שום דבר לא זז :-(
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
לפני שנה הגעתי למסקנה שיש לי דפוסים של הפרעת אכילה, וזה לאחר שבתקופה קשה במיוחד רגשית היו לי זלילות רבות של מתוקים ועלייה של כ- 7 ק"ג תוך חודשיים בערך. במהלך השנה הזו התחלתי טיפול- שעזר לי מואד ואני במקום אחר לגמרי רגשית, וכמו כן הצטרפתי למסגרת של דיאטה לצורך תמיכה קבוצתית. העליות הפסיקו, אבל לא הצלחתי לרדת כלום. אני עולה קילו וחצי, יורדת שניים, יורדת עוד אחד, עולה שניים. ככה במשך שנה, והיום אני בערך 2 ק"ג ממה שהתחלתי לפני שנה. בסך הכל אני צריכה להוריד איזה 5-7 ק"ג ואני ממש ממש לא מציחה. יום "טוב" יומיים לא, שבועיים טובים שבוע לא - שהורס את הכל ומוריד עוד יותר את המוטיבציה. הטיפול הרגשי לקראת סיום. האם אם אני רואה שהתמיכה הקבוצתית (שומרי משקל) לא עוזרת לי כדאי לי לעזוב וזהו, ואולי ללכת לדיאטנית אישית. בעבר דרך זו עזרה לי- השאלה כמה היא תעבוד לאורך זמן. לא יודעת איך להסביר. אני יודעת שאני ככה וככה, בלה בלה... כל מה שאנשים אומרים. אני יודעת שחלק מזה נכון. אבל ה-5 ק"ג האלה פוגעים לי משמעותית בדימוי גוף והדימוי האישי. מה עוד שהזלילות זה המשחק של השליטה והענישה העצמית שלי. האם פשוט לעשות שינוי ולעזוב את המסגרת הקבוצתית (כזכור אני שם כמעט שנה שלמה)? תודה
אילנית היקרה , אני מבינה את הצורך שלך לרדת במשקל . גם אני לאחר תקופה לא מבוטלת של בולימיה ( ולפני כן דיאטות חריפות , ודפוסים הרסניים אחרים ) העליתי במשקל . זה אחד הנזקים שיש להפרעת אכילה לפעמים . אין מה לעשות , מי שנכנס לזה לא חושב על זה שבסופו של דבר מעלים את המשקל חזרה , לפעמים עם עודפים . העניין הוא כזה , לפי מה שהסברת , את על סף סיום של טיפול מוצלח שהיטיב עמך ברמה הרגשית ובפאן הנפשי . לדעתי אם מצאת שם תקווה וחיזוק עלייך להמשיך , ולהתמיד . כי למעשה המחלה נשארת עמך גם אם לא מתבטאת פיזית . עלייך להיות חזקה ולהמשיך בדרך שהתחלת ( נפשית ) שזה צעד חשוב להחלמה . יקירתי , עלייך להבין כמה דברים חשובים : כל מקרה לגופו , אינך יכולה להסתכל אחורנית ולהגיד ששנה שלמה לא ירדת במשקל . ( מה גם שזה לא נכון כי משקלך ירד ב2 קילו שזה גם משהו ), אינך יכולה גם להשוות עצמך למקרים אחרים שכן יורדים במשקל - כמו אצל חברייך בקבוצה . כל אחד והקצב שלו . אין מה לעשות , יכול להיות שהמטבוליזם ( קצב חילוף החומרים ) שלך אכן נפגם , אולי עלייך לבדוק זאת . לעיתים זה קורה ( אם כי לא הסברת ממש איזה דפוסי התנהגות מצאת אצלך ..) . בכל אופן , אולי עלייך לנסות מסגרת אחרת , אולי יותר אישית , ללכת לתזונאית לייעוץ מקצועי , אם לא מצאת שהטיפול הקבוצתי לא עוזר לך . אבל מה שבטוח - לא להתייאש , בטח בגלל שלא ירדת בקצב שציפית . לפחות