אמא שלי

אמא שלי הייתה פעם אשה מאוד מאוד שמנה. שתמיד רצתה לרזות. ת מ י ד. היא עשתה בחייה הרבה דיאטות. הרבה סוגים. הרבה מינים. כל פעם היא הורידה 20 קילו, ועלתה בחזרה, הורידה, עלתה יותר וחוזר חלילה. עד שלפני שנתיים היא הצטרפה לתוכנית הרזייה ידועה ורזתה קרוב ל40 קילו. הרגלי האכילה שלה איומים- את הבוקר היא פותחת בשני ארטיקים דיאט מנשנשת בדרך איזה קוביית שוקולד. טוסטים קצת. הרבה חסה כשמתחשק. קצת גבינה חצי אחוז, והרבה ארטיקים דיאט, וסוכריות ללא סוכר ומסטיקים. יום אחד בשבוע היא מתפרעת- אוכלת הכל, מהכל. ממתקים, עוגיות, שוקולד שוקולד שוקולד. תמיד כשהילדה הלכה לקניות עם אמא היא הסתכלה בעגלות של אחרים- משפחות שפויות, לא קונים מסטיקים וכל מיני דברים דיאט בסיטונאות, אנשים שקונים גבינות 3%, אגוזים, פירות,ותמיד היא רצתה להיות גם קצת נורמלית. ואז הילדה ירדה לתת משקל. וכולם קראו לה אנורקסית. ואז אמא גילתה שבנוסף היא מקיאה. וכשהילדה אמרה לדיאטנית שבבית אוכלים ככה וככה - והילדה הסבירה את האמת- אמרו לה שלאמא יש הפרעות אכילה משל עצמה. וכשהילדה מטיחה באמא שקשה לה להקשיב לעצותיה כיוון שהיא בעצמה אוכלת נורא ואיום- האם נפגעת עד עמקיי נשמתה ומכחישה הכל בתואנה שאין לזה קשר ו"את בחורה חולה!". איך מסבירים לאמא? או שבאמת- אני סתם "בחורה חולה"???

בוקר טוב ... איך את מסתדרת עם היותך בבית? שלחתי אלייך אתמול תגובה אז אם בא לך לדבר אני אשמח........

אבל למצוא תירוצים לא להיות בבית זה לא חוכמה. היום הייתי בבית רק בבוקר עד שיצאתי לסידורים- והצלחתי להעסיק עצמי בדברים שבאמת הייתי צריכה ולא ליפול לאוכל. אם זה רק עניין של הרגל אז קצת מאמץ בהתמדה אולי יפתור את הבעיה... אני מקווה שכך יהיה...