חוזרת לאנורקסיה

שלום לכולם אני כבר לא זוכרת את הפעם האחרונה שנכנסתי לאתר אבל אני שוב כאן עברה חצי שנה מאז שהישתחררתי מהאשפוז וחשבתי שזהו מעכשיו הכל בסדר יצאתי מזה אני כבר לא אנורקסית יותר אין בתי-חולים אני חוזרת לילדים לבעל הכל היהי טוב אפילו העלתי במשקל { והרבה }וכאן זה מתחיל עכשיו זה חוזר הדיכאון התחיל השנאה העצמית התסכול העצבים אז החלטתי אני יותר לא אוכלת כי אנורקסית כמוני לא יודעת להרזות באופן מסודר היא פשוט יודעת לא לאכול ואם לאכול אז להקיא ועל המשלשלים אני לא אדבר כי את זה מעולם לא הפסקתי אני יודעת שאני הולכת ליפול ובגדול אני יודעת שמי שיסבול מזה זה הילדים כמו שהם סבלו בעבר כשאמא כמעט ולא היתה בבית תמיד באשפוזים אני גם יודעת שהילדה הגדולה 11 תראה שוב את אמא מחוברת לזונדה זאת תהיה טראומה הכי גדולה בשבילה היא כל-כך שמחה שאמא בבית היא כל-כך שמחה שאחרי הרבה זמן שאמא לא היתה יושבת ליד שולחן האוכל עכשיו היא יושבת היא תכעס תכעס עליי מאוד שזה עכשיו נגמר אני יודעת אני אמא כישלון אם אני יחשוב שאני יכולה לפצות אותם במתנות כמו בעבר שום מתנה בעולם לא תפצה אותה אם אמא שלה לא בבית או לא מתפקדת כמו אמא רגילה ומה אם הבן9 גם ככה הוא בקושי שאוכל כי זה מה שלמד מאמא שאסור להשמין אסור לאכול הרבה זה לא יפה ועל הקטנה{שנה ו9חודשיים} די לאמא לא היהי כוח לשחק לקפוץ לשיר מי ילמד אותך מה מותר ומה אסור מי יקח אותך לגן מי ירא אך את גדלה עברתי כל-כך הרבה בחיים סמים,פסיכיאטריה,חובות,אישה מוכה,גירושין,,השפלות{מהגרוש שהוא האבא של הגדולים} אישפוזים{שנמשכו חודשיים} ומה לא......... אז למה אני כל-כך טיפשה עד שיצאתי מהכול למה שוב מי ילמד את הילדים הקטנים שלי שאין דבר שיותר חשוב לי מהם באיזה דרך ללכת בשביל לא ליפול בשביל לא לסבול,בשביל לא להגיע לאן שאני הגעתי לא לעבור את מה שאני עברתי אני רק יודעת דבר אחד שאם יש מי ששומע אותי למעלה בשמים אז בבקשה אני מתחננת בפניך שמור לי עליהם כי אני יודעת שבקרוב מאוד אני לא יוכל לעשות את זה ולא בגלל שאני לא רוצה אלה בגלל שאני פשוט לא יוכל כי אני שוב בדרך לתחתית ומשם קשה לעלות ולמי שקורא\ת את דבריי תודה באמת תודה רבה שהגדשתם לי מזמנכם בקריאת מכתבי הרגשתי שאני חייבת לפרוק קצת ממה שעובר עליי תודההההההההההההההההההההההה לימי

לא יודעת למי או למה אני מתפללת, אבל אני מקווה שתשמע זעקתך. אני מקווה שנבואת הזוועה שאת מנבאת לעצמך לא תתגשם, אני מקווה שתדעי לעצור את זה בזמן. זה יותר גרוע מסרטן. את יודעת, שכשהגידול הוא עוד קטן אז יש סיכוי שעם כמה טיפולים, לא מאוד נעימים ואף לא כל כך קלים, אפשר לחיות חיים שפויים ונורמלים. זו לא גזירה. נראה כאילו כדאי שתקדימי תרופה למכה... היית שם! איך את מוכנה לשוב לזה?! יש לך כל כך הרבה מה לאבד!!! וכל כך הרבה מה להרוויח מהחיים שחיית בחצי שנה מחוץ לבית החולים! אז בעבור מה להפסיד את כל זה??