ירדת לטווח הארוך ומה שבאמת חשוב שזה החלטת החלטה נחושה ואמיצה להבריא ולעזור לעצמך ! וזה מדהים כשלעצמו ! תני לעצמך קצת קרדיט על זה ... הפאן הנפשי לדעתי הוא זה שמשפיע לטווח הארוך . אם את במצב טוב איתו , אל חשש הכול יסתדר , תני לזמן לעשות את שלו , וחפשי מסגרת שמתאימה עבורך ושאת מאושרת בה . אשמח לשמוע עוד ממך , בינתיים אזרי אומץ ואל ייאוש ! :) מחזקת אותך ומברכת אותך אוהבת תמי
ב"ה לא נראה לי שטיפול דיאטני רלוונטי כל כך עבורך לא נראה לי שזה בלבד יעזור אני חושבת שאת צריכה טיפול פסיכולוגי שמשלב בתוכו גם ייעוץ דיאטני פרטני שלא בקבוצת תמיכה שהולכת אחרי העדר כי יש בזה משהו שיכול בלי לשים לב להפיל אותך עמוק יותר למחלה גם מפני שהם נותנים לגיטימציה לרזון ואז בעיני המחלה יכולה להתעורר בך אשמה כמו "הם משתפים פעולה עם הרזון שלי. זה אומר שאני שמנה"... אני לא יודעת אם זה הנוסח המדוייק שלך אבל אני בטוחה שיש משהו כזה ולכן זה גם לא עובד. אני כאילו מרגישה שחסר לך ולכן את גם נאחזת במשקל. את בעצם לא מוכנה לקבל את העובדה שאסור לך כביכול לאכול ולכן את לא מחזיקה מעמד בדיאטה כדי לרזות ולהגיע למשקל הנכון עבורך אם בכלל כי אינני מכירה אותך. יהיה עלייך לפעול מתוך תחושה שמותר לך לאכול. באמת מותר לך!!!! וברגע שבאמת ברמה הרגשית לא תרגישי שחסר לך כל כך ושאסור לך כי לא תרדי רק אז תוכלי למתן באכילה וגם תוכלי לאזן אותה שזה בפרט הכי חשוב. ייעוץ דיאטני שמתמחה בהפרעות אכילה הוא הדבר הנכון. מישהו שיהיה רגיש ומודע לכך שאת לא מרגישה טוב עם עצמך. את אמרת שהדימוי העצמי שלך תלוי ב 7 קילו אני אומרת שגם אז לא תהיי שבעת רצון כי 7 קילו הם לא הבדל גדול כמה שזה אולי ישמע לך אבסורד ובטח שלא התנאי לכך שתרגישי טוב עם עצמך ולכן זה מצביע על משהו עמוק יותר שאת לא רוצה להכיר בקול רם. להודות בפני עצמך שיש שם משהו אחר שאת חווה כמו אכזבה כשלון אולי ואת חושבת שדיאטה תמיס את הרגשות ואני באה ואומרת לך שאת טועה ולכן חשוב שתתחילי טיפול שמתמקד בהכוונה נכונה לגבי ההפרעה שלך כדי שתוכלי לזהות באמת מה מפיל אותך ומדוע את לא מצליחה כפי שאת טוענת. אולי את בכלל לא צריכה..חשבת על זה?. עדכני אותי המון אהבה
היי אני מצטערת שאין לי מה להוסיף כדי לעזור לך אך רציתי לשאול למה את מתכוונת ב"טיפול רגשי"? האם את מדברת על פסיכולוג? אני שואלת כי אני מעוניינת לבדוק את האופציות שלי...אני שמחה לשמוע שזה עזר לך לפחות להפסיק עם העלייה בהצלחה!
כן. הייתי מודעת לשימוש בזלילות כאמצעי הענשה עבורי, וזה בא בעקבות כל מיני קשיים שבכלל לא קשורים לאוכל ולאכילה, ואפילו לא למראה חיצוני. מדובר בטיפול פסיכולוגי, שאולי לא מיגר לחלוטין את כל החלק ההתנהגותי של האכילה, אבל סייע לשנות דברים פנימיים חשובים לא פחות
