ותיקה
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
הי בנות ותודה על ההתייחסות. רק להבהיר, אמרתי שיש לי את הבעיה 23 שנים. אני כבר בת 36. והיא התחילה הרבה לפני שהתחתנתי. אני חושבת שהקשר שלי עם בן זוגי רק חיזק אותי בהרבה תחומים אחרים. לתחום הזה אני לא מסוגלת ואני מקווה רק עדיין, להכניס אף אחד וגם אותו. בעינייני שליטה - אני ממש לא פריקית של שליטה אבל כמו שאמרתן כל אחת זקוקה לשליטה על חייה. עם האוכל אני מאבדת אותה לגמרי - או שמחזיקה חזק מידי - לא למדתי לנווט בתחום הזה, לעומת הרבה תחומים אחרים בחיי - וזה המפליא, וזה כנראה מה שגם מעצים את הבעיה ומתסכל כל כך
וואו אני בהלם 23 שנים??? זה מוכיח שכשלא מטפלים בבעיה היא לא עוברת מאליה אני עדיין ממליצה לך ללכת לטיפול ולברר אף פעם לא מאוחר להציל את עצמך מעצמך אני מאחלת לך בהצלחה!!!
נכון, זה המון זמן. אבל היו שנים טובות יותר ושנים פחות טובות. התקופות הכי טובות היו כשהייתי בהריון - הייתי כל כך עסוקה בחוויה המדהימה הזו, והגוף ממילא משתנה וגדל כך שיכולתי להניח לעצמי מעט. אין לי מושג איך להתחיל ולהסביר למה עדיין לא הלכתי לייעוץ מקצועי. יכול להיות שאחד הקשיים העיקריים זה פשוט להכיר בכך שהבעיה לא פתירה מעצמה. אין ספק שהיום כשאני עובדת משרה מלאה ואמא לשלושה ילדים קטנים (מקסימים ומדהימים) גם העניין הכלכלי ובוודאי חוסר הזמן משפיעים על היכולת לתרץ למה אני לא מטפלת העצמי. אחד הדברים שאף פעם לא היו לי ולהפתעתי אני מוצאת אותם כאן (לפני כחודש ניסיתי פורום אחר), למרות שהתחלתי רק היום, זה אוזן קשבת ומישהו לחלוק איתו, יותר נכון איתה. כולן כל כך צעירות כאן ואני "קשישה" בינכן. אני מקווה שההרגשה תמשך ואיתה יבואו גם דברים אחרים ממני לעצמי.
ב"ה תגלי הרבה דברים בזמן שתלמדי לזהות מה מלכתחילה הפיל אותך לזירה הנוראית של הפרעות אכילה. אני מאחלת לך כי זו תהיה עליה רצינית בהתפתחות שלך ורגע לוותר על האסון הזה שמכלה אותך כל כך הרבה זמן. חיבוק מאמינה בך