ראשית כל אני רוצה להגיד תודה מהלב שמישהו הקשיב לי ואני נשבעת לכן שזה לא מתוך בחירה קשה לי מאוד אבל איזה קול בתוכי לא מרפה ממני הוא חוזר ואומר ומציק לי את שמנה את דובה כלום לא עולה עליך כלום לא יפה לך אל תצאי מהבית תראי מה נהיה ממך מה אומרים עליך תתבישי בעצמך וזה עושה לי רע זה הורג אותי מבפנים זה לא מרפה ממני אני כבר לא מצליחה לחשוב בהגיון אני לא רוצה לחשוב מה היהי אני מנסה פשוט לברוח מהאמת הלואי שזה לא היה קורה לי הלואי ולא ההיתי חושבת על זה אני מנסה אבל זה לא הולך מה לעשות?אני כבר משתגעת אני לא יודעת למי לפנות אפילו לפסכיאטרית שלי לא סיפרתי כי ידעתי שאם אני אומר לה היא תאשפז אותי ועוד לאחר כול נסיונות התאבדות שלי אין סיכוי שהיהי תשלח אותי הביתה ואת האמת פחדתי פחדתי כל-כך לחזור לחדר ההוא במחלקה הסגורה לא לראות את הילדים בקושי לראות אור יום ולחיות מזריקה לזריקה העדפתי לשתוק לשתוק ולעבור את זה לבד ומה שהיהי היהי כי כרגע אני לא מוצאת את הפתרון אני רק יודעת שזה התחיל כי{ פשוט הפסקתי לאכול} אך זה היגמר אני לא יודעת ורק אלוהים יודע לאן הגיע והלואי והיתה לי דרך לצאת מזה כי עמוק בתוך הלב אני יודעת שקשה לצאת מזה אז אני מנסה פשוט לברוח מהמציאות מנסה לא לחשוב לאן אני הולכת? מה היהי ?למה בכלל אני עושה את זה לעצמי? למה זה קורה לי??????????????????????????????.......

עצוב, עצוב מאד. לימי, יש לך הרבה מה להפסיד, אבל נראה לי שאין טעם, כי עכשיו את רואה רק את המחלה שלך לנגד עינייך. "...מי ילמד את הילדים הקטנים שלי שאין דבר שיותר חשוב לי מהם..." האמנם? לא נראה לי. חבל שאת בוחרת ליפול מחדש ומרצון במקום לנסות להילחם בדרך אחרת. חבל.

