בולמיה - להילה

הילה, איך יצאת מזה אני כבר 15 שנה בסיוט , לא אושפזתי וכו אבל זה משהו יומיומי שאני חיה סביבו..

ב"ה אני חליתי מאוד וזה היה המפנה שבזכותו החלטתי לוותר על ההקאות. היו דלקות קשות מאוד בגוף. כל הזמן היתי מאושפזת וזה היה פשוט בלתי נסבל. ההריון שנפל ועצם העובדה שכמעט מתתי מזה, זה משהו שחיבר אותי לחיים ולרצון שלי להאבק בזה. זה היה תהליך מאוד ארוך שאגב גם אם אני חסרה בסימפטומים אני עדיין נמצאת בו. לומדת. יש הרבה שפות להתמכרות ולבריחה וכל פעם את צריכה להתמודד עם זה. לזהות מה מפיל אותך ומה את מוכנה לעשות אחרת כדי שזה לא יקרה שוב. בהתחלה הצבתי לעצמי ימים. ימים שהבטחתי לעצמי שאני לא מתעסקת עם הקאות שזה בעצם אותו הדבר אפילו שזה לא ממש היה בליסות. עמדתי בזה כל פעם קצת יותר. נפלתי ושוב ניסיתי וניסיתי. היו זמנים שזרקתי את כל ההתמודדות לעזעאל עד שיש רגע אחד שבו אתבאמת צריכה להחליט ואני בטוחה שזה קורה לכל אחת. פשוט בטוחה בזה גם אם הדרך מאחת לאחת משתנה והוורייאציות שונות זה בסופו של דבר כמעט אותו הדבר. מה את רוצה? מה את באמת רוצה? אני לא יודעת אם זה אפשרי אבל אל תוותרי על הנסיון ואל תאחזי באכזבות שלך כי כל רגע יכול לקרות משהו אחר. גם דברים שאת לא מצפה להם ובעיקר אלה שאת לא מצפה להם. עדכני אותי המון אהבה וים של חיזוקים

תודה, אצלי בנס (באמת נס) ההריונות מחזיקים ובאמת לא היה משהו מאד דרמטי אבל את יודעת השיניים , השיער דברים שאת מדחיקה אבל הם שם והחשש שהבנות שלי יגדלו וילמדו/יקלטו אני לא יתן שהן יחיו ככה.. אבל ההרגל כ"כ חזק, הבריחה האוטומטית לאוכל (בלי שום כוונה לשלם את מחיר המשקל..) אף פעם לא פניתי לעזרה מקצועית אבל לאחרונה אני בוחנת את האופציה, יש המלצות? ושוב תודה על התגובה והשיתוף