שיתוף כואב אבל הכרחי להמשך התגובות שלי פה
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
ב"ה כידוע לכם עזבתי לפני מספר חודשים ולא סיפרתי מה הסיבה האמיתית לעזיבתי הבהולה למדי. בספטמבר 2005 חזרו אצלי סימפטומים לא פשוטים של דכאון. בתקופה שהחלטתי לעזוב. היו אלה ימים שלא יצאתי מהמיטה שלושה חודשים בשל דכאון חמור ממש. הרגשתי שאני לא יכולה להיות פה ולעמוד מאחורי מסכה שיקרית שהכל ורוד ונפלא כ"כ וכשאני לא מסוגלת לעמוד מאחורי המילה שלי אני בד"כ מעדיפה לשתוק. היתי על סף אשפוז בבית חולים פסיכיאטרי והסיבה שלא פניתי לשם היא משום שלא יכולתי לסבול מראות של הפרעות פסיכיאטריות אחרות ודי היתי בטוחה שזה אף יוסיף להחמרת המצב שלי. אחרי התלבטות ארוכה עם הפסיכולוג שלי אם לחזור לפורום או לא אם לשתף או לא מצאנו שנינו לנכון שזה יהיה חשוב עד מאוד לספר ולשתף כחלק בלתי נפרד מהתמודדות ומסע של החלמה שלצערי טרם נגמר עבורי. בגלל הדכאון הפסקתי לאכול איבדתי ממשקלי עד כה 10 ק"ג בחצי שנה שבין היתר דלקת ריאות חריפה היתה טריגר נוסף לחוסר התיאבון שלי ועכשיו לאט לאט אני חוזרת לאכול וזה קשה לי מאוד.אני לא שלדית אבל חזרתי קצת למראה הרזון. אין לי שום שאיפה להיות אנורקטית או רזה שלדית. שונאת את זה!!!! אני מתעבת את זה ואני לא רוצה שהשיתוף שלי יהיה לכם טריגר לומר: "אה הנה עוד אחת שסיפרה על הצלחה ונכשלה...אין לזה סוף" בולשיט! אבל המנצח האמיתי יודע גם לומר שהוא נכשל ואם יש לי מספיק אומץ בכאב רב להתוודות בפניכם אז אני מצפה מכם שתקחו את זה בצורה בוגרת ועניינית. עדיין זוקפת לזכותי שנתיים וחצי נקיות לגמרי מהקאות. וזה לא הלך לאיבוד וגם לא ילך. אני לא ארשה בשום פנים ואופן שהמילים שבחרתי לכתוב פה יהיה דרור לרחמים עצמיים ולפרץ שליליות מצדכם או מצידי כי זה לא יקרה בפורום הזה כל עוד אני נמצאת פה ואני לא מוכנה שלמרות מצבי אני אשתף עם זה פעולה, מעבר לעובדה שזה לא יועיל לאף אחד. אני מרגישה שהיום בזמן הקצר ששבתי לתת את עצמי בתשובות אליכם אני מתמודדת באמת מול משהו שאולי אז לא ראיתי (כי עובדה שזה חזר) ברור שהיו טריגרים אבל את זה אני משאירה לפרטיותי האישית. כאמור למדתי לזהות מה מפיל אותי ועכשיו יותר מתמיד אני בונה את חוט השדרה שלי כדי ששום טריגר בעתיד לא יפיל אותי למצב הזה. זה בא לי בהפתעה ואולי כמו מבחן לבדוק אם אני באמת מחוייבת להחלמה שלי. אז כן ולא בשאיפה שהכן בעתיד יהיה חזק והחלטי. אני בוחנת בתשובות שלי אליכם מה היום אני עושה נבחיי למען החלמתי שקשור בתחום שאלותיכם שאולי יכול לכוון אתכם ואותי כאחד ממקום אחר. אני לא מרגישה פסימית אבל הרגשתי מחוייבת לשתף אתכם כי אחרת לא אוכל לכתוב פה. קחו את זה כמו שזה בלי יותר מידי רוח וצלצולים. אגב. אני לא מתכוונת לספק פרטים על מצבי לכן השאלות מיותרות. בהמון אהבה וברכת שנה נפלאה הילה
אי אפשר להחלים מזה?? הרי היו לך שנתיים "נקיות" ואז זה שוב חזר?? זה יכול לחזור כל הזמן? גם אחרי כל כך הרבה זמן?? זה נשמע ממש מייאש... מאחלת לך רק טוב והמון הצלחה בכל דבר שתעשי **חמודה**
