רק רציתי להסביר את עצמי

אני כבר שמונה שנים בולימית וזו הפעם הראשונה שאני מוכנה להביע את זה בצורה מילולית כל שהיא. זה הסוד הגדול השמור ביות שלי שאיש אינו יודע. זה מקל לדעת שיש מישהו שמקשיב ואולי יענה ויעזור.. תמיד חשבתי שהצרה היחידה שעלולה לצוץ מבולימיה זה חוסר ויטמינים ולכן הקפדתי על אכילת מזון בריא.. עכשיו לאחר שמונה שנים של הקאות יומיומית, אני מבינה שזה הרבה יותר, זה מטריד, חונק וזה סובב כל דקה בסדר היום - נמאס לי אני רוצה לחזור להיות ילדה רגילה, רוצה לדעת לאכול מה שצריך - כי צריך ולא כי זה נמצא על השולחן, במקרר או אי שם בראש/ במחשבה.. אני מרגישה שזה מזיק, זה אוכל אותי מבפנים, פוגע בבריאות ובמיוחד בראש... כשאני קוראת על בולימיה, יורדות לי דמעות ואני נתקפת חרדה איומה- כי בעצם אני קוראת על עצמי כעת ואולי על עתידי. אני סוף סוף פעם ראשונה בחיי רוצה להיגמל, רוצה להפסיק, אין לי מושג איך , בבקשה תעזרו לי, אני חייבת לצאת מזה זה קשה לי מאוד...

כן, זה נראה קל, אבל ההודאה שזה לא באמת הגיוני היא מזעזעת. ויום אחד אתה קם בבוקר ומבין- שכבר שנים לא עברת שבוע "נקי". ואז אתה חושב איך זה אצל ה"רגילים". ואתה מבין שאתה לא כזה, אתה לא רגיל ונורמלי. ממני לא באה אומנם הישועה, אך אני תרה אחריה גם.