הרהורים
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
שוב, הבטן כואבת, אני אשתה עוד כוס תה, לשטוף את הגוש שתקוע שם, זה בכלל לא עוזר, אני אשתה עוד כוס מים. אני נלחמת עם הכעס על עצמי, על כך ששוב נשברתי ונתתי לעצמי לאבד שליטה, לטרוף,לטרוף. שוב אכלתי ואכלתי ואכלתי, אפילו שהבטן מלאה. אחר כך גם נשקלתי (לראות מה הנזק), אפילו שאני יודעת שאסור, כאילו בכוונה להכאיב לעצמי. העולם שאנחנו חיות בו הוא דיכוטומי, בנוי מ"אפס ואחד" - הגוף הנכון והגוף הלא נכון, זו האשליה, זה הרעל. אני מנסה להזכיר לעצמי שהמציאות היא ריבוי, אינסוף גופים שונים, כל אחד שונה, אין שני גופים זהים. אבל עדיין, אני רוצה את הגוף הזה, המושלם, האחד. זה שצריך לשאוף אליו. אני עצובה. כן, אני עצובה. ואני כבר לא יודעת אם אני עצובה בגלל שאני אוכלת או שאני אוכלת בגלל שאני עצובה, חלון בתוך חלון בתוך חלון, זו תמונת מראה. אני מלאה את עצמי באוכל, רק כדי לא להרגיש את החלל העצום שבבטן, רק כדי לא להרגיש את העצב, מסממת את עצמי באוכל, מקהה את החושים. אחר כך אני מגעילה את עצמי, נשכבת במיטה ולא זזה, אני דומם, אבן. האוכל מטפס במעלה הקיבה, רוצה לצאת, אני מרגישה אותו. רק רוצה להשתחרר. למה זה שוב פעם קורה לי? למה?
תשמרי על עצמך. תהיי אופטימית. נסי למצוא את הרגע שלפני הרגע שאת ממלאת עצמך באוכל. אם את מספיק חזקה- את תצליחי.
ב"ה רגע קשה יום קשה לא כל יום אותו הדבר והיום ...מחר... רגע חדש תהיי אחרת ואם כואב באמת וזה עמוק יותר וזה לא קשור באוכל נסי לשאול מה באמת כואב לך גוף? אי הקבלה שלך את עצמך?? קרה משהו?..מה קרה? מישהו אמר לך משהו.?? ראית משהו שהכאיב לך?? מה התעורר בך??. מה חסר לך?? מה את רוצה שישתנה באמת למדי לזהות והתחייבי למה שאת באמת רוצה לשנות בעצמך ועם זה תקבלי הרבה מאוד כוח להחלים. המון אהבה אל תשכחי עכשיו רגע חדש
