היי.. בבקשה עזרה..

אהלן, אני נערה בת ;17 את האמת שרק היום אני מוכנה להודות בעובדה שהתמודדתי איתה כבר מס' שנים. והיא מעיקה עליי ברמה שלא תתואר. אני סובלת מהפרעת אכילה כפייתית שאינה מלווה בהקאה. הגובה שלי הוא מטר 62 והמשקל כרגע הוא 57 ההפרעה שלי באה לידי ביטוי בכך שישנם ימים (לרוב זה מתפרץ על גבי יומיים) שאני פשוט אוכלת הכל, מהכל. לרוב שוקולדים, עוגות, חטיפים, פחממות מכל סוגיהן, אגוזים וכו.. עד שמגיעה למצב שכואבת לי הבטן בצורה מטורפת! ואז אני מתחרטת על כך מה שאכלתי. נכנסת לדיכאון, לא יוצאת, לא רואה חברים, ולרוב מזמינה איזה סרט. מה שקורה אח"כ. שאני נכנסת למין צום, שבו אני חייה על מסטיקים וקפה. אני מודעת לכך שאני חולה! אני לא יודעת להצביע על המחלה המדוייקת.. אני מאוד רוצה להפסיק עם זה! ולשנות את אורך החיים הפכפך הזה! קראתי קצת בנושא. ואת האמת שנירתעתי טיפה מהכתוב. ולא הצלחתי להתאים את עצמי, לכתוב בגלל העובדה שאני לא מקיאה. יש לי שאלה מאוד חשובה.. האם אכילה כפייתית זהו סוג של בולמיה?! אם כן, איזה בדיוק. התשובה לכך מהווה חשיבות רבה בחיי כרגע אז אבקש שתגיבו רק אם אתם בטוחים בתשובתכם. תודה מראש עופרי

היי את מדברת על בולמוס אכילה שזה זלילה של אוכל בולמיה זו מחלה שאוכלים בה כמויות עצומות של אוכל ולאחר מכן רוצים "להטהר" זה מתבטא בהקאה מה שאת מתארת זה בעיית אכילה לא הפרעת אכילה זו דעתי מנסיון אישי ומקריאת הרבה חומר על הנושא בכל אופן כדאי שתבררי את זה לעומק דרך ייעוץ באהבה רבה דנה

שאני לא "חולה" בהפרעת אכילה.. ?! אוקיי, עכשיו אני ממש מבולבלת.. אז איך אני משתלטת על הבעייה הזאת?! ייעוץ?! אני לא רוצה להכנס לתהליך טיפולי. אני יודעת שהכל בראש. פשוט נמאס לי! שזה חוזר על עצמו אני משתלטת על זה בלי בעייה ת'אמת "ופותרת" את העניין בהרעבה עצמית יום שלם אפילו יומיים.. אבל אחרי שבוע אני חוטאת שוב פעם והביטחון שלי לגבי עצמי יורד לאפס שוב! קשה לי עם זה.. ואני רוצה לשים לזה סוף! אולי את מכירה מקום שיכולים לשמור שם על אלמוניות.. מבלי להכנס לתהליך טיפולי.. אם יש לך ניסיון, נראה לך, שדיאטנית תעזור?! אובדת עצות!

לפי התיאור שלך מדובר בבולמיה. בולמיה מאופיינת כאכילה מופרזת כאשר לאחריה מתבצעת "פעולת תיקון". במקרה הנפוץ מדובר אכן בהקאה מכוונת, אך דברים אמורים גם לגבי חומרים משלשלים, ספורט אובססיבי ו-כן, גם ימי צום לקיזוז הבולמוס, כמו שאת עושה. זאת בהחלט הפרעת-אכילה ולא רק "בעיית אכילה". זה סוג של בולמיה. הפרעת אכילה כפייתית מדברת על מקרים בהם לא נעשית שום "פעולת קיזוז" כזו או אחרת לאחר הבולמוס. כמובן שהיא גורמת להשמנה ולרגשות אשם ותסכול קשים. דיאטנית לא תפתור לך את הבעיה, מכיוון שכמו בכל מקרה של הפרעת-אכילה המניעים הם רגשיים ודרוש טיפול נפשי.

זה בדיוק מה שקראתי במאמר של איזו דיאטנית.! תגידי אולי יש דרך לטפל בזה ללא טיפול של קב' או טיפול פסיכולוגי! אני לא חושבת שאני מוכנה לטיפול. אני די מתביישת בעובדה הזאת! זו גם הסיבה שאני לא אוכלת הרבה ליד אנשים אחרים. אמא שלי רופאה במקצועה. ואינ מרגישה שאני יאכזב אותה אפילו. ביום לאחר הבולמוס, כשאני נפוחה, ולא מרגישה טוב אני מכריזה על יום מחלה. לא באה לביה"ס אומרת לאמא שלי שכואבת לי הראש. לא לוקחת את התרופות שהיא מביאה לי. ופשוט יושבת ברגשות נחותים וקוראת איזה ספר. נמאס לי!! בא לי לצעוק על עצמי לפעמים. אני באמת לא יודעת כבר מה לעשות! מה שבטוח שהגיע הזמן לשים לזה סוף!

יש לך הפרעת אכילה. את אכלנית כפייתית. את אמנם לא שמנה אבל את במצב מאוד לא בריא גם נפשית וגם פיזית. כדאי לך לטפל בזה כי זה יכול להחמיר או להתפתח להפרעה אחרת. גם לי הייתה תקופה כזאת ולא טיפלתי בזה וזה התפתח להפרעה הרבה יותר רצינית. בהצלחה!!!!!!!!!!!