ליעל..היקרה
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
ההתמדה חשובה מאוד ..אל תפחדי כבר עשית דרך משמעותית..את חייבת לפרוץ את הגבול הזה שמעמיד אותך מחוץ למציאות לחיים.. כי הרי אמורים לטייל ולהנות וללכת לחברות ולא לפחד שאני לא אספיק להגיע בארבע לארוחה אז בגלל זה מפסיקים לחיות הרי זה לא נורמאלי נכון? לכן ..עלייך להמשיך לעבוד חזק על עצמך..וכמובן לא להוריד בתפריט..למרות שאם לא בא לך משהו אז לא חייבת..השיגעון הזה של שעות כמות מדוייקת זה התמסרות להפרעה את חייבת לבדוק שם במרפאה עם הפסיכולוגית מה הגורם האמיתי שמביא אותך לזה.. כמו נסיון לשלוט כל הזמן בחייך..שמשהו לא ישתבש.. האם משהו השתבש ושבר לך רצף נניח בילדותך שגרם לך משבר כלשהו? זה חשוב..מחכה לתשובה ממך... המון כוח התמדה..רצון כי את שם בדרך וזה זן...סבלנות וסל אהבה ענקי שלך דינדין באהבה גדולה
היי לפי תוכן ההודעה ולפי זה שאני לא מוצאת פה מישהי ששמה יעל, אני מניחה שההודעה ממוענת אליי, אני טועה?.. בכל אופן ... אני לא יודעת, אבל נראה לי שתמדי היית כזאת, אחת שנורא צריכה מסגרת, שגרה, ויציבות(!!!), וזה חלק מזה אני מאמינה... ואת צודקת בקשר לארוחות, זה באמת משגע ופוגע בשגרת חיים, אבל אני משתדלת להתגמש, זה אמנם תזוזות ממש קטנות, אבל זה גם משו.... למשל היום כשיצאנו, יצאנו מהבית ב6, וארוחת ערב זה בדר"כ ב7ומשו... וידעתי שאני יאכל בחוץ (היינו בקניון..) אז לקחתי איתי סנדויץ' לחמקל מהבית, מה שאני תמיד אוכלת בארוחת ערב... ואכלתי אותו, ככה שזה היה בסדר.... בקשר לשאלה על הילדות שלי, הילדות שלי לא הייתה כי יציבה בעולם, היו לי בעיות בבית, (היום יותר טוב..) בין ההורים - גירושים מריבות באמצע הלילה וכו'...... אני לא בידיוק יכולה לקשר, אבל אני מניחה שיש קשר, אולי תעזרי לי ... זה באמת שבר לי השגרה וקצת ערער אותי, כי זה גרם לי להיות במן דאגה מתמדת שמתי זה יקרה ותמיד להיות על המשמר.... ומחר באמת יש לי פגישה עם המטפלת, נראה מה יהיה, אני משתדלת לא לקצץ בתפריט, בטח שלא בכוונה, אבל 90 אחוז מהזמן שאני אוכלת, אני דיי מכריחה את עצמי, כי שומדבר לא באמת טעים לי כבר ואני לא באמת נהינת מזה, אז אני אוכלת רק כי אני חייבת, ולכן זה כ"כ מקובע גם .... אני חייבת לאכול ולכן זה בשעה קבועה, אני לא אוכלת עפ"י הרגשה או משו כזה, רק במרווחי זמן פחות או יותר קבועים שאני יודעת שאמורים לאכול כל ככה וככה שעות, ואני יודעת שאני אמרוה להיות רעבה, משו שאאני כבר לא משמ שמה לב אליו, רק במצבים קיצוניים.. בקיצור.... הזגמתי עם האורך, אז אני אפסיק פה ... ואלך לישון, מחר על הבוקר טיפול ... תודה רבה על התגובות שלך, הן מאוד עוזרות, ונורא במקום ...:]
אין ספק...שכל הבלאגן בבית בילדותך עירער לך את שיגרת חייך כילדה שהכל זרם אצלה עד לנקודה שחווית את הכאב..הצעקות? הריבים? הקריעה בין שני ההורים? וזה גרם לך היום פחד שמשהו לא טוב עלול לקרות גם עכשיו!!!...ומכאן הצורך בשליטה מוחלטת..כאילו "להחזיק במושכות" בכדי שהסוס ילך בדיוק על הקורה כי אם לא הוא ייפול יחד איתך...הבנת למה הכוונה? הכל אצלך בסדר מופתי..האוכל..השעות..לחם קל..שלא יהיה שום שינוי שאולי ? יגרום לשבירה או שינוי אצלך..את מנסה לאחוז בחייך כמות שהם שלא יקרה כלום...! טלי יקרה שלי.. עלייך להפנים הלוך ושוב כי אנחנו חיים את היום על פי מה שהוא מזמן לנו..ועל פיו אנו חיים עובדים יוצאים מבלים ובין לבין כשמרגישים רעב אוכלים ואם לא אז לא אוכלים.. את חייבת לעשות עבודה עם עצמך ובואי ננסה לפחות לשבוע לשחרר את העניין כלומר תקומי בבוקר ותנסי להרגיש מה טלי רוצה? רעבה? עייפה? מה סדר היום שלי היום? וכו'..תנסי את חייבת ברגע שתשברי את המעגל הזה ותרגישי טוב עם זה..את תתחזקי ותרגישי ביטחון לשוב לחיים! אני כאן אעזור לך צעד אחר צעד..אל תפחדי..אעשה הכל להיות לצידך מבטיחה! את חייבת לנסות חייבת! טלי..אל תשכחי שזה תהליך ועד שמרגישים באמת ומתקנים את מנגנון השובע/רעב..שדפקנו לעצמנו לוקח זמן...אל תישברי ופשוט תנסי..זה הפרוייקט שלך ושלי אם תרצי לשתף אותי.. דברי איתי איך עובר עלייך היום..מה קרה ..בחוץ..עם חברות..אמא וכו..וגם את הנפילות אם יש.. אנסה לעזור לך מכאן... האם תקחי זאת? אוהבת המון טוב נשמתי דינדין