ב"ה זה יכול לחזור אבל זה לא אומר שהחלמה היא בלתי אפשרית עובדה שהרבה שהיו שם יצאו מזה עובדה! חוץ מזה שאני לא ממש מגדירה את עצמי עם הפרעות אכילה מאחר ולי אין כל רצון להיות רזה וזה חתיכת הבדל. אני לא מתעסקת בזה. אני לא חושבת על זה ואין לי שום חזון כזה. הבעיה היא יותר דכאון. חוץ מזה אני כתבתי שם משהו ולא התייחסת אליו אני לא מוכנה לקבל שום ייאוש בתגובה למה שכתבתי או שום הצהרות בנוסח "זה לא ילך.." זה לא יעבוד פה אז כבר עכשיו הימנעי מלכתוב בכיוון. אני פשוט לא אענה לזה. תודה על הברכות אלייך מכל הלב. ים של אהבה ושנה נפלאה
היי הילה, תודה רבה על השיתוף הכנה והאמיץ שלך . אני קוראת פסיבית בפורום כבר מעל שנתיים ומרגישה שנעזרתי בתשובותייך לאחרות רבות . אני תמיד אומרת ש " זר לא יבין זאת "ולכן ממשיכה לחפש אנשים שעברו את מה שאני עוברת כבר עשור שני בחיי . אין לי עניין לקרוא על אנשים בתוך המחלה , תמיד הם נשמעים לי כל כך שטחיים עם האובססיה לרזון ובכלל אם לאמר את האמת , יש משהו מאוד משעמם וצפוי כשהמחלה פעילה . בקיצור נמאס לי מעצמי ומאנשים שנשמעים כמוני . בך יש משהו שונה , כמו שאמרת את לא סובלת כרגע מהפרעת אכילה אבל וזה אבל גדול , את בהחלט מבינה כל כאב וכל קול שזועק מתחתית הביוב של המחלה . אני בת 34 וביליתי את מירב שנותיי אצל "המומחים" , יקירתי , הם לא מתקרבים ליכולת שלך להרגיע ולנקות את הראש החולה שלנו . הדיכאון היא מחלה של אנשים אינטלגנטיים שלא מפחדים לראות ולהרגיש , להבדיל מהמכחישים. יש תרופות , יש תפילות לבורא עולם , הוא הכניס אותך לזה והוא גם יוציא אותך מזה . אל תדאגי , את הבת האהובה שלו ,עשית כל כך הרבה חסד ומצוות עם בנות אבודות וזה יירשם לזכותך . באהבה וחיבוק גדול קודי
ב"ה את חברה אמיתית. איזה לב יש לך. אני שמחה שזה עזר לך ואני יודעת שעוד יהיה בסדר. הדכאון לא פשוט ואני מקבלת תרופות שהשימוש בהן עבורי גם אינו קל ודי קרובה לזרוק את הכל לעזעזאל כי תופעות הלוואי הן בלתי נסבלות. כמו שאמרתי זה סוג של מבחן. אני דווקא זכיתי למטפלים עם הבנה גדולה מאוד וגם עם יכולת מעשית לכוון אותי בכל משבר. אני יודעת שהרגישות שלי היא גם בין היתר מה שמפיל אותי אבל זו גם זכות גדולה לראות את מה שאני רואה באמצעותה ואני שמחה שאת רואה את זה ואני שמחה שאני יכולה לעזור לאחרים בזכות זה. אני לא בורחת מזה. תמשיכי לקרוא פה. ואם תרצי את יכולה לכתוב לי.מגיע לך. שתהיה לך שנה נפלאה. תודה.
קודם כל רציתי להגיד לך שאני ממש מעריכה אותך על הפתיחות. את שיתפת את כל הפורום בנושא אישי, למרות שלא היית חייבת. דבר שני אני מאוד מעריכה אותך. את ניכנסת לדיכאון וחלית ואפילו ירדתת במשקל אבל הצלחת לעמוד בפני הרזון. אני לא חושבת שיש מישהי עם הפרעת אכילה שמבריאה לחלוטין ובגלל זה אני מבינה (גם מנסיון אישי) כמה קל ליפול למקום הזה בחזרה. אבל את לא חזרת למקום הזה ואני בטוחה שבאותה תקופה זה יכל להוות בשבילך מפלט קל ומשחרר. הלוואי שהייתי יכולה להיות ככה- אבל עובדה שתמיד יש לי משבר (כמו אתמול והיום) ואני פשוט לא אוכלת. אז בכל מקרה חשוב לי שתדעי כמה אני מעריכה אותך ומאחלת לך בהצלחה בהמשך ושנה טובה.
ב"ה זו הסיבה ששיתפתי וכן סיפרתי בתמצית אין כאן עניין של חייבת לא חייבת יש לך טעות יש בנות שיצאו מזה לגמרי והן המודל חיקוי שלי אני מאחלת לך הצלחה מלאה במסע ההחלמה שלך ותודה על האיחולים המון אהבה הילה
