לא ילדה רגילה, מבפנים הכל הרוס ומבולגן, חסר כל יציבות והיגיון!!! אני חוזרת עכשיו מהעבודה, חושבת על כל האחריות שיש לי שם, חיים, חינוך וערכים של ילדים קטנים וגדולים... ואז עוברת סוויצ' וחושבת על עצמי.. זה לא מסתדר שזה אותו בנאדם מתפקד!! לילה טוב רעותי