לימי יקירתי , קראתי את הודעתך , פעמיים . קראתי גם את התגובות של הבנות בפורום . ואני רוצה להגיב בצורה קצת שונה. תראי , ברור לי העניין שנורא קשה לך עכשיו , ואת הולכת ומדרדרת . לא ברור לי , מה את הולכת לעשות בעניין . לכן החלטתי לגשת אלייך בצורה קצת שונה , לא ממקום של לרחם ( את עושה מספיק טוב בשביל שתינו ) אלא ממקום של ה"ילדה" . כלומר כוונתי היא שתביני איזה נזקים ארוכי טווח את גורמת למשפחתך , לילדייך ( שאת טוענת שהם כל עולמך ...) וכמובן - לעצמך . הדברים שאני הולכת לומר , יהיו בוטים , יהיו קשים בשבילך למחשבה , אבל זאת כוונתי - כי אני רוצה שתביני את חומרת העניין . כפי שהוא . אני רוצה שתתארי לעצמך את הסיטואציה הבאה : 4 שנים מעכשיו , הילדה הגדולה שלך בת 15 , באמצע גיל ההתבגרות , מתחילה בגרויות , יוצאת עם בנים , מתחילה להתעסק בחיצוניות כמו כל בת נורמלית טיפשעשרה בימינו .הבן שלך האמצעי בן 13 , עוד מעט בר מצווה , מתחיל להיראות כמו גבר צעיר , הקול מתחיל להישתנות , גם כן תחילת גיל ההתבגרות . והבת זקונים שלך ממש אוטוטו בת 6 . עולה עוד מעט לכתה א' , מתחילה לקרוא , כבר לא תינוקת . ואיפה לימי ? וואלה , שאלה טובה . איפה את רוצה להיות ? אה , לימי לא רצתה מספיק להיות שם בשביל לראות איך הילדים שלה גדלים . היא לא רצתה להיות שם כשהבן שלה יעלה לתורה . היא לא רצתה לשמוע מהבת שלה על היום הראשון בתיכון . והיא לא רצתה להיות שם עם הבת שלה ביום הראשון שלה בכתה א ' . אז איפה לימי בזמן הזה ? או מחוברת לזונדה , מחכה שהסבל ייגמר ושמישהו יגאול אותה מייסוריה . או שכבר אפסו כוחותיה ואין לימי . מה דעתך? ככה את רוצה שהסיפור יסתיים ? או שאת רוצה לשנות משהו ? את מבינה , הסיפור הזה , זה בדיוק מה שהולך לקרות אם את לא תעשי משהו בכדיי לשנות אותו ! אם לא תוכיחי לילדים שלך ולעצמך שאת רוצה לחיות , את פשוט לא תחיי . לא רוצה לעזור לעצמך - אף אחד לא יכול לעזור ! ברגע שמשהו ישתנה בתפיסה שלך ותרצי להיות שם בסיפור - בשביל ה-יל-ד-י-ם שלך ובשביל עצמך . אז הסוף יהיה שונה . בינתיים מי שסובל הכי הרבה , יותר ממך - זה הם ! כי הם רואים את אמא סובלת , אמא שאמורה להיות מודל לחיקוי , אמא שהתפקיד שלה בחיים זה לעזור ולתמוך , לאהוב , וללמד ולשמש כעץ איתן ! ששום דבר לא מפיל אותה ! ואיזה דוגמא את נותנת להם ? הפוכה לחלוטין . איזה ערכים הם מקבלים ממך ? של קורבנות , של חוסר ביטחון, שלא חוסר אמונה עצמית , של מפסידנים ! ואם את לא תבהירי לעצמך שלא כך הדברים , ואת כן חזקה , ואת כן יכולה להתגבר על הקשיים , ואת כן רוצה להיות שם ולחוות יחד איתם את הרגעים של החיים בעודם הולכים וגדלים , אז לימי , אף אחד לא ישנה המצב . והילדים שלך יגדלו להיות החיקוי שלך . על זה חשבת פעם ? חשבת איזה דוגמא את נותנת לילדה הבכורה שלך ? את יודעת , כמה נכנס לה לתת מודע , בלי שהיא ואת תשימו לב ?! את יודעת שהיא יכולה לפתח הפרעת אכילה גם כן , כי זה מה שהיא ראתה כל החיים שלה מאמא שלה ! כי זה מה שאמא שלה העבירה לה . זה מה שאת מלמדת אותה ! את רוצה שזה מה שיקרה לימי ?! כי תאמיני לי , אם לא תשני את המצב זה עשוי לקרות ! תמיד קל יותר לשחק את תפקיד הקורבן , לחכות למושיע שיושיע ויציל אותנו ואת המצב ! להיות פסיביים ... זה טבע האדם לצערי . אני התנגדתי לזה . ברגע שאני רציתי להיות הקורבן , ולרחם על עצמי , אף אחד לא יכל לעזור לי . עד שהחלטתי שאני רוצה לעזור לעצמי , שמגיע לי יותר ! שאני לוקחת את האחריות על החיים שלי לידיים שלי . ואת שיש לך אחריות לעוד 3 אנשים קטנים ,שמעריצים אותך , ושאת כול עולמם , זורקת הכול לפח - ומחכה שמישהו יציל אותך ויקח עליהם אחריות ?! לימי אני מצטערת , זאת אנוכיות לשמה . זה לא חייב להיות ככה . את יכולה לשנות את פני הדברים , גם אם תיפלי - תרימי את עצמך ! מה זאת הרוח תבוסתניות הזאת ?! למה את חושבת שאת שונה מכל העולם , ולא תצליחי לצאת מזה ?! למה בנות אחרות כן יכולות ?! למה אני יכולתי ? זה קל ? - ממש לא . אבל עושים את זה ! ומתחשלים ! והיום אני אדם יותר שלם , יותר בוגר , יותר בטוח בעצמו ויותר מחושל ! ועד היום אני נאבקת ביצירם של המחלה ! אבל אני יודעת שאם אני לא אתן להם , הם לא יפילו אותי , כי אני אדון לעצמי ואני מחליטה מה יהיה איתי . לימי אני רוצה שתעשי את זה בשביל עצמך , ואם את לא מעריכה את עצמך , ואת חושבת שלא מגיע לך - אז לפחות לילדים שלך . הם בטח לא אשמים . את לא מבינה כמה שפעה יש להורים על החיים של הילדים שלהם . חברה שלי פיתחה הפרעת אכילה בגלל הערה קטנה של אבא שלה שהיא "עלתה איזה קילו שתיים " . את מבינה איזה חשיבות יש לדברים בעינינו ? הילדים ? אני התחלתי לחתוך את עצמי ומלא פעמים רציתי להתאבד בגלל שאבא שלי לא יודע להיות אבא . מזל שהייתה שם את אמא שלי שבנתה מחדש שוב ושוב את כל מה שהוא הרס והורס . אז מי את בוחרת להיות - ההורה הבונה והמשקם ? או ההורה ההורס ? אלו שאלות שאת צריכה לחשוב עליהם , ואז להחליט מה לעשות עם עצמך . אני רוצה לסיים עם ציטוט מתוך ספר "חמשת האנשים שתפגוש בגן עדן" של מיץ אלבום . על ילדות : " ילדות היא כמו זגוגית , יש הורים ששמים חותם ונוגעים בעדינות , יש הורים שסודקים את הזגוגית ויש כאלה ששוברים אותה לחלוטין " . מה את רוצה לעשות עם הזגוגית של הילדים שלך ? - תחשבי על זה . אני מחכה לתגובתך , ובינתיים מחזקת אותך , אנחנו כאן לתמיכה . רק תרצי לעזור לעצמך לימי , זה השלב שכולנו חייבות לעבור !!! אוהבת ומחבקת אותך תמי נ.ב. מקווה שלקחת את תגובתי לפאן החיובי , ולא כעוד טריגר לרדת על עצמך ...

ב"ה נשיקות מקווה לימי שאת לוקחת את הדברים לכיוון חיובי ולא נשברת אגב אם את רוצה עזרה לדעת איזה כיוון מתאים אני מוכנה לנסות לעזור לך באיך. צריכה שיתוף פעולה מצדך. המון אהבה